פרשת אלטלנה משולה ללבה מקרית, מהתפרצות בלתי נמנעת של הר געש, שצבר בבטנו לחצים הולכים וגוברים לאורך שנים עד שפרץ. הלבה התקרשה אבל היא נותרה כפסל אבן שמזכיר לנו שהר הגעש עדין פעיל וממשיך לצבור לחצים.
הלחצים האלה הם התוצר העיקרי ממאבק הישרדות חברתי נצחי בין שתי גישות חיים אוניברסליות, האחת גישת החדשנים ולמולה גישת השמרנים. המאבק בין שתי הגישות לא יחדל, כל עוד החרות תעטוף את החברה.
לבן-גוריון התמזל, והוא קיבל לפחות שש החלטות שהיה להן מימד משמעותי היסטורי: הסזון נגד אצ"ל ולח"י; הפניה לאו"ם לקבלת הכרה בין לאומית למדינה; הכרזת מדינת ישראל; הטבעת אלטלנה; פרוק הפלמ"ח; הסכם השילומים עם גרמניה.
את ארועי יהדות פלסטינה במחצית הראשונה של המאה העשרים יש להבין כתוצר מארועי אירופה בעת ההיא. ארגון ההגנה מוקם כשנתיים אחרי הצבא האדום בבריה"מ, המניע המוסתר סביר שהיה פוליטי, התרוץ הגלוי היה ביטחוני תל חי והתנכלויות הערבים לישוב, ההשראה מיובאת מהקמת הצבא האדום.
מראשית שנות העשרים הוטל על אירופה הדמוקרטית, צל מאיים: הסכנה הקומוניסטית! צל שהחל לגדול אחרי נצחון הבולשביקים והשתלטותם בכוח על האימפריה הרוסית ויסוד בריה"מ במקומה. לראשונה בהיסטוריה, תאוריה אוטופית מדעית חברתית כלכלית מיושמת הלכה למעשה ע"י בני אדם על בני האדם. דרמה של ממש שקדמם לה רק המונותאיזם.
הצל המתפשט והמפחיד שטופח למימדים דמוניים, גרר היוולדותן של תנועות נגדיות לאומיות אנטי מהפכניות שנזעקו לדגל מאימת "הצל". במבחנו האלים השני, "הצל" כושל! מלחמת האזרחים בספרד, שבה לא הצליחו הסוציאליסטים להגן על נצחונם הדמוקרטי, והובסו ע"י הלאומנים הבורגנים, בידי האנטי מהפכנים הפשיסטים.
בתבוסה זאת לא היה די כדי להרגיע, כדי להשתכנע שמדובר רק "בצל כהה ענק שמטיל גוף די שקוף ומחורר" כל שנדרש הוא לשנות את זוית האור או הראיה...
גם בפלסטינה הבריטית, בקרב יהודיה, התפשט אותו הצל הקומוניסטי המאיים.
אוכלוסיית היהודים "הותיקה" הייתה בעיקרה בורגנית ציונית, שעניינו אותה נוחותה ובטחונה. ביטחון, אז כהיום, משמעו הגדלת האוכלוסיה היהודית, אלא שהסתבר "לותיקים" שלא כל היהודים שמדפקים, עונים להגדרה שתאמה את עניינם. מרבית אוכלוסיית היהודים החדשים הגיעה לפלסטינה מארצות גרמניה ומזרחה עד לרוסיה, רובם נגועים ומונעים ברוחות המהפכה, ורק מיעוטם ברוחות האנטי מהפכניים.
הניגודים החברתיים והפחדים התסיסו את ציבור היהודית, וגם על-רקע המאבק על שליטה בכספי המגביות וניתובם.
