ילדים "חדורי מוטיבציה"

בפתח השנה החדשה, לאחר חופשה מפנקת וארוכה, כל מה שאנו מבקשים מילדינו זה שיהיו תלמידים טובים ויחזרו ללימודים "חדורי מוטיבציה". אנו משקיעים מאמצים רבים במטרה לאתגר אותם להגיע להישגים, מצוינות וציונים גבוהים, אולם במקרים רבים ההצלחה מתפרשת כריצוי ותחרות ובהתאם לכך היא עלולה להיות מתישה ולא מעניינת עבור הילד. "מוטיבציה חיצונית נמדדת בתחרות, פרסים ומתנות, מוטיבציה פנימית לעומת זאת, היא הדרך לעודד את ילדינו להשקיע ולהצליח מתוך ידע, סקרנות והתפתחות אישית", מסבירה מיכל שפר מיכאלי, מנהלת מרכז "עיגולים של שמחה" המתמחה באבחון וטיפול בקשיי תפקוד ולמידה בשיטת אלבאום".

אם כן, מהי מוטיבציה פנימית וכיצד נוכל לחזק אותה בקרב ילדינו?

"ילדים בעלי מוטיבציה פנימית הם ילדים שמאמינים בעצמם וביכולתם, הדחף הפנימי הזה מעורר בהם שאיפה להגיע למלוא יכולתם. בין אם הובטח להם תגמול או לא הם נהנים ללמוד ויודעים לכוון את עצמם והם אינם מסתמכים על קבלה או אישור מצד האחרים על-מנת להגיע למלוא הפוטנציאל שלהם.

מוטיבציה קודמת לכל תנועה או תהליך למידה שהתרחשו מיום הולדתו של הילד והלאה לכן חשוב מאוד לפתח מוטיבציה פנימית זו אשר תאפשר לו להתנהל בצורה עצמאית, מהנה ומאתגרת", מסבירה מיכל שפר מיכאלי.

מערכת החינוך הינו מקום שבו הילדים שלנו שוהים במשך כ-14 שנים, בתקופה זו האישיות מתעצבת והדימוי והביטחון נבנים בין שאר היכולות המשפיעות על עתידם. "מידי יום אני פוגשת ומטפלת באנשים מבוגרים אשר שומרים בגופם משפט או מילה שאמרו להם כאשר הם למדו ביסודי ואיתה הם הולכים "כאבן דרך" אשר פוגעת במוטיבציה הפנימית שלהם לשאוף, להתנסות להעריך או לגדול. אני סבורה שאנשים אלה קיבלו גם חיזוקים ומחמאות במהלך הדרך אך הנטייה "ליפול" לקטגוריה או לתיוג כנראה חזקה מהכול. תיוג שלילי עלול להשפיע על הבחירות שהם עושים במהלך חייהם כגון תחום העיסוק, נטייה לפעול מפחד, הימנעות מעשייה או ויתורים שמובילים למקום אחר שלא בהכרח תואם לפוטנציאל האמיתי. יש משהו מאוד פנימי ובסיסי שנפגע ומאלץ אותם לנסות להוכיח את עצמם לאחרים ובעיקר לעצמם. הבעיה היא שגם כאשר הם משיגים את היעדים, תחושת הכישלון וחוסר השלמות עדיין מנכרת בתוכם".

ביטויים כגון: "כשאתה רוצה אתה מצליח","לא יצא ממך כולם בקצב הזה","כולם הצליחו להעתיק חוץ ממך","שוב שכחת לקחת כדור היום?" הם לא משפטים שהמצאתי. מדובר במשפטים השגורים בפי המבוגרים בצורה כזו או אחרת על-ידי הורים, מורים, יועצות וכדומה.

יחד עם זאת, ניתן לראות ילדים שעושים דרך מעוררת גאווה על-מנת להתמודד עם הקשיים שלהם ומצליחים להתמודד איתם בעזרת גופם ונפשם. אולם לצערי, גם כאשר הם מגיעים להישגים טובים אני עדיין שומעת, "הצלחתי במבחן בגלל הכדור", או "התנהגתי לא יפה בגלל ששכחתי לקחת כדור". ילדים הסובלים מליקויי למידה ובכלל מעריכים את עצמם על-פי ההצלחות שלהם בתחומים שאנו המבוגרים שמים עליהם את הדגש, ומדובר בעיקר בתחום הלימודים. אך מה עם שאר התחומים, הרי לא כולנו דומים ושווים ולא לכולנו אותם יכולות.

