השופטת: אורית ליפשיץ, בית משפט השלום בבאר שבע

המועד: יום שני, 25.11.13, שעה 09:00

הנושא: תביעות קטנות


אורית ליפשיץ נכנסת לאולם ב-09:12 בחיוך רחב, לאחר שהקלדנית הודיעה לה שיש צדדים ואפשר להתחיל. את החיוך הזה היא תשלוף לאורך הדיונים ותיעזר בו כדי להרגיע את הצדדים, וחשוב לזכור כרגיל שמדובר במי שאינם מיוצגים ואינם מורגלים בהופעה בבית המשפט.

את התיק הראשון יכולה ליפשיץ לסיים במהירות רבה, כי הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא הופיע. מדובר בבדואי התובע משכנו החזר של הלוואה בסך למעלה מ-900 דינר, שהם כ-5,000 שקל. נראה שגם התובע לא היה בדיון הקודם, שכן ליפשיץ מבררת איתו: "אתה פעם שעברה היית באולם?". הוא משיב בחיוב ואומר שמישהו אמרה לו לחכות בחוץ, והוא ישב שם מ-9 בבוקר עד 2 בצהריים. "הדיון שלך היה קבוע ל-1, למה הגעת ב-9?", תוהה ליפשיץ, אבל מחליטה להתקדם, כי ברור שמדובר באי-הבנה בתום לב.

ליפשיץ מבקשת שיסביר למה הוא תובע ושואלת האם יש לו הוכחות להלוואה. התובע שולף פנקס מהוה כתוב בערבית וליפשיץ מגיבה בחצי חיוך: "ככה אתה מנהל את הכספים שלך?". האיש מתרגם מתוך הפנקס ואומר, ששם חתום הלווה על ההלוואה. ליפשיץ מבקשת להיכנס לכל פרט, מביטה בו בריכוז רב ולבסוף אומרת לתובע:

"אני נותנת לך פסק דין בהעדר הגנה, אבל תיקח בחשבון שהוא יכול בתוך שבעה ימים לבקש לבטל ולנמק למה לא הגיע לכאן. אם הוא לא יבקש, אתה יכול ללכת להוצאה לפועל". התובע: "שלשום ביקשתי מהנכבדים בכפר להתערב והוא שם פס. הזמנתי אותו לדיון". ליפשיץ: "אתה צריך לחכות 30 יום לפני שאתה הולך להוצאה לפועל. אל תלך בלי פרוטוקול" - היא עוצרת אותו בדרכו החוצה.

"היום אנחנו סוגרים את התיק"

את רוב השעה הבאה מייחדת ליפשיץ לדיון הוכחות בתביעה נגד חברת הביטוח הפניקס וחברת השיפוצים שח"ר. התובע טוען שהייתה נזילה בצינור הביוב שבחצר ביתו, אשר גרם לנזקים כבדים לביתו ודורש לפצותו לפי הפוליסה. עמדת הפניקס היא כפולה: הוא ביצע את השיפוצים בעצמו ולא באמצעותה כנדרש בפוליסה, ומדובר בשיפוצים נרחבים שכלל אינם קשורים לנזילה.

לתובע יש בעיה מיד עם תחילת הדיון: העד המומחה שלו, המהנדס שהעריך את היקף הנזק, לא הגיע. "דיברת איתו אתמול? אדוני צריך לדאוג שהעדים יגיעו, אלו עדים שלו", אומרת ליפשיץ על מה שיהיה נקודה רבת חשיבות בהמשך. התובע אומר שדיבר עם משרדו של העד, אך ליפשיץ אומרת בתקיפות מלווה באותו חיוך: "איתו. מה אדוני רוצה לעשות? כי היום אנחנו סוגרים את התיק שעבר סאגות לא פשוטות". לתובע אין ברירה אלא להמשיך בלי העד הנעדר.

ליפשית מבקשת בעדינות מעד הגנה שייצא החוצה ופונה שוב לתובע: "חסרים הרבה דברים בתביעה. אני מבקשת שתצהיר לפרוטוקול מה עשית ותראה לי קבלות". התובע: "יש לי קבלות על הרוב". ליפשיץ, שוב בחיוך את בתקיפות: "הכל". התובע אומר שמיד יוציא את הקבלות וליפשיץ מגיבה: "אין בעיה, אחרי שהתיק היה כל כך הרבה זמן". היא גם מעמידה אותו על הטענה לפיה הפוליסה אינה מכסה שיפוצים עצמיים וממקדת אותו בשאלותיה לנקודות המחלוקת. תוך בקיאות בעובדות, ועדיין בסבלנות ובנועם, היא אומרת לתובע: "יש לך פה משוכות מאוד לא פשוטות לעבור. אדוני יתקדם, כי יש לי יום ארוך".

"מה זה 'ממן מעדנייה ומאפה'?"

ליפשיץ מבקשת לראות את הקבלות ומיד שמה לב למשהו תמוה: "מה זה 'ממן מעדנייה ומאפה'? אדוני מבין שזה בעייתי?!". התובע טוען שזה מה שקיבל מהקבלן ואומר שיכול לזמן אותו, אך ליפשיץ מבהירה מיד שהתיק יסתיים היום. על קבלה נוספת היא שואלת: "איך אני יודעת שזה קשור לזה? יש פה טענה שנעשה שיפוץ כולל, אני לא סתם שואלת". ליפשיץ לוחצת ומביאה את התובע להפחית את התביעה, לנוכח העדר ראיות: מ-32,000 שקל הוא יורד ל-20,000 שקל, ובהמשך ל-12,000 שקל בלבד.

