הפיצוץ בסודן: אזהרה לאירן ולמצרים?

הפצצתו של מפעל הנשק בסודן היוותה עבור אנשים רבים הפתעה. מעורבותה של סודן במאבק נגד ישראל אינה גלויה לציבור (אף שהיא אינה טורחת במיוחד להסתיר אותה). אולם, מלבד השתתפותה העקבית במלחמות ישראל (באמצעות משלוח יחידות שריון וחי"ר לחזית המצרית), הרי שסודן נוקטת מזה שנים רבות מדיניות אנטי-ישראלית המתבטאת גם בצעדים צבאיים – במיוחד בתחום עידוד וייזום טרור, וכן אספקת והברחת הנשק לסיני, לרצועת עזה ולארגוני ג'יהאד עולמי.

קשריו ההדוקים של המשטר הצבאי-איסלאמי בסודן עם ארגוני הטרור האיסלאמי בעולם, ביחד עם הדיכוי האלים של האזרחים במדינה (כולל הטבח בדארפור בו נהרגו כ-300,000 איש!), הביאו את סודן למצב של בידוד מדיני וכלכלי הדוק. ב-1997 הכריזה ארה"ב אמברגו על סודן, בשל תמיכתה בטרור הבינ"ל ומאמציה לערער את יציבותן של שכנותיה. שנה לאחר מכן תקפה ארה"ב באמצעות טילי שיוט מדגם "טומאהוק" מפעל סודאני, שפעל תחת מסווה אזרחי, אך היה למעשה מפעל נשק של אל-קאעידה. השבוע אישר הנשיא אובמה את המשכתו של האמברגו לתקופה נוספת בשל היותה של סודן "איום בלתי רגיל ויוצא דופן על בטחונה הלאומי של ארה"ב".

כלכלתה הרעועה של סודן ומלחמות האזרחים המתמשכות, הביאו לחוסר יציבות במדינה, אותו מנצלים ארגוני הטרור העולמי, ובראשם ארגון אל-קאעידה, על-מנת להתבסס יותר, לייצר ולהבריח כלי נשק, להקים מחנות אימונים ולגייס תומכים. בשל עובדה זו מכונה סודן "גן העדן של הטרוריסטים". בנוסף לכך, ענף הברחות הנשק נתמך באופן ממוסד גם ע"י המשטר – אשר ע"פ פרסומים רבים בסודן ומחוצה לה, הקים בתוך תשלובת מפעלי ירמוק, לפחות מפעל אחד של "משמרות המהפכה" האירנים. זהו ככל הנראה המפעל שהופצץ.

מפעל זה ייצר נשק רב, אשר הוברח ברובו דרך סודן למצרים, ומשם למדבר סיני – לארגוני הטרור הפועלים שם ולמנהרות ההברחה – עבור ארגוני הטרור ברצועה. כמו-כן הוברח הנשק ככל הנראה גם לארגון החיזבאללה, ואולי אף לסוריה.

בשנים האחרונות התרבו הדיווחים, בארץ ובחו"ל, על פעולות סיכול כנגד מטרות טרור בסודן. לפני כשלוש וחצי שנים, פרסם ידיעות אחרונות – מפי גורם אמריקני בכיר – כי לוחמי שייטת 13 (ה"קומנדו הימי") של ישראל – פעלו נגד ספינת נשק אירנית שעגנה לפני כן בסודן. היו גם פרסומים על הטבעת ספינות נשק, והיו גם מספר דיווחים – שלא הוכחשו (ולא אושרו) ע"י ישראל – על תקיפה של שיירות נשק בלב סודן. ע"פ אותם הדיווחים הופעלו כנגד אותן שיירות נשק גם מטוסים ללא טייס של ישראל, המסוגלים לשאת נשק ולטוס למרחקים ארוכים (כדוגמת מל"ט האיתן ומל"ט ההרמס 450/900). ע"פ אותם דיווחים נשאו השיירות רקטות ארוכות טווח מדגם פאג'ר 5 (לטווח של כ-75 ק"מ – המגיע גם לתל אביב).

רמזים שונים, של בכירים בחיל הים ובחיל האוויר – על עומס הפעולה הגדול שמוטל על אנשיהם בלחימה נגד הטרור ועל פעולות רבות שמתבצעות עבור ביטחון עם ישראל, וכן רמזים על פעילותן האינטנסיבית של הצוללות הישראליות בשנים האחרונות, מלמדים ככל הנראה על פעולות רבות של סיכול מול מאמץ ההברחה הנרחב של ארגוני הטרור ברצועת עזה, סיני ולבנון. זוהי אחת הסיבות, ככל הנראה, להכפלתו הצפויה של מערך הצוללות בשנים הקרובות - 3 צוללות נוספות נמצאות בתהליכי בניה שונים בגרמניה, בעלות של מיליארדי דולרים.