הספרים הלבנים להגבלת עלית יהודים, שהוציא הנציב הבריטי, תורצו רשמית במרי הערבי ובמגבלות הקיום בארץ, אבל יתכן, שאופים האידיאולוגי הסוציאליסטי וארצות מוצאם של רוב היהודים העולים, שלא נעלמו מעיניי הנציבות, ולא בלתי נמנע "ששתדלנים" מקרב הישוב היהודי הבורגני הותיק, יצרו מניע שפעל אצל הבריטים כדי להגביל את "הצפת" הארץ במהפכנים קומוניסטים מערערי סדר פוטנציאלים.
אם כך, כוח המגן הצבאי על ההתישבות היהודית הסוציאליסטית המתסיסה, מוקם גם כדי לתת לה עוצמה פוליטית ממשית, מול מתנגדיה הגוברים, מקרב הישוב הותיק הבורגני והלאומי יהודי. יש לשער שהסוציאליסטים גם נעזרו בקשרים עם הגורמים המהפכנים באירופה ובבריה"מ, לקידום הענין הצבאי.
הארגון הצבאי הסוציאליסטי (ההגנה) מוקם בשנות העשרים ומתפתח למבנה ארצי בחשיבה ומערך השאובים מבריה"מ. הוא מוקם מתוך מחשבה עתידית שהתנועה היהודית המהפכנית בא"י, היא חלק מתנועה עולמית שתגרור הן את הערבים והן את היהודים אל תוכה. והוא גם מקיים רוב הזמן קשרים הכרחיים ומורכבים עם הצבא הבריטי מה שמקל עליו את החיים.
תנועה ציונית מהפכנית שחזונה משלב פתרון ליהודים במהפכה החברתית העולמית שבדרך זקוקה לכוח מגן ומשכנע. למה אין תיעוד? כי מדובר במהפכנים נרדפים שבחמישים השנה שקדמו הורגלו ולמדו להתנהל כמחתרות מבלי להותיר עדויות מפלילות. רוסיה הצארית "יצרה" הרבה "בעלי מסורת" כאלה כבר ב-1870.
האצ"ל והלח"י במתכונתם הסופית, מוקמים רק בשנות הארבעים במבנים כארגוני מחתרת עירוניים. המטרה המוצהרת, כדרך בורגנים שמרנים, קצרת טווח: להלחם בספר הלבן ו/או לסלק את הבריטים. ומטרה מוצהרת נוספת לנקום בפורעים הערבים בדרך פשטנית, בטרור נגד טרור. המטרה הסמויה הקמת כוח צבאי נגדי לכוח הצבאי של המהפכנים. נזכור שוב את מלחמת האזרחים בספרד שאך זה הוכרעה, ומתנדבים מהישוב נטלו בה חלק פעיל.
הטקטיקה המורכבת והמחושבת של הסוכנות וההגנה שנובעת ממערכת היחסים המורכבת של ההנהגה היהודית עם הבריטים מחד, וכנראה עם הסובייטים ומהפכנים מאידך, אינה מובנת למנהיגי הבורגנות הלאומית החשדנים, ולא מקובלת עליהם! מאחר שעיקר גישתם הלאומית יהודית, ענינה מצומצם למתן מענים למצבים המתרחשים ולרגשות הציבור.
לא ניתן להתעלם מצמידות ההקשרים האירופאים. עובדה מענינת היא, שתנועות המרי יהודיות לאומניות, צצות בשנות השלשים סביב סוציאליסטים מאוכזבים, (אחי מאיר ושטרן), ממניעים אמוציונליים לאומנים, שעיקרם: תחושת אכזבה ועלבון מקיום האנטישמיות כתופעה בקרב המהפכנים, ומהמדיניות המוצהרת והאקטיבית נגד היהודים בגרמניה הנאצית ולאחר מכן בפולין.
תופעות שאין להן מענה יהודי ראוי מובילות לזעם ותסכול על שהמוסדות הנשלטים ע"י הסוציאליסטים המתעלמים ו/או "המקטינים ראש". בין היתר כי ראו ביהודי גרמניה ופולין שנותרו שם לאחר הפלישה, בורגנים קפיטליסטים אנטי סוציאליסטים אנטי מהפכנים, שונאיהם. הראיה הלאומית יהודית שלהם, הייתה אז משנית.