"למה אתה טוען ריצוף?", היא ממשיכה להקשות לנוכח העובדה שבמקור לא היה ריצוף מעל הצינור הבעייתי. "מאיפה הריצוף הגיע? אדוני יודע שחברת הביטוח לא צריכה לממן את הריצוף של הבית שלו. זה ריצוף יקר. קראתי את התביעה שלך ואני לא אינסטלטורית, אבל מה שנראה זה לא נזק שנגרם מנזילה". ליפשיץ עושה תנועת יד שמשמעותה: מדובר בעבודות מאוד נרחבות.

ליפשיץ מבקשת לדעת מדוע לא ביצע את התיקון דרך שח"ר, וכאשר התובע מבקש לקרוא ממה שהכין מראש בכתב - היא מוודאת שאיש לא כתב את זה עבורו. הוא מביע עלבון מהניסוח בכתב ההגנה לפיו ניסה להתעשר, אך ליפשיץ מרגיעה אותו: "אדוני לא צריך להיעלב. עושים את זה בהעתק-הדבק, זה לא אישי נגדך".

ליפשיץ מבקשת מנציגת הפניקס חקירה נגדית "די קצרה, כי די ברור לאן אנחנו מתכנסים". בנקודה זו הרוחות קצת מתלהטות, הצדדים נכנסים זה לדברי זה, וליפשיץ ממהרת להרגיע: "חבר'ה, נזילה! להירגע!". למשמע אחת מתשובותיו של העד על מוקד הנזק, ליפשיץ המרוכזת-היטב ממהרת להגיב: "אדוני מבין שהוא פוגע בעצמו במה שאמרת עכשיו?".

המומחה מטעם הפניקס מעיד על תצהירו וליפשיץ שואלת אותו על תוכנו. מה שנראה לכאורה מיותר - הרי היא הייתה צריכה לקרוא אותו מראש - מתגלה דווקא כתוצאה של הכנה טובה. השאלות ממוקדות מאוד ולפעמים קצת מפתיעות את המומחה. כאשר התובע שוב מפריע, ליפשיץ מוציאה כרטיס צהוב ומכתיבה: "הערת בית המשפט: ככל שהצדדים יתלהמו וייכנסו אחד לדברי השני, הדיון יופסק והם ימתינו לסיום יום הדיונים".

"אדוני יכול לעשות פרצופים"

בנקודה הזו דומה שהדיון נמשך יותר מדי זמן, כי כפי שאמרה ליפשיץ עצמה - הדברים ברורים. היא מדלגת על עד הגנה נוסף, שולחת את נציגת הפניקס לסכם והבקיאות שלה שוב באה לידי ביטוי בשאלותיה; דומה שהיא מוכנה טוב יותר מאשר הצדדים עצמם. לבסוף מגיע השלב הקבוע בתביעות קטנות - הצעת פשרה, וזו רחוקה מאוד מסכום התביעה.

ליפשיץ מסבירה לתובע מה יהיו הבעיות הרבות שבפניהן יעמוד אם היא תצטרך לכתוב פסק דין, ואומרת שתציע שהפניקס תשלם לו לפנים משורת הדין את מה שהייתה מוציאה אם הייתה מבצעת בעצמה את התיקון המצומצם שנדרש באמת. היא מסבירה שהמחלוקת האמיתית שנותרה היא על 12,000 שקל - מחיר תיקון הצינור ומשטח הבטון הסמוך לו; הפניקס טוענת שהיה צריך תיקון קטן בהרבה.

"המומחה מטעמך לא הגיע ולכן חוות הדעת מטעמך בעייתית. אני מאמינה לך", מנסה ליפשיץ להמתיק קצת את הגלולה, "אבל יש פה מומחה [של הפניקס] שאמר שאפשר היה אחרת. הפוליסה מאפשרת להם לתקן על-ידי מומחים שלהם, שהם הרבה יותר זולים ממה שאתה תביא. התביעה של אדוני רחוקה מאוד ממה שאני אפסוק אם אני אקבע שהוא הוכיח קשר סיבתי בין הנזילה לנזקים בבית.

"אדוני יכול לעשות פרצופים כאלה וזה לא משנה", מגיבה ליפשיץ למה שכנראה ראתה ממקום מושבה. "אני שופטת ולא אינסטלטורית, אני פוסקת לפי מה שמראים לי, ואדוני לא הוכיח את מה שטען. אני מדברת על 2,500 שקל, וזה לפנים משורת הדין, כי אני עשויה לקבוע שאדוני חרג מתנאי הפוליסה. הם לא צריכים לממן את זה". התובע מסכים ואחרי כמעט שעה התיק נסגר.

השורה התחתונה: ליפשיץ מפגינה סבלנות רבה, כיאות בתיקי תביעות קטנות, אבל בנקודה מסוימת זו הופכת להיות סבלנות מוגזמת. צריך לתת לתובע את יומו, גם כאשר ברור שדינה של תביעתו להידחות, אך יש להביא בחשבון שיש עוד צדדים רבים המחכים לתורם.

יעילות: 7

מזג שיפוטי: 9