השופטת: נעה תבור, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום חמישי, 20.11.2014, שעה 10:00

הנושא: מעצרים עד תום ההליכים


אחרי שהמדור ביקר בעשרות רבות של אולמות וראה הרבה יותר ממאה שופטים, נדמה היה לכותב שורות אלו שלא ניתן להפתיע אותו. אבל, כפי שקבע ג'יימס בונד, never say never. מה שאירע באולמה של השופטת נעה תבור היה חריג ביותר, כאשר במידה רבה איש שירות בתי הסוהר השתלט על ניהול האולם.

קוראים לו אסף מועלם, והוא איש יחידת נחשון - שתפקידה להביא עצורים ונאשמים אל בית המשפט וממנו, ולשמור עליהם בבית המשפט. היחידה הזאת אחראית ללא מעט מן העיכובים בדיונים, שכן לא פעם על השופטים ועורכי הדין לחכות שהעצורים והנאשמים יגיעו. אולי זו הסיבה לכך שמועלם אינו מסתפק בתפקיד שמקנה לו החוק, והוא רוצה להיות הרבה יותר מאשר סתם עוד שב"סניק. ואילו תבור מצידה מתעלמת מההתנהגות החמורה שלו, ואף מסתייעת בו - ובכך מגדילה את תעוזתו.


"למה את לא עונה לי?"


זה מתחיל דקות בודדות אחרי שנכנסתי לאולם. באולם מתחוללת המהומה האופיינית לאולמות מעצרים (למרות שכבר ראיתי דיוני מעצרים שקטים ומסודרים; זה תלוי בשופט), ומועלם מחליט שהוא צריך להפגין מנהיגות מול גבר חרדי שישב לצידי בשורה האחרונה. מועלם צועק עליו שיהיה בשקט - ואני מעיד שלא שמעתי אותו מדבר, במרחק של פחות ממטר ממני. אחרי כמה דקות, מנהל מועלם שיחה בטלפון הנייד (בענייני תפקידו), ובשורה שלנו אפשר לשמוע כל מילה; הוא עתיד לעשות זאת עוד כמה וכמה פעמים במהלך הדיון. ועל זה כבר אמרו חז"ל: "קשוט עצמך ואַחַר קשוט אחרים".

שוב חולפות כמה דקות, ומועלם צועק על המתורגמנית לערבית היושבת ליד ספסל הנאשמים: "את מתרגמת בלבד את מה שבית המשפט אומר, ולא מדברת איתו. לא מעניין אותי. די, תודה". רשמתי לעצמי בתדהמה: "מי הוא חושב שהוא? ולמה תבור לא מתערבת?". אבל מועלם לא גמר איתה, אישה מבוגרת שיכולה להיות אמו, והוא מורה לה בתוקפנות לעלות לשבת בספסלי הקהל. המתורגמנית, מבוישת בעליל, מצייתת בלא לומר מילה.

כאשר נכנסת סניגורית לאולם, מועלם נוזף בה: "למה את לא עונה לי לטלפון?". ואז הוא פונה לתובעת: "איפה החוות דעת של ביטון?". הוא מבקש מהתובעת לפתוח את התיק, ומעדכן את תבור שהוגשה חוות דעת בעניינו של אותו נאשם. אחר כך מועלם אומר לנאשמים היכן לשבת, ומורה לאחד הסניגורים שלא לצאת מהאולם, כי תכף ידונו בעניינו של מרשו. נחזור לרישומים שלי: "בחיים לא ראיתי משהו שמתחיל להתקרב לזה. תבור אשמה".


על זה היא מעירה לו


מועלם ממשיך. כעת הוא מציץ במסמך בו מעיינת תבור, ואומר לקלדנית מה עליה לעשות עכשיו. לאחר מכן הוא מורה לקהל שלא לעמוד באולם, ואומר משהו לאחד הסניגורים. כאשר מועלם יוצא מהאולם לכמה דקות, אני שם לב לכך שהאווירה הרבה יותר רגועה. אבל לא לעולם חוסן: מועלם חוזר ובידו בקבוק קוקה-קולה, ושוב מחלק הוראות ביד רמה. לקלדנית הוא אומר כמה עותקים מהפרוטוקול עליה להדפיס, והוא קורא לאותה מתורגמנית לבוא ולמלא את תפקידה. וכמובן - הוא מנהל שיחות טלפון בקול רם ומעביר הנחיות אלו עצורים להעלות ומתי.

כאשר נציג של המשטרה מכניס מזוודה מלאת תיקים, מועלם מפיל אותה בטעות. על זה, ורק על זה, תבור עושה לו פרצוף של נזיפה. כאשר התובעת משמיעה טיעונים לעונש בעניינו של שוהה בלתי חוקי, מועלם פונה לתבור - האמורה להיות מרוכזת בדיון - ואומר לה כמה מילים. בהמשך הטיעון הוא מסדר תיקים בשולחן הצמוד לדוכן, ובזמן הכתבת גזר הדין הוא מדבר עם סניגור באותו מקום, ממש מתחת לאפה של תבור.

