נועם שדות הוא משורר צעיר פעיל ומוכר. נועם מתמודד עם מחלה תורשתית נדירה - תסמונת בכצ'ט שתוקפת איברי גופו השונים, אך מוחו צלול וחד אבחנה ורוחו אופטימית. התכנסנו להשקת ספרו השלישי "נשיקת הטל - שירי אהבה לשירלי". זהו שם עדין ואופטימי ומגלה את האהבה לשירלי- אישתו.
הספר יצא לאור בהוצאה "פיוטית" ע"י המו"לית שושנה ויג בתמיכתם של הרצל ובלפון חקק ונדפס בדפוס "צור-אות" בירושלים בו עוצבה העטיפה היפה של הספר: כתומה כשמש וחיונית כטיפות הטל המרעננות עלה ירוק.
את ההשקה החגיגית פתח הרצל חקק בדברי הברכה לנועם שדות - משורר מקורי שכותב באומץ על ההתמודדות עם הסבל, על אהבתו לשירלי אישתו ותודתו לאנשים הטובים שעוזרים לו להמשיך בחיו וביצירתו.
הרצל השמיע את השיר "ריח סוסה". זהו שיר מורכב המדבר על החושים השונים ומתנהל במסלול המתפתל בין סוסה בדהירתה לאדם בחושיו ומחשבותיו. פרשנותו של הרצל חקק לשיר מעטרת את גב ספרו של נועם שדות.
בלפור חקק התמקד בשיר המכונן "ירושלים שלי" בעל 7 בתים כשכל בית מתחיל בהגדרה תמציתית של ירושלים ופיתוח יחודי ומקורי של ההגדרה הזאת. השיר מסתיים בהכרזה "אותה לא ארצה לזכור" - כהתרסה כנגד הביטוי הידוע "אם אשכחך ירושלים...".
שושנה ויג - המו"לית של ההוצאה "פיוטית" שאירגנה את ההקשה והנחתה אותה בכישרון רב קראה את השיר "זמירות השבת". בתחילת השיר זמירות השבת "מתנגנות מהשכן מהדירה ממול" ואילו אצל המשורר הסובל הן "זמירות של מצוקה ועוני" אך בסופו של השיר המשורר מגיע במשאלתו "לשבת שכולה טוב" ורק שם הוא "יערוג שירים".
שרה אהרונוביץ'-קרפנוס בחרה בשיר "חסרת ישע" הפותח את ספר השירים ומוקדש באהבה וברגישות רבה לשירלי. גם לחסרת ישע יש זכות קיום וצלם אנוש. שירלי נכחה באירוע, ישבה ליד נועם והם החליפו מבטים וחיוכים. גם שירלי קראה את השיר הזה המוקדש לה בקולה המרטט אהבה ואמרה שבקוראה היא חושבת על נועם, על שניהם.
יוסי כהן אלרן המתמקד ביחסים בינו לבינה בכתביו התחבר באופן טבעי לשיר "לב אוהב" המוקדש לאהובות הנסתרות שבלב.
חיה בנצל קראה את השיר "חומי כלב קט" בו נועם מזדהה עם כלבלב, מותח את הקו בין הצבע הלבן לזה החום כשבראשם של הקוראים מתנגן השיר "כושי כלב קט" ומגיע לשורה הארס פואטית "גם לי מגיע שיכתבו את עלילותי".
ראובן שבת בחר בשיר "מנקה הארובות" בו לבו של נועם יוצא אל "אנשי הרחוב האומללים בתקופה הויקטוריאנית באנגליה" ונועם - ברוב חסדו - רואה בהם "אמנים נהדרים".
יפה לורנצי הזדהתה עם השיר "שינוי עצמי" - שיר מחורז בעל אוירה חלומית-היתולית של שינוי מהיר אותו עובר אדם "קטן וחלוש" שהופך ל "דוקטור לספרות עברית" מצליח, הנשוי באושר לבחירת לבו. בסופו של השיר מובעת ההמלצה לכל אחד מאיתנו להתנסות ב"שינוי עצמי".
חיים ספטי בחר בשיר "גלי הים" - קצר בעל 6 שורות בלבד אך מספיקות לעריכת ההשואה בין גלי הים לטיפות הגשם אך שתי צורות זרימת המיים האלה מכאיבות ופוגעות.
מנחם פאלק הגיש את השיר הארס פואטי "הפסטיבל לשירה" ועמד על ההתפתחות בשיר: בתחילתו המשורר הנכה מצר על כך שבשל נכותו לא יוכל להגיע לפסטיבל אך בסיום המשמעותי והחזק של השיר: הפסטיבל ישאר יתום כי המשורר הנכה לא משתתף בו.
חגית בת-אליעזר (הכותבת את הסקירה שפרסמה שני ספרי שירה בהוצאת כרמל ) קראה את השיר "שקספיר", דיברה על שפתו הישירה והאמיצה של נועם והמתנות שהוא מקבל ממנה דוגמת הניגוד המשתמע בשורות האחרונות של השיר בין המלה "הפוך" לבין הרישא "אורתו" של המלה "אורתופד" שפירושו "ישר" .
אהובה - אמו של נועם בחרה בשיר "הברווזון" בו נועם מזדהה עם הברווזון המכוער מהאגדה הידועה, מוחה נגד הסתיגמה החברתית : "איך תקבלו אותי לחברה" ומסיים בהצהרה אופטימית: "הרגשתי היא שאני הברבור היפה". אהובה הודתה לשושנה ויג על תמיכתה בנועם כל הדרך אל הספר היפה וביקשה מחבריו הנוכחים בהשקה להמשיך לתמוך בנועם בהתמודדותו היום-יומית.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