זה הרקע המבעבע, שבתוכו מתקבל ב.ג. את החלטות היסטוריות פנים יהודיות, שיהיו להן השלכות לאורך זמן במאבק על השליטה ביהודים.
בעקבות רצח הלורד מוין ע"י הטרור הבורגני לאומני, בשלהי מלחמת העולם כנקמה "טהורה" על הסגר הבריטי בעת המלחמה, כאשר נודעים מימדי השואה הנוראים, נוצר איום על המשך מגעים והבנות בקשר להמשך המנדט ופתיחת השערים. וכנראה שיש חשש שגם סטאלין וחבורתו, ישאלו את עצמם עד כמה חזקה שליטת הסוציאליסטים בפלסטינה? התשובה מתחיל "הסזון". הפורשים וגישתם האקטיבית רגשית, מסכנים את כל התכנון הסוציאליסטי מדיני!
זה היה איתות ברור לבריטים ולסובייטים ולאו"ם שהנהגת הישוב הסוציאליסטית נחושה ושולטת. ואמירה ברורה לפורשים, שבלאומיות היהודית שלהם אין משום חסינות. לסזון הייתה השפעה טראומטית שלילית על היחס של הלאומנים הבורגנים היהודים, כלפי היהודים הסוציאליסטים המהפכנים. הפורשים חשו מאוימים אידיאולוגית ונבגדים לאומית.
בהחלטה היסטורית שניה, להשיג את תמיכת האו"ם בכ"ט נובמבר, וההחלטה לא לשתף את הפורשים בשום צורה. וגלי השמחה ברחוב היהודי חידדו את תחושת הניתוק והנידוי של הפורשים. (כ"ט נובמבר 1947) מבחינת הפורשים זאת הדרה של מי שסבל, סיכן והקריב את חייו, למען מטרה הנראית עכשיו קרובה מתמיד.
החלטה היסטורית שלישית, מיד לאחר סיום המפתיע של המנדט, על הכרזת המדינה בטכס פומבי וחתימת מגילת העצמאות ללא שיתוף הפורשים, למרות שארגונים אחרים דתיים בורגנים וקפיטליסטים שותפו. התעלמות כזאת באירוע היסטורי מכונן מתקבלת כעלבון צורב.
אשר על כן, אוירת החשדנות והעוינות ההדדית כבר לא הייתה ניתנת לגישור. העימות האלים במצב ההוא היה רק שאלה של זמן.
ב"ג. בערמומיותו הפוליטית הצליח ליצור מרי רגשי מתפרץ בקרב "הפורשים" כלפי הנהגותיהם, ומבוכה בתוכן, שגרם לפיצול וחיכוכים בתוך ההנהגות.
רכישת הנשק הרב והספינה ע"י הפורשים, נמשכו מספר חודשים ונועדו מלכתחילה, לחמש אותם לקראת העימות הבלתי נמנע עם כוחות ההגנה הסוציאליסטית, שלפתע נקראה צה"ל, ושונתה כדי להכניס אותם לצה"ל מתוך הכבוד ראוי להם כשהם חמושים בנשק ראוי ומתקדם, מבלי להזדקק לחסדי הפלמ"חניקים השנואים שצפוי היה "שיתעללו" בהם. באמצעות הנשק הזה הם ינהלו מו"מ מכובד מעמדת כוח, על השתלבותם בפיקוד על צה"ל. וגם יזכו באהדת הציבור כשהם נשארים מצוידים בנשק שקנו לעצמם.
אלא שבדיוק מזה חשש הפיקוד וחשש ב"ג. לא היו להם אשליות בקשר לאוירת הזעם התסכול והשנאה בין אנשי האצ"ל ולח"י. הם רצו אותם בתוך הצבא, מפורקים מנשקם מגאותם וכבודם המסוכנים. זה פער אינטרסים בלתי ניתן לגישור!