כאמור, האחריות למצב שערורייתי זה מוטלת במידה רבה על כתפיה של תבור. לא רק שהיא לא מעירה למועלם על חוצפתו, אלא שהיא גם מאפשרת לו להחזיק על שולחנו את תיקי הדיונים ולהגיש לה אותם, ובחלק מן הזמן גם לקבוע עבורה את סדר שמיעתם. תבור לא מתערבת גם כאשר מועלם עושה דברים שהם במפורש באחריותו הבלעדית של השופט, ובראשם - השלטת סדר ושקט באולם.


"תאמין לי שאני מכירה"


לאור מופע האימים של מועלם ואוזלת היד של תבור, המטרה העיקרית של המדור - מעקב אחרי השופטים - נדחקה לשוליים, אבל פטור בלא כלום אי-אפשר. מבחינה שיפוטית נטו, תבור מתגלה כשופטת טובה ויעילה. היא קולטת במהירות את הפרטים הרבים המונחים לפתחה, ערנית מאוד לטיעונים, בקיאה היטב בפסיקה ונותנת החלטות תמציתיות וחדות בו במקום.

למשל: כאשר סניגור טוען שיש להחזיק את מרשו רק בבית החולים אברבנאל ולא במעצר או בבית החולים של השב"ס, משום שהוא חולה סופני, אומרת לו תבור, כי מדובר בטיעון מוקדם מדי. היא מכתיבה: "לאחר סיום הבדיקה [הפסיכיאטרית] יחליט הפסיכיאטר המחוזי אם יש צורך בהמשך אשפוזו או שניתן להעבירו למב"ן [בית החולים של שב"ס] או למעצר. בית המשפט אינו מביע דעה, שכן המדובר בעניין מקצועי המסור לשיקול דעתו של הפסיכיאטר המחוזי".

כאשר סניגור מבקש לדון בתיק העיקרי, כי מרשו מתכוון להודות משום שלא יעמוד בתנאי השחרור בערבות, עונה לו תבור: "לדון בתיק העיקרי זה שירות למען הקהילה בצהריים, אם יהיה לי זמן. עכשיו אני דנה בעצורים, אם אדוני רוצה שיחזור בצהריים" - נכונות שבהחלט ראויה לשבח.

את מהירות תפיסתה מפגינה תבור בעניינו של נאשם באיומים על בת-זוגו. די לה בעיון של דקות בודדות בחומר הראיות ובחוות הדעת הפסיכיאטרית, כדי לקבוע שיש לשחרר את האיש. ראשית, "מדובר בתלונה שנכבשה שלושה ימים ובאה לעולם בעקבות העובדה ש'המתלוננת לא ישנה טוב' ונזכרה באיום". שנית, חוות הדעת קובעת שהנאשם - מי שבעברו תשעה אשפוזים וחולה בסכיזופרניה - אינו כשיר לעמוד לדין ולא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע בעת ביצוע העבירה.

התובעת אומנם ביקשה דחייה כדי לעיין בחוות הדעת, אבל תבור לא מסכימה: "ההלכה מורה שחוות הדעת הפסיכיאטרית היא נתון מרכזי בעת בחינת הראיות לכאורה. כאשר היא חד-משמעית על פניה, קשה לראות כיצד יסתיים ההליך בהרשעתו של המשיב. אין מקום לספק, והדחייה המתבקשת כרוכה בפגיעה נוספת בזכויותיו של המשיב". מצד שני, תבור מסרבת להעניק לו ארכה להפקדת הערבות במזומן, וקובעת שאם לא יעמוד בתנאי השחרור - יתקיים דיון נוסף ב-23.11.14. אלא שהסניגורית קצת עסוקה, ולאור זאת מבקשת שלקוחה יישאר עוד יום בכלא ושהדיון יתקיים רק ב-24.11.14. גם זה סוג של חוצפה וחוסר התחשבות.

תבור גם בקיאה היטב בחומר שלפניה. כאשר התובעת מבקשת לגזור על שוהה בלתי חוקי שלושה חודשי מאסר, תבור מגיבה: "אתם לא עקביים. במקרים כאלה אתם טוענים לחודש". הסניגור מפנה לפסיקת בית המשפט העליון, אך תבור קוטעת אותו: "אני מכירה, תאמין לי שאני מכירה" - ומטילה על האיש, העצור מזה שמונה ימים, עשרה ימי מאסר בפועל.

השורה התחתונה: נשגב מבינתי מדוע תבור מאפשרת לאיש השב"ס להשתלט על אולמה. האם היא לא יכולה להשליט סדר בעצמה? האם היא רכה מדי? התשובה לא משנה; התוצאה היא פסולה בתכלית. וזה חבל, כי מבחינה של ניהול ההליכים - תבור עושה זאת על הצד הטוב ביותר.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 5