כבוד הרב הראשי לישראל, הרב
דוד לאו; כבוד היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין
יהודה וינשטיין; שגריר ארה"ב בישראל מר
דן שפירו;פרקליט המדינה, עורך הדין
שי ניצן; מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב
יוחנן דנינו; המנהלת הכללית של משרד המשפטים, עורכת הדין אמי פלמור;ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד
דורון ברזילי, זאכיכאמל-נשיא הכנס, עורכות ועורכי דין יקרים.
ראשית, אני רוצה לומר תודה לִמְארגני הכנס על ההזמנה. לְכָבוד הוא לי לקחת חלק בְכֶנֶס זה, וּלברך אֶתכם, עורכי הדין, על תפקידכם כאחד מעמודיהתווך של מערכת המשפט הישראלית המפוארת.
רק אתמול נכנסתי לתפקידי, וַאֲני חשה גאווה עצומה להתמנות לַשרה האחראית על אחת המערכות הציבוריות החשובות, המקצועיות והמרשימות ביותר שבנתה החברה הישראלית.
המשנה, במסכת סנהדרין, מתארת את הרכב בית הדין ואת נָהֳלֵי העבודה בו: מאופן בחירת השופטים, דרך הדרישות מהם, ועד צורת הישיבה בְּבוֹאם לעסוק בִּמלאכת המשפט.הסנהדרין ישבו בַּחֲצִי גורן.
רבי עובדיה מברטנורא ייחס את הפסוק "שוֹרְרֵךְ אגן הסהר" משיר השירים לצורת ישיבה זו, ופירש: "שוֹרְרֵךְ אגן הסהר - זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולםוּמְגִינה על כל העולם כולו, והיא דומה לסהר, שיושבים בְּעִגוּל כַּחֲצִי ירח."
"שוררך" הוא טבורך.המשפט הוא טבורו של עולם; הוא עוסק וּמשפיע על כל תחום בחיי הפרט בחברה- מיום לידתו ועד יום מותו. הוא נוגע בכל רָבְדֵי חיינו. הוא דואג לכוון את התנהגותנו, להפריד בין רצוי ללא רצוי, בין נכון לשגוי, בין מותר לאסור.
קיום מערכת משפטית וקיום צדק הם מן היסודות השורשיים של מורשת עם ישראל. כל התאגדות של פרטים, השואפת לקיים בתוכה חיים בריאים וּמוסריים, חייבת להעמיד מערכת משפטית עצמאית, אמיצה וּמאוזנת, שתתור אחר האמת, תרדוף אחר הצדק, וּתספק סעד לזקוק לו. זהו אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה.
אמרתי כבר, וַאֲנצל במה זו כדי לומר בפניכם שוב: מערכת המשפט היא אחד מִסְמָלֶיהָ הבולטים של הדמוקרטיה. בית המשפט העליון, העומד בראש מערכת זו, תמיד היה ועודנו גאווה לאומית, בשל ההגנה על זכויות האדם ועל עֶרְכֵי היסוד של מדינת ישראל. בית המשפט העליון שלנו קנה מקום של כבוד בזירה המשפטית הישראלית והבינלאומית כאחת. אפעל לשימור מעמדו זה, כשעֶקְרון שלטון החוק לנגד עיניי.
כפי שציינתי אתמול בַּטקס שנערך במשרד המשפטים, סוגיות רבות וַחשובות עומדות לפניי עם כניסתי לתפקיד - מֵהֶן עניינים מקצועיים שהמתינו לִכְניסת השר הֶחדש לתפקידו, מֵהן ענייני מהות ועוד. אני מבטיחה כי אגש לִכְלל הסוגיות בכובד ראש, באוזן כרויה וּמתוך דיאלוג, הערכה וְכָבוד לִכְלל השותפים בעשייה.
הוא הדין ביחס לסוגיית לשכת עורכי הדין והחוק שמכוחו היא פועלת. בימים אלה אנילומדת את הנושא על היבטיו השונים. ברורה לי חשיבותו, ואדרש לו. לא אשאיר את הסוגיה יתומה ממענה. סוגיה שנייה שאדרש אליה נוגעת לִשְאלת האיזונים הרצויים בין הרשויות.
השופט
אהרן ברק אמר: "המשפט מתרחק מערכים מוחלטים וּמחפש פשרה המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - וּבהם החיפוש אחר האמת - מֵביא את המשפט לַצורך לאזן בין ערכים מתנגשים. במקום בו קיים ערך, קיים גם ערך נוגד. התזה מלוּוָה תמיד על-ידי האנטיתזה. המשפט מחפש את הסינתזה".
המשפט, הדין, מושתתים על עֶקרון הפשרה והאיזון, בהנחה ואין אמת אבסולוטית. עֶקרון האיזון מלווה לא רק את המערכת המשפטית עצמה, אלא גם את מערכת השלטון כולה והיחס בין הרשויות- על-פי רעיוןהפרדת הרשויות של מונטסקייה; שהרי רק הפרדת רשויות אמיתיתתבטיח קיומה של דמוקרטיה, שבה, בין היתר, נשמרת חרות הפרט וּמוגנות זכויות אדם.
