לאחרונה שומעים שוב ושוב על ה"צורך" להכניס לתוכנית הלימודים החרדית את מקצועות הליבה, כאילו שהחרדי הממוצע לא יודע כמה עודף מגיע לו כשהוא נותן 100 שקל לבעל הקיוסק עבור הלחמניה והשוקו. וכאילו מה שחסר לו בחיים זה לאגור מידע, שאני, כתלמיד חילוני לשעבר (ולא הייתי תלמיד גרוע) כבר שכחתי מזמן; או במילים אחרות - כאילו החומר הנלמד בבתי הספר באמת מסייע במהלך העתיד לאדם להתקיים בחיים; או כאילו שהלימודים בבית הספר באמת הופכים אותנו לאנשים טובים יותר; וכאילו אם בנאדם יטען שיש לו שלוש שקלים במקום שלושה שקלים, אז אף אחד לא יבין אותו או שהדבר יעיד על כך שהוא פחות חכם.
היום, בגילי, 33, אני יכול להעיד שלא כל מי שהצליח בבית הספר הגיע רחוק בחיים, ולחלופין - הרבה מהתלמידים ה"גרועים" הגיעו רחוק מאוד בחיים האמיתיים. כן, אלברט איינשטיין לא היה היחיד שמסגרת בית הספר לא התאימה עבורו.
בית הספר הפך מזמן למכונה להעמסת ידע שנשכח יומיים-שלושה אחרי המבחן. אני זוכר בתקופת לימודיי בבית הספר את
יוסי שריד, שר החינוך "המהולל", שהצליח כביכול להעלות את רמת התלמידים והחינוך בארץ על-ידי הקלות במבחני הבגרות, אך לא על-ידי שינויים בתוכן ובשיטת הלימוד.
תפקידו של בית הספר הוא לא רק להעביר ידע, וודאי שלא בכמויות נוראיות כמו היום. תפקידו הוא להכין את התלמיד לחיים על-ידי כך שהוא מלמד אותו כיצד לנצל את הפוטנציאל האישי שלו כדי לפרוח, ותפקידו השני הוא ללמד את התלמיד כיצד ללמוד. כיוון שקיים שוני בין הצרכים של התלמידים, אסור ששיטת הלימוד והדרישה מהתלמיד תהיינה אחידות.
אינני חושב שהדגש צריך להיות הציונים. הדגש, לדעתי, צריך להיות בשוני של יכולת התלמיד ביחס ליכולתו בעבר. האם אפשר לומר על תלמיד שקיבל 50 בבחינה, בה לפני חודשיים היה משיג לכל היותר 20, שהוא נכשל? ההפך!!! הוא הצליח יותר מהתלמיד שקיבל 90 ושלפני חודשיים קיבל 85. כמובן שצריך להעמיד כל מקרה לגופו והדוגמה שנתתי באה להמחשה בלבד. בכל מקרה, דוגמה זאת שאבתי מהיהדות, בה ידוע שמה שבורא העולם דורש זה את המאמץ ולא את ההישג, והביטוי הידוע לכך הוא: לפום צערא אגרא.
ידע כל אחד לטעון בפניי שאני מדבר מאוד יפה, אך אינני מציאותי, שהרי ללא הצפת ידע אין בגרות, ואם אין בגרות אין אוניברסיטה, ואם אין אוניברסיטה אז כיצד נתפרנס בכבוד? על כך אענה - אחרי שנוציא את כל אלו שהגיעו רחוק ללא המוסדות האקדמיים, ולעיתים קרובות אף יותר מהם, כי מי שמונע מהתלמיד את לימודיו באוניברסיטה זה לא תעודת הבגרות ולא הפסיכומטרי אלא אך ורק המדיניות של האוניברסיטאות בגיבוי משרד החינוך שהפך מזמן את עצמו למשרד למצוינות ולא למשרד החינוך (ואיבד בדרך גם את החינוך וגם את המצוינות). למה לא לתת לכולם הזדמנות ללימודים אקדמיים? מי שלא יצליח ייפלט, ומי שיצליח ימשיך.
אני יכול לספר לכם על חבר שלי שקיבל תואר בחינוך מיוחד והתקבל לעבודה, אשר טען בפניי שלפי דעתו הרבה יכולים להיות מורים לא פחות טובים ממנו אף על-פי שאין להם את התואר הנכסף. הוא אמר לי בהתרגשות שהוא איננו זוכר דבר ממה שלמד וגם אם הוא אמר זאת בהגזמה, יש משהו בדבריו. סיפור אחר שאספר לכם הוא על חבר טוב שלי, שמאוהב בספרים אך ממש לא בנוי ללימודים אקדמיים. יום אחד הוא הסתובב באוניברסיטה היכן שמלמדים את מקצוע הספרות, וגילה לתדהמתו שהידע שלו רב מאשר הידע של התלמידים האחרים.
