במוצאי השבת האחרונה (11.5.13) יצאו לרחוב 10,000 איש במחאה כנגד ספר התקציב אשר קורם עור וגידים בימים אלו. האשמה כנגד
יאיר לפיד - למרות שלא הוא כתב את התקציב - היא שהוא לא ניסה לחשוב מחוץ לקופסה ולשנות את סדר העדיפויות. כלומר, לעשות רפורמות בשירות הציבורי, למסות את בעלי ההון והאנשים המרוויחים סכום כסף רב - והלך על הפתרונות הקלים, כגון: העלאת המע"מ באחוז אחד כבר בחודש הבא והעלאת מס ההכנסה בצורה גורפת לכל האזרחים (דבר אשר כידוע לא מהווה זרז לצמיחה).
בתקופת הבחירות הבטיח לפיד לעזור למעמד הביניים אשר נאלץ לשלם מחיר כבד בתקציבים הקודמים של הצמד שטייניץ-נתניהו ומחפש את מהות קיומו בארץ ישראל.
אינני יודע כמה כסף ניתן היה להביא מן החברות הגדולות אשר כמעט לא משלמות מס או ממה שמכונה "הרווחים הכלואים". אך אני סבור, שהיה צריך להנהיג מדרגות מס לפיהן מי שמרוויח יותר משלם יותר, וכן להנהיג מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי יסוד בשיעור של 8% ומע"מ בשיעור של 11% על מוצרי יוקרה.
הזדמנות נוספת לשר האוצר מאז המהפכה הצרפתית חברות מערביות מונעות לטוב ולרע על-ידי המעמד הבינוני שלהן ועל-ידי נכונותו או אי-נכונותו לקחת חלק במגרש הפוליטי, תוך כדי שאיפה לתקן ליקויים בחברה. ב-1961 פנה הנשיא ג'ון קנדי לאזרחיו באומרו "אל תשאל מה המדינה שלך יכולה לעשות עבורך, שאל מה אתה יכול לעשות עבור מדינתך". זו הייתה קריאה לבני עמו לשאת באחריות ולהשתתף בבניית אומה צודקת ונאורה יותר.
בכלל, מנהיגים אמיתיים לא מהססים לדרוש יותר מהבוחרים שלהם. כך
ברק אובמה תבע מגברים אפרו-אמריקנים לשאת באחריות גדולה יותר לתא המשפחתי ולהיות אבות מתפקדים. לעומת זאת, לפיד, בפרפראזה על דברי קנדי, אמר לבוחריו: אתם עושים מספיק, עכשיו שבו ותצפו בי עושה למענכם.
כפי שהציע הד"ר יואב הלר, ייתכן שהיה צריך לחתום על חוזה עם המעמדות הגבוהים: אתם תשלחו את ילדכם להתגייס לצבא, תילחמו בגזענות ובעבירות המין, תתעניינו בפריפריה ובשילוב המיעוטים, ואני אתעמת עם המעמדות הגבוהים.
אם השיטה הקלוקלת תימשך יצטרכו
דפני ליף, איציק אלרוב, אייל עופר וחבריהם להתאחד ולהקים גוף אזרחי אשר יציג אלטרנטיבה חלופית למדיניות הכושלת.
ולגבי לפיד, צריך לתת לו עוד הזדמנות, אולי הוא עוד יפתיע. אם לא, יש לנקוט בצעדים קשים במסגרת החוק היבש.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