האיזונים הללו הם עדינים, מורכבים, אך מחויביהמציאות הם. עלינו לזכור כי פירושה המילולי של המילה "דמוקרטיה" הוא שלטון העם. משמעות הדבר, כי העם הוא הריבון, והוא בוחר את נציגיו.
כאשר הובאה בפני הלל הזקן שאלה, אשר עסקה בהִלְכות קרבן הפסח בְּבֵית המקדש, פסק הוא שמנהג הציבור הוא שקובע. עמדתו השתרשה לאחר מכן בשאלות הלכתיות רבות, והכלל הורה שבכל מקום שיש ספק כיצד לנהוג, יש לנהוג כמנהג העם. עמדה זו, היא שלמעשה הביאה לו את כס נשיאות הסנהדרין.
העמדה הזו, שלא לפסוק כנגד רצון העם, אלא בשירותו, עוברת כחוט השני בספרות השוּ"ת כמו גם בתורת המשפט. גם דוד בן-גוריון היה שותף לעמדה זו, כשפעל להקמת מערכת משפט בהשראת המסורת הבריטית;כזו שמדגישה את ריבונותהמחוקק מחד-גיסא ואת תפקידו של בית המשפט כמוסד עצמאי ובלתי תלוי מאידך-גיסא.
בשנים האחֲרונות הולך וגובר הרושם בקרב חלקים בלתי מבוטלים של הציבור, כי חל טשטוש מסוים בתפיסה זו. נדמה שקבלת ההחלטות-המשילות -אינה מסורה עוד בידי העם, כלומר נבחריו בכנסת, אלא בידי אנשי מערכת המשפט. הנושא מצוי בלב מחלוקת ציבורית.
המתנגדים לִמְגמה זו של טשטוש הסמכויות, וַאֲני כמובן ביניהם, מוגדרים כִּ"בְני חושך", ואילו המצדדים בִּשלילת זכות ההכרעה מידי הציבור באמצעות נציגיו בכנסת והעברתה לידי בית המשפט, מכונים "בני אור".
אני כופרת בַּחֲלוקה הזו, וַאֲני כופרת גם בהגדרות הללו. אין זה סוד, כי בתור שליחתו של הציבור אני מבקשת לחזק את מעמדם של נבחרי הציבור ברשות המחוקקת וּבָרשות המבצעת, לפעול לחיזוק ריבונותה של כנסת ישראל ושל יכולתה של ממשלת ישראל לפעול, והכל תוך מחויבות לִשְמירה על תפקידה של הרשות השופטת ועל מעמדה.
עלינו לזכור, כי כוחן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת אף הוא נגזר מן הציבור, שלמענו ובשמו הן פועלות. עלינו למצוא את הנוסחה לָאיזון הראוי בין הרשויות.
בתפקידי החדש אני מצפה מעצמי ומאחרים לשיח מכובד ומכבד, ליושרה, לִפְתיחות וְלִפְּלורליזם אמיתי, במיוחד ממי שעֶרְכֵי
חופש הביטוי וחירות הדעה נטועים בלבו וּבְפִיו. אני מצפה לשיח נטול עריצות מחשבתית ודעות קדומות, וּלְשיח בו לְכוּלם יש אינטרס אחד ומאוחד- הרדיפה אחר האמת והצדק.
בימים הקרובים אחל בסבב פגישות במסגרת מַעַגְלֵי העבודה השונים הקשורים למערכת המשפט הישראלית, וּבִכְללם אפגש עמכם - נציגי לשכת עורכי הדין וראשיה. אבקש לשמוע, להכיר מקרוב וללמוד לעומק את עולם המשפט הישראלי, את הדעות המגוונות, היתרונות והחסרונות הקיימים במערכת, ורק לאחר מכן, בשֹוּם שכל ומתוך מחשבה עמוקה, אגבש תוכניות פעולה הנדרשות לְבִיצוע.
כמו-כן, אבחן פתרונות לסוגיית הביקורת על הפרקליטות. ראוי כי כל איש ציבור יהיה נתון לביקורת, אך יש לוודא כי ביקורת זו תהיה הוגנת ותוביל להתייעלות המערכת. בימים הקרובים אפגש עם הגורמים הנוגעים בדבר על-מנת לגבש מתווה שיוביל לפתרון מהיר למשבר.
אני ניגשת לתפקיד חשוב זה בִּדְחילוּ וּרְחימוּ, מתוך צניעות וַעֲנווה. מתוך רצון להֵיטיב. שינויים שייעשו, יעשו לאחר למידה רחבה, בהסכמה רחבה ככל שניתן וברגישות.
תודה לכם, ואיחולי כנס מוצלח, פורה וּמהנה לְכוּלם.