בגין שבמו"מ עם נציגי ההגנה (צה"ל) שמע ודאי את הטענות על כך שהוא מנהיג אספסוף מסוכן, חיפש דרך לבצע העברה מסודרת ומכובדת אבל לא ניתנו לו אמצעי שכנוע להשקיט את זעמם של לוחמי השטח ומפקדיהם. אמצעים אלה פשוט לא היו אז בנמצא!
הוא ניהל מו"מ על אופן חלוקת הנשק והעברתו, אבל לוחמי השטח הכירו את "השחקנים" וגם את בגין ולא סמכו עליו יותר! הם לא היו מוכנים להשמיט מידם, כך סתם את הקלף האחרון והמשמעותי כדי להשיב לעצמם את "כבודם וזכויותיהם" האבודים.
החלטתו של ב"ג. להטביע את הספינה על נשקה ואנשיה הייתה מנהיגותית ענינית, אבל נבעה ככל הנראה גם מתפישתו הסוציאליסטית וגישתו השלילית כלפי גילויי רגשנות לאומנית של בורגנים חסרי מעוף, ומחוסר האמון במילתם.
נותר להתנחם בהנחה, שלא מן הנמנע שבהחלטתו זו, שגבתה כ-16 הרוגי אצ"ל ו-4 הרוגי צה"ל (הגנה), באוירה הטעונה שהחריפה מכ"ט נובמבר, כל פשרה שהייתה נעשית ומותירה לאנשי אצ"ל מסגרת ונשק משלהם, הייתה חייבת להתפרץ מאוחר יותר! ובכך נמנעה תקרית צפויה, שהייתה גובה הרבה יותר הרוגים, מאשר אותה תקרית אחת אלימה וקצרה יחסית. באנלוגיה, את אירוע אלטלנה, ניתן לראות כשחרור שסתום בסיר לחץ רותח כדי למנוע נזק יותר גדול.
בעקבות אירוע אלטלנה סלל לעצמו ב"ג. את הדרך לאירוע היסטורי קשה אחר, פרוק ארגון הפלמ"ח 7.11.48 הסיבה הגלויה ידועה, אך הנסתרת לפרוק, נבעה גם מגישה "סטליניסטית": לא לאפשר לשום ארגון פוליטי צבאי לצבור יותר מדי עצמה, והפלמ"ח זוהה בעיקר עם מפ"ם.
ובנוסף, ב"ג. שבעקבות הלם השואה ולקחי הסטליניזם המצטברים, התפכח מאשליות הקומוניזם, שאף עכשיו להוכיח למערב, ובעיקר ליהדות ארה"ב, שאין לסטאלין סיכוי לתקוע אצבע במדינת ישראל!
אלא שבארוע פרוק הפלמ"ח, הבכירים המיוחסים והמיודדים שולבו בצה"ל ובממשל בתפקידי מפתח, מה שלא קרה בד"כ בשילוב לוחמי האצ"ל והלח"י בצבא. החשדנות והאיבה נמשכו עוד שנים. אנשי המחתרות נאלצו להתמודד עם הדרה, להוריד פרופיל ולשאת בתוכם את תחושת העלבון עד שכהתה מעצמה. לכולנו נותר להתנחם בעובדה "המנצחת" שהצל ההוא נעלם ובמקומו אנו חוזים היום בצללים אחרים...
אלטלנה הייתה דוגמה להתפרצות שיא הדרדרות. לסיכוני החשדנות, מהעדר המנהיגות של בגין מחד, ולאטימות רגשית וחשבונאות קטנונית וקצרת טווח של ב"ג. מאידך, בכל הקשור להפגנת רוחב הלב והתחשבות ברגשות יריבים פוליטיים.
המטרה אומנם הושגה, אבל תוצאת התפרצות בלתי נמנעת יכלה להיות פחות כואבת וטראומטית. זה המעט שמצופה ממנהיגות.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
