הבעיה שלנו בתחום התשתיות והגשמים איננה כאשר מתחוללת סערה כמו השבוע, אין אפשרות ואין מקום לתכנן תשתיות למצבי קיצון. הבעיה היא במצבים הרגילים. למשל: חמש דקות של גשם הספיקו עד השנה להפוך את פינת בלוך-סוטין בתל אביב, ליד ביתי, לאגם בלתי עביר. במסגרת שיפוץ הרחוב סידרו גם תעלות ניקוז, אבל איש אינו דואג לנקות את פתחיהן מהעלים המצטברים שם. התוצאה: הרחוב שוב מוצף.

הנה עוד דוגמה. גשר המיתרים בירושלים, בו הושקעו מיליוני רבים, דולף. לוחות הריצוף בחלק המיועד להולכי רגל אינם מחוברים כיאות, והגשם חודר ביניהם. שלא לדבר על כך ששלג של לילה אחד משתק את ירושלים, שיום גשום שגרתי תמיד גורם לתקלות ברמזורים, ושהמדרכות הופכות ביום כזה לשלולית אחת גדולה. הסיבה היא פשוטה: את העסק מנהלים חובבנים שמעסיקים חובבנים.

מחזה משעשע-משהו התחולל השבוע במשפט הולילנד. עו"ד יעל גרוסמן, סנגוריתו של מנכ"ל קרדן נדל"ן לשעבר, שמעון גלאון, ניסתה להציג אותו כחובבן-למדי בתחום הבנייה. הוא היה רק חמש שנים בענף כאשר הגיע לפרויקט מטעם הולילנד פארק, אמרה, לאחר ששירת 25 שנה בחיל האוויר (והגיע לדרגת אלוף-משנה). המקצוען האמיתי, טענה, היה ש"ד – מה שמסביר את מעמדו, השפעתו ובעיקר את הסכומים הניכרים שקיבל. במבט מהצד זה נראה, כאילו התפקידים התהפכו במקצת: הסנגורית מהללת ומפארת את עד המדינה.

ש"ד מצידו אומנם לא טען לרגע שהוא אשר היה החובבן, אך הדגיש שוב ושוב שהפרויקט נהנה משירותיהם של מיטב המומחים והמנהלים, כולל גלאון עצמו. אז למה היו צריכים אותו? בגלל התמחותו המיוחדת: תשלום שוחד. וזה גם ההסבר למאות אלפי השקלים שזרמו אליו – לא עבורו, אלא לכיסוי השוחד. ההכרעה בשאלה הזו תהיה אחת המרכזיות במשפט.

צבי ורשביאק סיים השבוע 16 שנים בראשות הוועד האולימפי הישראלי. לתפקיד הזה, רצוף המנעמים והמטעמים, הוא הגיע לאחר שהיה יו"ר מכבי ישראל. במקביל היה ורשביאק מנהל מחלבת תנובה ברחובות, בה התחוללה שערוריית הסיליקון. מה הוא לא היה מעולם? ניחשתם נכון: ספורטאי. מכבי ישראל רוצה להציב כמועמדה במקומו את יגאל כרמי, מנכ"ל תדיראן סוללות. ומה הוא לא היה מעולם? נכון: ספורטאי. כאשר עסקנים חובבנים מדרג ג' מנהלים את הספורט שלנו, אין הפלא שהוא נראה בדיוק כפי שנראה באולימפיאדת לונדון.

"איך אוזיל את מחירי המזון" – מכריז שלט המזמין אותנו להתקשר לשלי יחימוביץ' ולקבל את התשובה. מקצוענות מינימלית אין בחמש המילים הללו. אפשר להוריד מחירים או להוזיל מוצרים ושירותים; אין כזה דבר "להוזיל מחירים". עברית היא כלי העבודה של מי שעוסק בפרסום (וגם בתקשורת), ומי שאינו שולט בה – מוטב שימצא מקצוע אחר ולא יפגין את חובבנותו לעיני כל.

ועוד בנושא הבחירות. תראו את תוצאות הסקרים שפורסמו בתוך יום אחד (יום ה', 10.1.13). הליכוד ביתנו – 36-34. העבודה – 18-16. הבית היהודי – 16-13. יש עתיד – 12-9. שס – 12-9. התנועה – 11-5. יהדות התורה – 7-6. מרצ – 5.5-4. כוח להשפיע – 4-0. עלה ירוק – 3-0. קדימה – 2-0. עם שלם – 2-0. בקיצור: תנודות של אחוזים רבים, ואפילו עשרות אחוזים, בין הסקרים. אין אפילו שני סקרים שנותנים את אותן תוצאות. מה שמעלה את השאלה, האם גם כאן יש לנו עסק עם חובבנים.

אני לא בטוח אם להכניס את פרופ' ישראל הוד תחת הכותרת "חובבנים", או שמא הוא ראוי לכינוי הרבה יותר חמור. בכל זאת, יש משהו תמים בחובבנות – בעוד חוות הדעת של הוד בתביעה על נזקי בריאות מאתר רמת חובב הייתה הכל חוץ מאשר תמימה. היא הייתה רשלנית, מוטה, מטעה, לא אמינה ומזיקה – קבעה השופטת שרה דברת. היא גרמה להגשת תביעה מיותרת שעלתה מיליונים למדינה ולמפעלים ברמת חובב, וחבל שלא ניתן היה לסיים את המשפט מיד אחרי שהתברר עד כמה לא ניתן לסמוך עליה, המשיכה דברת.

מקרים כאלו מעוררים את הצורך לחשוב על סנקציה שיוכל בית המשפט להטיל. כשם שאפשר לחייב עורכי דין בהוצאות אישיות, אולי ראוי לחייב בהוצאות כאלו מי שמגישים חוות דעת חסרות כל יסוד. במקרים קיצוניים, יש לשקול גם את האפשרות לפתוח נגדם בהליכים פליליים על עדות שקר ושיבוש מהלכי משפט.

את חוות דעתו של הוד הציג עו"ד משה קפלנסקי, וגם ממנו לא חסכה דברת את שבטה. אם היה טורח לשאול את הוד כמה שאלות, אמרה, הוא לא היה מסתמך עליו וממילא לא היה מגיש את התביעה. אני לא חושב שקפלנסקי חובבן, אבל דברת מציגה אותו כרשלן של ממש. גם כאן, מן הראוי לאפשר לשופטים להביע את מורת רוחם כלפי מי שגורמים נזקים שכאלו לנתבעים ומבזבזים זמן שיפוטי – משאב ציבורי המצוי במחסור.

לפני שבועיים הוזמנו, דיירי הבניין, לפגישה עם "פרויקט B" – תאגיד המציע הרים וגבעות במסגרת תמ"א 38. מאחר שאתר האינטרנט של "פרויקט B" כולל רק דף נחיתה ולא שום דבר מעבר לכך, ביקשתי בדוא"ל לקבל פרטים בסיסיים: מיהי הבעלים והמנהלים, מיהם עורך הדין ורואה החשבון, מהו הניסיון שלהם, אלו ערבויות ביצוע הם נותנים, אלו קבלנים הם מעסיקים וכדומה.

התשובה הייתה, שמאחר שאינני לקוח שלהם ומאחר שאמרתי בטלפון שאיני מעוניין בתמ"א 38 – לא יימסרו לי הפרטים. תהיתי האם עלי להיות לקוח בטרם אדע עם מי יש לי עסק, אך התשובה לא השתנתה. במקרה הטוב, זוהי התנהגות של חובבנים – שאגב גם הצליחו לטעות בשמות של רעייתי ושלי במכתב ששלחו לנו.