יש לדעת כי אחת ממשימותיה החשובות של הצוללת היא השגת מודיעין, הרחק מגבולות המדינה ובאופן חשאי, וכן הפעלת אנשי קומנדו ימי. כמו-כן ניתן לתקוף באמצעות הצוללות את אותן סירות וספינות הברחה –- וסביר להניח שנעשה בכלי נשק זה שימוש נרחב במלחמה נגד המבריחים וארגוני הטרור.

ספינות הנשק האירניות יוצאות בדרך כלל - ע"פ פרסומים זרים - מנמל בנדר עבאס - ומשם הן מפליגות ישירות לאפריקה או דרך תחנת ביניים כלשהיא במפרץ הפרסי (בדרך כלל - דובאי). ההברחה לאפריקה נחשבת לקלה ביותר - הפיקוח בנמלים רופף ביותר, וגם אם מתעורר חשד כלשהו ניתן לפתור אותו בדרך כלל ע"י שוחד...

גם הנעת מטעני הנשק בתוך המדינה הינה חופשית, והמכולות נפרקות באתרים רבים – ביניהם מחסני הנשק ומחנות האימונים של ארגוני הטרור. בדרך כלל מוברח הנשק הרב - שיוצר באירן או בסודן עצמה - באמצעות משאיות אל תוך מצרים, לאזור הדלתא של הנילוס, בקרבת קהיר. חלקו ממשיך משם ומוברח למדבר סיני בדרך היבשה וחלקו מועבר לספינות או לסירות קטנות, שמבריחים מקצועיים משיטים לחוף הצפוני של סיני. שם פורקים בדואים את המטען, ובהמשך הוא מוברח דרך 1200 מנהרות ההברחה לרצועת עזה (או נשאר בסיני). חלק מהנשק מועבר, כנ"ל, גם לחיזבאללה ולסוריה (בדרך הים).

בדרך זו הוברחו לרצועה רקטות הגראד לטווחים של כ-40 ק"מ. רקטות אלו לא יוצרו ע"י חמאס (שמייצר רק את רקטות ה"קאסם"), אלא הוברחו מאירן, והן שמשוגרות בדרל כלל על אשקלון, אשדוד ובאר שבע. לשטח הרצועה הוברחו גם טילי נ"ט חדישים - מדגמי "קורנט" - המסוגלים לחדור גם את שריון טנקי המרכבה סימן 4 (כפי שהוכח במלחמת לבנון השנייה). בנוסף הוברחו לרצועה גם טילים נגד מטוסים.

הפצצה של מפעל הנשק, המהווה חלק מתשלובת הנשק המרכזית של סודן, והשוכן בסמיכות רבה לעיר הבירה חרטום, הינה פעולה בלתי שגרתית בעליל, אשר יכולות להיות לה השלכות רבות. אם אכן בוצע הדבר ע"י ישראל, אזי סביר להניח כי צעד זה ננקט מול איום חמור שעמד להיווצר באותו מפעל. יתכן שמדובר ברקטות ארוכות טווח שהוברחו מאירן או שהוחל בייצורן שם, או בייצור/הברחה של טילי נ"ט ונ"מ מתקדמים, בכמויות גדולות. ייתכנו גם אפשרויות נוספות.

בתקשורת העולמית דובר על אפשרות של מפעל לייצור נשק כימי, אולם להערכתי זה פחות מסתבר משום שאופי הפיצוצים, הדליקות והעשן הכבד, מראים יותר מכל על כמויות גדולה של חומרי נפץ וחומרי בעירה המצויים בנשק קונוונציונלי. צילומי לווין שפורסמו מראים בבירור כי מכולות רבות הושמדו, וגם מספר בניינים. אותן מכולות שימשו ככל הנראה לאחסון והעברת אמצעי הלחימה הרבים, בהיקף של עשרות ואולי אף מאות טונות.

האשמותיהן המיידיות של סודן ואירן כלפי ישראל הן בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע" – והן מעידות על מעורבותן הברורה והעמוקה בהברחות הנשק המיועד למלחמה בישראל רחמ"ל. אירן אף הודתה לאחר התקיפה כי העבירה מידע וטכנולוגיה צבאית לאירן, ואף שלחה מספר ספינות קרב שעגנו בסודן.

