בשנת 2011 קרו מספר אירועים שהציבו בפנינו ראי ואמרו: "הביטו בעצמכם, ראו היכן אתם עומדים וצפו לאן פניכם מועדות". כל פרשן מצוי יעדיף אולי להתעלם מכך ולהתמקד ב"בייבי שלו", אם זה ה"שלום", ה"כיבוש", ה"עניים", ה"חרדים" או סתם על...ביבי נתניהו, שהפך לשק החבטות הלאומי - אלא שככל שהוא ממשיך לתפקד, תוך התעלמות מהתקשורת העוינת אותו, הוא נראה כמועמד בטוח להיבחר שוב. נתניהו מניח זאת, ולכן נראה שהוא מתעתד להקדים את הבחירות לכנסת. אינני בטוח כלל שבחירתו מובטחת אלא אם הוא יטפל כראוי בשנה הקרובה, ועוד לפני הבחירות, בשלושה נושאים עיקריים:
הראשון- הגברת אמצעי המיגון לאוכלוסיה מפני אסון המוני כמו התקפת טילים או רעידת-אדמה.
השני- השקעת מאמצים אמיתיים להקל על רוב הציבור מבחינה כלכלית, לדאוג ליותר צדק בחלוקת המשאבים במדינה, לפיקוח על מחירים ולמיסוי צודק (אפילו במחיר של פריצה בתקציב).
השלישי- היערכות ביטחונית לכל תרחיש אפשרי בנסיבות החדשות שנוצרו במרחב הערבי שסביבנו.
בכל מקרה בו ייווצר כשל משמעותי באחד מהנושאים הנ"ל, לא יהיה ל
ממשלה ולראשה כל אליבי לבוא ולומר לציבור: "לא ידענו", "לא שיערנו", "הופתענו" וכיו"ב - והם יפסידו. ניתן לפרט זאת כך:
לגבי
הנושא הראשון- כולנו ראינו את אסונות הטבע שפקדו את העולם, למדנו על בשרנו את חוסר האונים של האדם נגד הטבע ובייחוד כשלא מוכנים (כמו בשריפה בכרמל...). אנחנו גם זוכרים עדיין את ההרס מגשם הטילים במלחמת לבנון השנייה, והטילים בדרום ב"
עופרת יצוקה". כיום מופנה נגדנו ארסנל טילים מזעזע ממש בכמותו ובאיכותו מסוריה, מלבנון, מרצועת עזה (ו
אולי אפילו מאירן) ש
יכול להיות מופעל נגדנו בלי התרעה בכל רגע נתון.
הקמת המשרד לנושא העורף בממשלה הייתה צעד נכון ובכיוון הנכון, אבל זה חייב להיות משרד עם תקציבים ו"שיניים" ולא מצגת תקשורתית; והעיקר - להיערך לתרחיש של אסון המוני (אם ממטחי טילים ואם מהטבע), והכוונה היא לא רק לחלוקת מסיכות אב"כ, כי בראש סדר העדיפויות חייבת לבוא משימת הכנת מיגון לכלל האוכלוסיה. יש לפיכך
לחייב, בחקיקת חירום, כל ישוב וכל משפחה לדאוג לאמצעי מיגון, ועל המדינה
לסבסד זאת!
לגבי
הנושא השני- ההתפרצות של המחאה הכלכלית-חברתית בקיץ האחרון הייתה אותנטית! (ואין זה משנה מי ניסה אחר-כך לנצל זאת לטובתו). למדנו על בשרנו (וכיסנו...) ש"הכלכלה החדשה" עם הסרת פיקוח על מחירי מזון ועל מוצרים הכרחיים אחרים, והטלת מע"מ על שירותים חיוניים (כמו מים, גז וחשמל), פגעו קשה בתקציב המשפחה ונתנו חופש לניצול הציבור הן על-ידי יצרנים ומשווקים והן על-ידי פקידי האוצר. ה"חגיגה" הזו חייבת להיפסק! על הממשלה להטיל פיקוח על מחירים ולהקל על הציבור, ואפילו לכופף את הבנקים בהקשר לעמלות, ולמנוע בחוק דמי תיווך גבוהים למוצרי צריכה.
אין לי ספק שאם המצב הנוכחי יימשך ללא מעורבות משמעותית וצעדי-מנע של הממשלה, הרי שלקראת הבחירות הבאות תתעורר המחאה החברתית ביתר שאת, ובצדק, והממשלה הנוכחית לא תיבחר.
לגבי
הנושא השלישי- המהפכות האיסלאמיות המתחוללות סביבנו אינן מנבאות עתיד ורוד ליחסינו עם שכנינו. נהפוך הוא, האיומים מתחזקים ותרחישים קשים מעמידים את הממשלה בפני דילמות קשות לגבי תגובות ומענה לאיומים. עלינו להיות מוכנים לכל תרחיש אפשרי. הציבור לא יוכל לקבל בעתיד הקרוב כשל ביטחוני ו/או הגנתי (ואין הדבר אומר שעלינו להתקיף את אירן, כי הבעיה שם נעוצה במאבק הדמים השיעי-סוני), אולם עלינו להיות ערניים לתסכולי החיזבאללה והחמאס, למי שיתפוס את השלטון בסוריה ולשינויים המהותיים במצרים.
עלינו לקבל את המצב, שכיום יש לתקציב הביטחון עדיפות על תקציבי חינוך ורווחה. יש לומר זאת ברורות לציבור - להתפקד, להתחמש ולהתכונן לבאות.
בסיכום, נכון שישנן כיום בארץ בעיות שאולי נראות כרגע חשובות, כמו
הדרת נשים על-ידי החרדים, אבל הגיע הזמן להכניס את הדברים לפרופורציות מתאימות, להפסיק לקשקש על "שלום" (שלא ייכון כל עוד לאיסלאם כוונות רצחניות כלפינו), לזכור ש-85% מהציבור הוא ציוני ופטריוטי ובידו הכוח להתגבר בחזית הפנימית על הקיצונים מימין ומשמאל ומקרב החרדים (ואפילו על-ידי מעצרים מנהליים עד יעבור זעם), ולהיערך עם תקווה לשנה קשה מאוד - שנת 2012.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
