מפרי חוק סדרתיים בחסות זכות השביתה

אתמול חשתי על בשרי אני תוצאותיה של השביתה החצופה, בכל הכבוד הראוי, בה נוקטים פרקליטי המחוזות, פרקליטות המדינה, הפרקליטים והפרקליטות, הכפופים להם, במחאה על הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות ועל העמדת נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז בדימוס, השופטת, הילה גרסטל, בראשה של נציבות זו. וועד הפרקליטים השובתים החליט לפני כשלושה חודשים במסגרת צעדי המחאה בהם נוקט הוא עם הקמת נציבות ביקורת זו והתנהלותה, להעביר מסמכים שיוכנו, על ידם, לחתימת פרקליטי המחוזות ומנהלי המחלקות. צעד זה נועד, לטענת וועד הפרקליטים, כדי ליצור "ביקורת בזמן אמת", על-מנת שלא להיחשף בעתיד לביקורת הנציבות. הרעיון העומד מאחורי צעד זה, כפי שפורסמו דברים, בכלי התקשורת, הוא לכרוך את הבכירים במהלכים שעלולים להוות בסיס לביקורת.

במסגרת עתירה שלי שהגשתי לבג"ץ, בדרישה לבטל סירוב לשכת העיתונות הממשלתית, להעניק לי תעודת עיתונאי מטעמה, להבדיל מאישור גרידא נקבע דיון בעתירה זו, בפני המשנה לנשיאה, כב' השופט, אליקים רובינשטיין וכב' השופטים, עוזי פוגלמן ויצחק עמית. וזאת לדעת. תקנות הדיון בבג"ץ קובעות שמשיב שהוזמן לדיון בבג"ץ, יגיש לבית המשפט תגובה בכתב בשלושה עותקים לבג"ץ, וימציא עותק, במישרין, לכל אחד מבעלי הדין, שלושה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. תקנות מחייבות - לחוד ומציאות דברים בשטח - לחוד.


נציגת מחלקת בג"צים, עו"ד לירון הופפלד, הודיעה לשלושת שופטי בג"ץ, שבשל שביתת פרקליטי המדינה לא הוגשה תגובה בכתב לעתירה, אם כן תגובה בלתי חתומה, לעתירה, מצויה תחת ידה. שביתה זו לא מנעה מנציגת המדינה מלטעון, על-פה ולהגיש בהסכמתי מסמך,לפיו בעקבות ערר שהגישו באי-כוחי, למנכ"ל משרד ראש-הממשלה, עו"ד הראל לוקר, המשמש כראש ועדת עררים קיבלתי אישור מלשכת העיתונות הממשלתית, להבדילו מתעודת עיתונאי מלשכה זו, שעל קבלתו - והסירוב לנתינתו - עומד אני ובגין כך הוגשה עתירה לבג"ץ. משביקש הרכב השופטים לברר מה בין תעודה ומה בין אישור, התקוממתי ועמדתי על הגשת תגובה מסודרת בכתב לבג"ץ. סוף דבר. ניתן צו על תנאי בעתירתי, תוך שנקבע שאגיש עתירה מתוקנת, בה יפורטו דברים מאז הגשת העתירה המקומית וקבלת מסמך אישור מלשכת העיתונות.


לא על ענייני שלי בא אני להלין, ברשימה זו, אלא על החרות הרחבה שנוטלים לעצמי פרקליטי המחוזות והמדינה, לחבל, בכל הכבוד הראוי - בחסות זכות ועיקרון השביתה "המקודשים" באינטרסים של המדינה - לרבות בדרך של אי-הגשת כתבי הגנה לתביעות המוגשות נגדה וחשיפתה למתן פסקי-דין נגדה, בהיעדר הגנה, אי-הגשת כתבי אישום, במקרים נדרשים ועוד. כל סטודנט זב חוטם, שלמד דיני נזיקין, יצטט בפניכם הסעיף שעניינו גרם הפרת חוזה ולפיו מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על-ידי כך נזק ממון.


