הרעים הם אנטישמים שגדלו ועיצבו את השקפת עולמם בעיקר על ברכי ההסתה של הכנסיה הקתולית במהלך קרוב ל-2000 שנה, כשהם מיחסים ליהודים את "רצח אלוהיהם". כך הצליחו להפוך את היהודים במודע ובלא מודע לסיבת הסיבות לכל צרותיהם, לשעיר לעזאזל תמידי ומושא לשנאת חינם פתולוגית, בלתי-רציונלית וחסרת מעצורים. בחינה שטחית של היחסים ההיסטוריים בין היהדות לכנסיה, מוכיח זיקה חזקה מאוד בין רמת האדיקות הדתית של הנוצרים לבין שכיחות ועוצמת הפרעות בגין ביהודים שהתחוללו סביב קשיים חברתיים וכלכליים שהוסברו תמיד בתכונות השליליות של "רוצחי האל". לימים אימצו את הגישה האנטישמית גם אויבים אחרים של העם היהודי, למרבה הפלא בחלקם שמיים בעצמם, והפכו אותה קרדום לקידום מטרותיהם הפוליטיות, האידיאולוגיות או שני הדברים יחד. הפליאו לעשות בכך הערבים, במיוחד הפלשתינים, במאבקם נגד הציונות, תנועת השחרור הלאומי של העם היהודי ומדינת ישראל שהיא הישגה הגדול ביותר עד כה. הם ממשיכים לדוג במים העכורים האלה, במסגרת תוכנית בלתי-מוצהרת אבל ראלית לגמרי, המכוונת להשמדת זהותו של העם היהודי, ההיסטוריה, שלו והעובדות הארכאולוגיות, ספרותיות ואחרות הקושרות אותו קשר חד-ערכי וחד-משמעי לארץ-ישראל.