סיבה נוספת וחשובה להפצצה, אם אכן בוצעה ע"י ישראל, הינה שיגור מסר ברור ואזהרה חריפה לאירן. חתירתה של אירן לנשק גרעיני, והכנותיה של ישראל למתקפה על אתרי הגרעין (ביחד עם הכנות אמריקניות ובריטיות), כבר מזמן אינן בגדר סוד.

הסנקציות החריפות על אירן אכן נותנות את אותותיהן הברורים על כלכלתה, אולם הו לא הביאו עדיין להפסקת פרויקט הגרעין. לכן, יתכן שבהנהגה המדינית-צבאית בישראל נקטו בצעד זה גם על-מנת להזהיר את אירן ולהמחיש לה את יכולות התקיפה של ישראל.

להערכתי, לא נעלמה מעיניהם של המתכננים גם התועלת שתהיה לתקיפה על-מנת ליצור יכולת הרתעה מול מצרים. השלטון החדש, שנעדרים בו כמעט לחלוטין אנשי צבא (משום שהצבא התנגד בחריפות לתנועות המוסלמיות במשך השנים), כמעט ואינו מודע ליכולות הצבאיות הישראליות, ולכן חשוב לייצר הרתעה גם עבורו. אין ספק שתקיפה ב"חצר האחורית" של מצרים – בלב שכנתה סודן, מחזקת את ההרתעה הישראלית. יש לזכור כי נתיב הטיסה עובר בנתיבי אוויר שמצויים תחת מעקב אווירי מצרי (וסעודי) מסוים (ראה בהמשך), והיא בוצעה תוך כדי חמיקה מושלמת ממערך ההגנה האווירית והיירוט הסודאני, ובהצלחה מליאה.

סביר להניח שמול מתכנני התקיפה - אם אכן הגיעה מישראל - עמדו מספר אופציות:

• נתיב טיסה דרך הים התיכון, במקביל למצרים ובמרוחק ממנה (על-מנת שלא להיחשף), ואז פניה דרומה לכיוון המרחב האווירי הלובי הפרוץ יחסית (כתוצאה מהתקיפות של כוחות נאט"ו שהשמידו את רוב יכולת הגילוי, וכמעט את כל חיל האוויר הלובי). לאחר טיסה בשמי לוב – חדירה למרחב האווירי הסודאני. חסרונו של נתיב זה הוא בהארכה משמעותית של נתיב הטיסה.

• טיסה דרך המרחב האווירי המצרי – בגובה נמוך ותוך שימוש באמצעי לוחמה אלקטרונית. יתרון הנתיב – מסלול קצר ביותר (1700-1800 ק"מ) חסרונו של נתיב זה הוא בסיכוי הגדול לעימות צבאי עם מצרים, ולפיכך לא סביר שנעשה בו שימוש (בחלק מאמצעי התקשורת שורטט נתיב תקיפה ישיר מישראל לסודן – אולם לדעתי אין זה סביר משום שכנ"ל הוא מחייב מעבר בשמי מצרים).

• טיסה דרומה מישראל, דרך ים סוף, בסמיכות לסעודיה ובמרוחק ממצרים, עד לפניה מערבה לתוך המרחב האווירי הסודאני. זהו הנתיב שככל הנראה נעשה בו שימוש. אורכו להערכתי כ-2000 ק"מ.

היכולות הישראליות שהודגמו במבצע התקיפה הינן - יכולת תקיפה לטווח ארוך במיוחד - כ-2000 ק"מ בנתיב הג' - אשר הצריך ללא ספק תדלוק אווירי. וכן יכולת לטוס בלא להתגלות ע"י מערכי המכ"ם המצרי והסעודי (אשר מקיימים מעקב מסוים גם על מרחב ים סוף) וכן דרך המערך של מערכות המכ"ם וסוללות הטילים בסודן. יש לזכור כי התקיפה בוצעה בסמיכות לעיר הבירה חרטום, ובליבו של מערך ייצור הנשק המרכזי של סודן, ואין ספק כי היא חייבה מיומנות גבוהה של צוותי האוויר, איסוף מודיעין מקדים נרחב - הן מודיעין אלקטרוני על מערכות המכ"ם וסוללות הטילים – שאיפשר לשבש אותן באמצעי לוחמה אלקטרונית (ואולי גם לוחמת סייבר) והן מודיעין חזותי ומודיעין אנושי. כמו-כן התקיפה בוצעה בדייקנות, המפעל הושמד, במיוחד האזור בו שכנו מכולות המטען הרבות.