אם כך הם פני הדברים, באים אתם ושואלים, מדוע אין קם מי שקם ותובע הפרקליטים השובתים והוועד הלוחמני שלהם, בעוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה. ובכן בואו ונגלה לכם "סוד". המדינה השקודה על שמירת חופש השביתה דאגה לכלל, בחוק הנזיקין, פיסקת משנה ולפיה, לעניין הסעיף הדן בגרם הפרת חוזה, לא יחול, שכן כלשון החוק "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה". אתה הבנת את זה, ברוך? את הבנת את זה, מתילדה? כך מסכלים וגם/או מנסים לסכל, בכל הכבוד הראוי, עבודתה של נציבת הביקורת על השופטים, העומדת בראש נציבות הביקורת על הפרקליטות, שהוקמה מכוח החלטה משותפת של שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני והיועץ המשפטי לממשלה.


פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן עדכן לפני מספר שבועות ציבור הפרקליטים על החלטה שהתקבלה ע"י בכירי המשרד, קרי פרקליטי המחוזות, מנהלי המחלקות והמשנים לפרקליט המדינה ולפיה: "אין מקום שמנהלי היחידות יחתמו על מסמכים שאינם נוהגים לחתום עליהם כחלק משגרת העבודה... מה גם שבהיקף הפעילות של היחידות - חתימה זו עלולה להיות לא יותר מ"חותמת גומי", ואין זה מנוהגנו להיות "חותמת גומי". פרקליט המדינה קרא לוועד הפרקליטים להשעות הצעדים הארגוניים ולהמשיך במקביל ההידברות כדי לסיים את הסכסוך. "יישום הצעדים הארגוניים שעליהם הודעתם", כתב ניצן, "לא יקדם את פתרון הסכסוך".


יו"ר ועד הפרקליטים, עו"ד לימור פלד, השיבה לפרקליט המדינה, כי: "הגיע הזמן שפרקליט המדינה ופרקליטי המחוזות יעמדו לצדנו במאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה נגד גוף שהוקם מאינטרסים צרים, ממניעים פוליטיים, כדי להחליש את עבודת הפרקליטים ולא לאפשר להם להילחם בפשיעה ובשחיתות להגן על האינטרס הציבורי". פלד תקפה הקמת הנציבות כגוף ש"הוקם ללא מחשבה מספקת ותוך התעלמות מהמלצות צוות מקצועי שבדק את הנושא". ובאשר לצעדים עליהם החליט הוועד אמרה היא, כי: "לא ברור מדוע בקשה מינימאלית של קבלת אישור המנהלים בזמן אמת לפעולות שהפרקליטים מתבקשים לבצע בשם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה נתקלת בסירוב".

לא הסתרתי דעתי בעבר שנתחזקה בי, מאז, יותר ויותר כי בחסות זכות השביתה מנצלים הפרקליטים, בכל הכבוד הראוי, העובדה שנציבות הביקורת על הפרקליטות לא מוסדה בחוק, דוגמת חוק נציבות התלונות על השופטים, מכוחו פועל שופט בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, כדי למנוע מנציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, למלא תפקידה. הצעתי, חזרתי, שבתי והצעתי בכמה וכמה רשימות שלי כי מעמדה של נציבת הביקורת על הפרקליטות יעוגן בחוק. כך לא יהא בכוחן של שביתות למנוע מנציבה זו לפעול וגם/או יימנע מצב דברים מביש, לפיו חומר הנדרש על-ידי נציבה זו, לצרכי ביקורת שוטפת מעוכב בפרקליטות. בשבוע החולף הציעה ח"כ ציפי לבני הצעת חוק לעגן מעמד נציבת הביקורת על הפרקליטות בחוק. דומה שהצעת חוק זה תזכה לתמיכת משרד המשפטים שיפעל לקיום חקיקה מזורזת בעניינה. עיקר שכחתי. למה אין המחלקה בפרקליטות המדינה העוסקת בדיני עבודה, פונה לבית-הדין לעבודה לסיים שביתה זו של פרקליטי המדינה, כפי שנעשים דברים בשגרה כמעט בכל סכסוך עבודה שהוא?