חוק המע"מ מחייב כל עסק להעביר לקופת המדינה תשלומים תקופתיים. בין אם העסק מחויב לשלם מע"מ אחת לחודש או אחת לחודשיים, זה די הרבה זמן, שבמהלכו חשבון הבנק הולך ותופח מכספים שנגבו, מתמלא במזומנים וממש מתחנן שהכסף יושקע במשהו. כתוצאה מכך, בעל העסק ממהר לרכוש עוד משהו, שממש ברור שצריך אותו ואי-אפשר בלעדיו... כמו למשל עוד מלאי או ציוד "חשוב" כמו מדפסת חדשנית שמדפיסה באיכות מדהימה וכדומה.
היות ונדמה שיש כסף, בעל העסק מקבל החלטה ומוציא את הכסף. המע"מ פשוט נשכח מהחישובים. באורח פלא, נזכרים בו שוב רק כשכבר מגיעים ממש למועד התשלום, ואז נוכחים לדעת שאין במה לשלם. עבור מנכ"לים רבים זוהי "המכה של ה-15 לחודש". עסקים רבים חברים במועדון "המכה של ה-15 לחודש" - המועדון שאף אחד לא רוצה להיות חבר בו אך רבים מצטרפים אליו מדי חודש שוב ושוב. כל חודש בדיוק באותו מועד הם מחפשים אחר פתרונות יצירתיים, מאיפה להביא את הכסף למע"מ.
איך זה קורה?
כתוצאה מהגאות בחשבון הבנק, העסק יכול להיכנס למצב של "שפע מדומה". זה עיוורון מהסוג של "משקפיים ורודים", שגורם למנכ"ל להרגיש שיש לו כסף. גם במקרים בהם אין כסף בחשבון, המינוס נראה קטן יותר וחמור פחות, והמנכ"ל חושב שהבעיה לא כל כך נוראית. וכך, למרות שהוא אמור לדעת שאין כסף לשלם את המע"מ, העניין נדחק - "נחצה את הגשר כשנגיע אליו". לא משנה איך הוא מסביר את זה לעצמו, זה בא לידי ביטוי בדרך אחת - שיקול דעת מוטעה בנושא הכספים.
עסקות ארוכות טווח - מלכודת מע"מ
יש עסקים שמבצעים עסקות רכש גדולות כדי לקבל מחירים מוזלים, בידיעה שאת הסחורה הם ימכרו במהלך תקופה עתידית. הם מבקשים זיכוי מע"מ, כמובן - ומקבלים אותו. לאחר מכן, במהלך העבודה השוטפת, המנכ"ל לא עוקב מקרוב אחרי הסחורה שנמכרה ועלול לחשב לא נכון כמה כסף ירד ב-15 לחודש (כי על חלק מהסחורה הוא יצטרך לשלם מע"מ מלא, ללא זיכוי, שאותו הוא כבר קיבל למעשה). לכאורה נשאר לו יותר רווח ביד - אבל בפועל הוא גם צריך לשלם אחוז גבוה יותר של מע"מ (ביחס למחזור).
מספיק שעשיתם טעות כזאת רק פעם אחת, כדי שבמשך חודשים לאחר מכן תגררו את הגירעון הזה. אז איך יוצאים מזה?
אפשר לצאת מזה?
אפשר לצאת מזה על-ידי פעולה מאוד פשוטה - ברגע שהכסף נכנס לחשבון, יש להעביר את הנתח של המע"מ לחשבון מיוחד - כמו פק"מ. לדוגמא, נניח שנכנסו 116,000 ש"ח לחשבון - אז 16,000 יופרשו מייד לחשבון המיוחד. המטרה אינה צבירת ריבית על הכסף, אלא רק לוודא שיש הפרדה ברורה בין הכסף ששייך לעסק לבין הכסף ששייך לקופת המדינה. זה בא להמחיש את העובדה, שהכסף לא נמצא שם באמת וליצור שקיפות במקום המצב הקודם של העיוורון.
כעת זה נעשה הרבה יותר ברור מה אמור להיות משולם, וכשמגיע ה-15 לחודש, אם מתברר שהתחזית הייתה לטובת העסק, עוד יותר טוב.
איך מתחילים?
הבעיה היא תמיד איך לבצע את הצעד הראשון. הרי אם יש לעסק מינוס בחשבון כיצד הוא יקצה כסף אפילו בפעם הראשונה ובשום פנים לא ישתמש בו כדי לפתור מצוקות, שעלולות לקרות (ואכן קורות) עד לתשלום המע"מ הבא?
אז בשביל להתחיל את התהליך צריך קודם כל לקבל החלטה לבצע שינוי ולא לוותר למרות המחסומים שעלולים לעלות. הרי צריך אומץ כדי לשים בצד את המע"מ כאשר החשבון "על הקצה" ומשווע לכסף.
הצעד הבא כולל תוכנית פעולה - האפשרויות הן לקחת הלוואת גישור, הלוואת בעלים או כל פתרון יצירתי אחר, שיעזור להגיע לנקודה הנכספת.
דבר אחד יש לזכור - המאמץ שווה. שווה מאוד!
ונקודה חשובה נוספת - כאשר יש הרבה יותר וודאות וסדר בעניינים, למנכ"ל מתפנה המון מרחב, נהיה לו שקט, והוא מצליח להיות הרבה יותר יעיל בעבודה. לא עוד משברים חודשיים שגוזלים לפתע את מלוא תשומת הלב.
זה באמת מדהים כמה מתשומת לבו של המנכ"ל יכולה ללכת לאיבוד בגלל קשיים תזרימיים. ומדהים אף יותר עד כמה בקלות ניתן לפתור את זה!
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
