מדינת תל אביב

בעוד 18 יום בדיוק תתקיימנה הבחירות לרשויות המקומיות, אבל לחתול השמן שסיים ללקוק, בהנאה רבה, קערת חלב עם הדגנים המשובחים שהושמו בתוכה, במרכז המסחרי ברמת אביב ג', מתחת לכרזת הבחירות של רון חולדאי, לא אכפת מהבחירות הללו. "הוא לא שם עליהן קצוץ". הוא שקוע בקערת החלב וממתין במבט עורג המעורב בציפייה, המכוון לצעיר הנשען על אופניו ומביט גם הוא בו, אפשר ימזוג הוא לו מנת חלב נוספת מבקבוק הפלסטיק המכיל גלון חלב.

גם לרון חולדאי לא אכפת מהחתול ומבעליו. הוא מסתכל קדימה, בכרזת בחירות מצוירת, בה מצויר הוא רוכב על אופניים או לידו, כשצבע עיניו התכולות מובלט ומודגש. ליד הציור מופיע משפט בסגנון: "תנו לרון להמשיך לרוץ", או סיסמת בחירות דומה.

עכשיו - כשכותב אני רשימה זו - מתעורר אצלי החשד, כי הפרסומאי שניסח סיסמת בחירות זו, ניסח אותה בכוונת מכוון באופן מעורפל, כדי שתימחק מהזיכרון מיד לאחר קריאתה. לך תדע. הרי במדינת תל אביב לא אכפת לאף אחד מהבחירות ועוד מנסים להרדים "מערכת בחירות" רדומה זו ממילא.

מדינת תל אביב היא תופעה חריגה - אבל בולטת ומודגשת - למצבה הרדום והישנוני של מערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות. עכשיו, כשאני עובר ליד שפת הים ומביט בצבעו הכחול והעז של הים, מתגנב אצלי חשד, אולי "טיפלה" מחלקת חזות העיר בים ושפכה לתוכו כמויות צבע כחול אדירות, כדי שהכל ייראה טוב לקראת הבחירות הקרבות.

לך תדע. הכל היום עשוי מפלסטיק ומגיע מסין. לפעמים אני בודק, בשבע עיניים את "הלחם הבריאותי" שנמכר ברשת מרכולים זו או אחרת בעיר, לוודא מהי "מידת הבריאות" שמצויה בלחם זה ואם מידת בריאות זו תספק גם תזונאים ממוצעים שאינם אוהבים "לחם שחור", שהינו לחם לבן שנצבע בקרמל.

להורוביץ אין סיכוי

לאף אחד אין ספק כי לניצן הורוביץ אין סיכוי לזכות בבחירות הללו. מרבית הצעירים "התל אביביים" - שהינם "תומכיו בכוח" של הורוביץ - שבאו לעיר זה מקרוב מערי השינה, בדרומה ובצפונה של ארץ, טרודים מכדי להיכנס סתם כך באמצע היום לקלפי ולהצביע. הם עסוקים במלאכת ההישרדות שלהם "ואין להם זמן לשטויות". הורוביץ עצמו משדר חוסר ביטחון, שהרי הוא לא התפטר מתפקידו בכנסת. הציבור מפרש זאת כסימן שהוא לא בטוח שייבחר, ולכן הוא נשאר דבוק לכיסאו כחבר כנסת, הקופץ מהכנסת לבחירות לעיריית תל אביב, וחוזר חלילה.

את החסר בתמונה ישלימו גמלאי מדינת תל אביב שמספרם בה עולה משנה לשנה. "הם לא אוהבים הומואים" ובטח לא הומואים המצהירים על נטייתם המינית בפומבי. ה"פיניש" יבוא מתושבי השכונות המבוססות, מעבר לירקון, ברמת אביב, בצהלה ובאפקה. הם יודעים שחולדאי הוא "בשר מבשרנו", "אחד מהחבר'ה", "טייס" - בקיצור "גבר גבר". הם יעניקו לו כהונה נוספת.

אדישים לבחירות הקרבות

כפי שמדינת ניו-יורק אינה משקפת את ארה"ב, כך אין מדינת תל אביב משקפת את מדינת ישראל, אבל רוח הדברים, טעמם והתנהלותם, באה ממדינת תל אביב. גם בשאר הערים והרשויות המקומיות האחרות ברחבי הארץ, מצב הדברים אינו שונה. האדישות וגל פיהוקי השעמום שמזמינה מערכת בחירות קרבה זו, מדאיגים מאוד. למעט מקומות שבהם ישנן שנאות ותיעוב אישי, שמערכת הבחירות רק מספקת להם חמצן ודלק, הרי איש אינו נותן ליבו לבחירות קרבות אלה.