היכולת להטיס את מטוסי הקרב בגובה נמוך, סמוך לפני הקרקע, על-מנת לחמוק מגילוי המכ"ם, מסתמכת בעיקר על מערכות FLIR לראיית לילה, ועל מערכות נוספות ומיוחדות – כדוגמת מערכת ה- LANTIRN (שמכילה מערכת ראיית לילה וגם "מכ"ם עוקב קרקע" TFR) . המערכות הנ"ל מאפשרות למטוס לשמור על גובה קבוע מפני הקרקע, תוך כדי טיסה מהירה, בלא שהוא מסתכן בהתנגשות בגבעות, מבנים, עצים ועמודי חשמל. זוהי יכולת ייחודית המושגת לאחר שנים רבות של ניסיון מבצעי, אימונים איכותיים, ושילוב של מערכות טכנולוגיות חדישות.

מתקני הגרעין המרכזיים באירן נמצאים במרחק קטן יותר - כ-1600 ק"מ (הטווח למתקני ההעשרה המרכזיים בנתאנז ובפארדו), ומערך המכ"ם והטילים האירני מסתמך אף הוא בעיקר על מערכות ישנות מתוצרת רוסית, אשר שובשו ביעילות רבה בתקיפה בסודן (וגם בהשמדת הכור הגרעיני בסוריה - לפני כחמש שנים – שאף היא בוצעה ע"י ישראל ע"פ מקורות זרים). ולפיכך התקיפה מהווה מסר ברור על יכולתה של ישראל לשגר מטוסי תקיפה, לטווחים ארוכים, תוך כדי ביצוע תדלוקים אוויריים, ותוך כדי נטרול של מערכות המכ"ם וסוללות הנ"מ.

מעבר לשוני בין יכולת התגובה של סודן (שכמעט אינה בנמצא) לבין יכולת התגובה האירנית (אשר התייחסתי אליה באריכות במאמר שהתפרסם באתר זה בשבוע שעבר), ישנו גם שוני ביכולות הנדרשות.

על-פי פרסומים רבים מספרם של מתקני הגרעין האירנים הוא 10-15. חלקם מבוצרים ותת-קרקעיים. אלו, להערכתי, רק המתקנים הראשים וישנם ככל הנראה גם מתקנים רבים נוספים, בעלי חשיבות משנית. מתקנים אלו פרוסים על פני שטח נרחב, והם יאלצו את חיל האוויר להפעיל כמות גדולה של מטוסי קרב (לפחות 100), בעוד שמול סודן פעלו ככל הנראה 4-8 מטוסים בלבד. הדבר יצריך גם הרבה יותר תדלוקים אוויריים, וימתח את יכולות התדלוק של ישראל עד קצה גבול היכולת.

בנוסף חיל האוויר ומערך הנ"מ האירנים גדולים וחדישים יותר ממקביליהם הסודאנים (אם כי הם די מיושנים וקטנים ביחס לצה"ל).

ביחד עם זאת, וכפי שכבר כתבתי באריכות בטורים קודמים, אם יצטרך צה"ל לפעול מול המערך האירני, הרי ש- 20 שנות ההכנה כלפי אתגר זה, והרכישה של 125 מטוסי I16-F ו- I15-F (בשווי כולל של 7 מיליארד דולר!) – כולם בעלי טווח טיסה ארוך מיוחד (גם ללא תדלוק אווירי) – יניבו בעזרת ה' יתברך את התוצאות הרצויות.

פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו מה יהיה עם אירן?

ובכן, לאחר כל ההסברים המפורטים, חובה עלינו כיהודים לזכור ולהדגיש את ההבטחה שקבלנו מבורא עולם ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ובמיוחד בארץ הקודש "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים, פרשת עקב), וכפי שהקב"ה כבר הראנו את נסיו העצומים במלחמות ישראל השונות, הרי בוודאי שיראנו נפלאות גם מול האיום האירני. האם המשטר שם יופל באמצעות הפגנות? בשל הלחץ הכלכלי והבינ"ל? במכה צבאית אמריקנית או ישראלית? או אולי בדרך אחרת שאיננו משערים אותה כלל? איננו יכולים ואף לא מתיימרים לדעת, וכבר אמרו חז"ל "הרבה דרכים למקום", אולם בוודאי הוא ש"מי שעשה נסים לאבותינו..." הוא יעשה (ועושה) גם עמנו נסים ונפלאות...