ילדים שמתמודדים עם קשיים בביה"ס חיים בין כישלונות, הערות, משובים, אבחונים, ביקורות, עונשים, "הערות בונות" כגון: אם רק תרצה תצליח מול הערות הורסות: "לא נראה לי שבקצב הזה תגיעי לבגרות". אם כן, מה הפלא שקשה להם לגייס מוטיבציה פנימית כדי להתמודד עם הכל? הם מוותרים, נכנעים ומצדיקים את הנאמר עליהם מאחר שבתחושה שלהם הם אינם יכולים לעמוד בציפיות שלנו המבוגרים ולרוב זה לא באשמתם או מתוך בחירה.

אנו כהורים ולפעמים גם מורים, משקיעים רבות במתן מוטיבציה חיצונית לילדים במטרה שהם יעמדו בציפיות שלנו המבוגרים: ציונים, הערכות, פרסים, תחרויות, השוואות. לצערי, רוב הילדים לומדים במטרה להצליח במבחן או כדי להיות טובים יותר מילדים אחרים בכיתתם ולא בגלל ההנאה שבידע, סקרנות, או התפתחות אישית.

"ילדים שסובלים מקשיים לימודיים אינם יכולים להתעלם מהם, התסכול הכרוני והניסיון לעמוד בציפיות שהם לא ריאליות יכולים להתבטא בתחושת חוסר אונים וחוסר תקווה, נסיגה ואי רצון להתנסות במשימות חדשות ומאתגרות. ילדים אלו מניחים שכשלון במשימות הוא דבר בלתי נמנע ומתחילים לפתח התנהגויות פאסיביות וחריגות כתגובה לכישלון הצפוי". מסכמת מיכל שפר מיכאלי.

מהו חלקנו בנושא ומה תפקידנו המבוגרים?

על-מנת שילד יחוש מוטיבציה להשקיע את עצמו חייבים להתקיים מספר גורמים:

1. עליו להרגיש שהמטרה אטרקטיבית.
2. עליו להרגיש שכמות המאמץ הנדרשת ממנו להשגת המטרה מציאותית.
3. עליו להרגיש שיש ביכולתו להשיג את המטרה.

כיצד ניתן לחזק את המוטיבציה הפנימית של הילד?

1. הורים צריכים למקד את מאמציהם בחיזוק ובעידוד תכונות חיוביות, כגון: יכולת הנעה עצמית, כאשר הילד דוחף את עצמו לעשייה מתוך יוזמה אישית. לקיחת אחריות והתמודדות עימה. הבעת תחושת סיפוק כאשר הוא מתגאה בעבודתו וחש לגביה שביעות רצון. הצבת מטרות וחתירה לעברן מול קריאה לעזרה במקרה הצורך.

2. הורים צריכים לחפש אחר הזדמנויות לעודד תקשורת, להביע את חיבתם והערכתם לגבי הילד ולגבי מאמציו, "התגאו בו כאשר הוא נמצא בטווח שמיעה". תקשורת היא מסלול דו סטרי הקפידו להקשיב לו ולרגשותיו ועודדו דיאלוג בניגוד למונולוג שבו רק ההורה מדבר. על-מנת לעורר מוטיבציה באופן יעיל, משפחה צריכה שתהיה תקשורת מתמשכת ויעילה בתוכה. אמרו לו שאתם אוהבים אותו בקול רם. באמצעות הפגנת חיבה לילד ההורים מאשרים לו שהם בני ברית.

3. התנהגו אליו בכבוד גם כאשר הוא לא "עומד" בכל הציפיות שלכם ושימו לב להשתמש במילים מכבדות, על הילד לדעת שחיבתכם ואהבתכם היא בלתי מותנית ונצחית.

4. הצלחה היא גורם מניע הגדול ביותר - הכירו בהצלחותיו של הילד אפילו הקטנות ביותר.

5. החמיאו לו על החלטות טובות.

6. כאשר אתם עוברים על תעודה או מבחן התייחסו ראשית לחלקים הטובים.

7. גלו עניין אקטיבי אך לא פולשני בתחביבם של הילד.

8. דברו בחיוב ובתמיכה על אודות ביה"ס של הילד ומוריו, אם הילד מרגיש אצל ההורה עוינות כלפי ביה"ס, ספק אם יחוש מוטיבציה להצליח בו.

9. היו מודעים לתסמיני חרדה אצל הילד מאחר שלחרדה יכולה להיות השפעה ניכרת על המוטיבציה בכך שהיא משפיעה על יכולתו ללמוד, להשתמש בשיפוט נכון, לזכור ועוד.

10. הימנעו מלהשוות את הילד לאחיו או חבריו.

11. הפגינו אמון בילדכם וביכולתו ללמוד.