בל נשכח, כי ראש-עיר או ראש רשות מקומית, הוא "ראש-הממשלה של העיר או הרשות המקומית". הוא אמור לדאוג לענייני חינוך, תברואה, כבישים, חניה ועוד שורה של עניינים יומיומיים הקרובים לליבו של האזרח, הרבה יותר מהשאלה הפלשתינית, נכבדה ככל שתהא.

הסיבות לאדישות הציבור

מערכת הבחירות האחרונה לכנסת והתפוגגות התקווה בשינוי מהיר שיביאו "הפוליטיקאים החדשים", מבית-מדרשם של יאיר לפיד ונפתלי בנט, הינה התשובה, הסיבה והנימוק לאדישותם של מרבית תושבי המדינה לבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. אווירת נכאים השתלטה על המדינה ובעיקר מוצאת היא לה אחיזה ומעגן בליבותיהם של צעירים ממעמד הביניים, שהבינו שדירה לא ירכשו לעולם, אבל "גם לגמור את החודש", בשקט, לא נותנים להם במדינה.

הדבר מצא ביטויו - בצורה קיצונית, חריפה ומדאיגה ביותר - בגל התגובות ששטף את הפייסבוק של שר האוצר, יאיר לפיד, שתקף בחריפות בדף הפייסבוק שלו את המהגרים מישראל וכתב כי: "היורדים מוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים, כי בברלין יותר נוח". דברים אלה נפלו דווקא על אוזניים קשובות ולא על אוזניים ערלות ויאיר לפיד זכה למתקפה שכנגד, חריפה ובוטה מאוד, מציבור המהגרים מישראל, שרובם נמצאים במצב תמידי של "אצבע על ההדק" והם מקשיבים לתקשורת האלקטרונית מישראל בחו"ל, ואף נגישים לתקשורת הישראלית המודפסת הנשלחת לחו"ל.

אחד מהגולשים כתב ליאיר לפיד דברים אלה: "מר לפיד, לפני שתדבר על ציונות - מתי בפעם האחרונה חשבת איך תסגור את החודש?". אחר - שגם הוא לא בחל במילים ולא "סינן" אותן לפני ששלח אותן לדף הפייסבוק של שר האוצר, במענה למתקפתו על המהגרים מישראל, כתב-שאל את יאיר לפיד, ישירות: "בארץ היחידה של היהודים אתה מנסה להרוג אותנו כלכלית?".

זו היא בדיוק הסיבה לאדישות הכללית לבחירות הקרובות והקרבות לרשויות המקומיות. למי אכפת מי יהיה ראש-העיר או ראש-הרשות המקומית שייבחר בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, אם רשויות מקומיות אלה או ראשיהן המיועדים, אינם מבטיחים ואינם מתחייבים לשפר את רמת חייו הכלכלית ואיכות חייו של האזרח הממוצע.

כיכר תחריר בישראל

הניתוק בין ציבור הבוחרים לציבור הנבחרים והתעלמות, כמעט מוחלטת, ממערכת-בחירות - בין אם זו מערכת בחירות לכנסת ובין אם זו מערכת בחירות לרשויות המקומיות - הם סכנה לדמוקרטיה. התעלמות שכזו עלולה להביא לאנרכיה וסופה הפגנות אלימות בערים הראשיות בישראל, דוגמת כיכר תחריר שבקהיר. הפוליטיקאי הישראלי סבור כי ציבור האזרחים בישראל, הינו "ציבור אחראי" והוא לא ייגרר לאלימות שאפיינה את רחובות הערים במצרים ובטורקיה לאחרונה.

בל נחיה באשליות שווא. מי שמוציאים את פת הלחם מפיו ומתעלמים ממצוקתו הכלכלית, יגיב באלימות. גל האלימות ממתין ומתדפק על דלת. הוא ממתין רק לשעת הכושר הראויה. המשך התעלמות השלטון המרכזי והשלטון העירוני ממצוקתו הכלכלית של ציבור האזרחים בישראל, יגרור פרץ אלימות בלתי נשלט עוד. התלקחותו של פרץ אלימות צפוי זה, הינה עניין של חודשים ספורים, שבועות ואולי - אפילו - ימים מספר.