בגעגועים אל עולם העבר (אף על-פי שלא חייתי בו, לפחות לא בגלגול הזה), אני שומע כיצד בעלי מלאכה התפתחו כשוליות של בעלי מלאכה אחרים, עד שנעשו מוכשרים לא פחות. אפילו מקצוע כמו עבודה סוציאלית נרכש בעבר אחרי שהעובד הסוציאלי הטרי למד את המקצוע כשוליה של עובד ותיק יותר, והרי כדי להצליח במקצוע זה לא מספיקים הציונים במבחנים, אלא דרושות בעיקר התכונות המתאימות.
למדתי בעבר את המקצוע הזה והפסקתי את הלימודים כעבור שנה מסיבות כאלו ואחרות. מה שאני לא אשכח בוודאות, הוא כיצד הסתכלתי על חלק גדול מהעובדים הסוציאליים לעתיד ואמרתי לעצמי כי אפילו לשונאים שלי לא הייתי מאחל להזדקק להם בעתיד. מה קרה? השתגעתם שהפכתם את התחום הזה לעניין אקדמי שכולל שלוש שנות לימוד? לא אשכח כמה שעות של קשקשת עברו עלי בשנה הראשונה בה למדתי המקצוע, בהן גם אם היה נכנס אדם ממוצע לאותם השיעורים בפעם הראשונה בחייו, ללא כל רקע בתחום, הוא היה יכול להשתלב ולדבר שם כאדם מן המניין. אבל לא נורא, העיקר שלמרצים יש פרנסה. וגם מכוני הפסיכומטרי והבגרויות עושים כסף רב.
אם לא יקרה משהו, העולם האקדמי ימוטט אותנו. אני לא אשכח איך פעם ישבתי בבית המשפט וטענתי להגנתי את הטענות הטובות ביותר, עד שאין לי ספק שגם השופט שוכנע שהצדק איתי - אך מה לעשות, לא השתמשתי כנראה במושגים האקדמיים הנכונים ולכן הומלץ לי לקחת עורך דין. נו, זאת לא דוגמה להשתלטות אקדמית?
בקיצור, אדוני שר החינוך, בבקשה ממך. תהיה קודם כל שר החינוך. וכן, ראש הממשלה, מנה נא עבורנו שר למצוינות, שאם יפעל כדרוש יגלה שכמעט כולם מצוינים, רק שלא כולם גילו את התחום בו הם מצוינים, ולא כולם קיבלו את ההזדמנות לטפח את המצוינות הזו.
חשוב ביותר שיהיה מי שידע ללמד את התלמידים כולם (המצטיינים והפחות מצטיינים) בצורה מוחשית שתשב בלב כולם, כי יש דברים חשובים יותר מההצטיינות, והצטיינות היא לא מילה נרדפת לאושר. אני חושב שהרבה אנשים מאוד עצובים כי הם בטוחים שאם לא יצא מהם משהו, אז הם לא שווים כלום, והם פשוט שוכחים שהרבה מצליחים חיים בגיהינום ושנהג אוטובוס שמחייך לנוסעים שלו, ואשר נזהר לא להתחיל בנסיעה לפני שהאישה הזקנה מתיישבת, הוא פשוט אדם הרבה יותר מוצלח מהרופא שלוקח 800 שקל לייעוץ (לפעמים לייעוץ של 5 דקות בלבד), ואף נותן תחושה ללקוח שהוא איננו רצוי ושיעזוב אותו כבר.
לסיום, אוסיף בנימה אישית כחרדי (בעל תשובה שגדל בעולם החילוני), שהגיע הזמן, פוליטיקאים ועיתונאים נכבדים, שתסתכלו על מערכת החינוך הקורסת שלכם ותפסיקו להציף את התקשורת בכותרות נגד החינוך החרדי. מקצועות הליבה אינם המצאה שלכם. במהלך כל ההיסטוריה נלחמו הדתיים ברעיונות של שלטונות הגויים להכניס את מקצועות החול לתוכנית הלימודים בבתי הספר היהודיים, והיום תפסו את תפקיד שלטונות הגויים דווקא בעלי השררה החילוניים. אתם התרסקתם בכמה עשורים, בעוד החינוך שלנו מתקיים מאות בשנים. תלמידים רבים בחינוך שלכם סבלו רבות מאלימות ומהשפלות, והוציאו כספים רבים על פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ועבור חלק ניכר מהתלמידים הללו הנזק היה גדול מהתועלת, כיוון שההשפלות והאלימות השפיעו עליהם לכל החיים, בעוד רבים מהחילונים (ואני יודע זאת מקרוב) רושמים את ילדיהם לבתי ספר דתיים לשם שמירה על גופם ונפשם.
