פתח לנו שער

אנחנו במשעול שבין ראש השנה ויום הכיפורים. אנו מהלכים במשעולי הימים הנוראים, ימים שנעים בין כסה לעשור, בין ראש השנה ליום הכיפורים. כשביניהם התחברו ימי התשובה, המציבים את האדם בעמדת פתיחה לקראת השנה החדשה.

הם מהווים את ההתבוננות והמבט של כל אחד מאיתנו לאחור, אל המעשה בעבר, ואת ההתבוננות והמבט לעבר העתיד, לעבר ההכרעות והמעשים שלנו בעתיד.

בין כסה לעשור מגיע הפרט אל הסיום בסימנם של התשובה והסליחה, של הכפרה והמחילה של תחושת קרבה להוויה שמימית. בפניה התוודה הפרט ביודעו "שאם עוונות תשמור - מי יעמוד".

זהו מעמד של פתיחת שער - פתיחת השער הגדולה - בסיומה אנחנו ניצבים, למרות חטאינו ולמרות קוצר ידינו, נקיים וזכים לקראת מסע שמזמנת לנו שנה חדשה.

ראשיתו של המסע הוא בסימן של "כל באי עולם" נידונים על מעשיהם (משנה, ראש השנה א', ב'). פתיחה מאופיינת במידת הדין ורק לאחריה מופיעה מידת הרחמים.

אני האתיאיסט מתחבר למסע הזה ולאווירה, ששורה בין כסה לעשור. התחברותי אינה לגינונים הרליגיוזיים, זו התחברות עטויה בתכנים ערכיים, אותם אני תובע מעצמי.

אין זה משנה לי שלידי ניצב בבית הכנסת אדם עטוף בטלית, שמקפיד בכל דיני התפילה ותביעתו חצובה מתוך להט רלגיוזי עמוק, ואצלי היא חצובה רק מתוך אני אידאי ערכי, מוסרי וחברתי, שאותם אני מנסה להשתדל ככל שאני יכול לאמץ לעצמי, למשפחתי האהובה עליי ולסביבתי הקרובה.

אני פועל מתוך הכרה, שכך גם יוטב לחברה, לקהילה ולעם שאני חלק מהם. כמובן שיש לי הערכה רבה למי שעושה את המסע הזה לא בדרכי שלי, אלא תוך כדי הקפדה על כל תרי"ג מצוות בימי הסליחות, שקדמו בחודש אלול ובין כסה לעשור בחודש תשרי. אני בדעה שלשנינו יש מקום. אני מכבד את דרכו וכך אני מקווה, שהאחר יכבד את דרכי.

יחד - אני ערום מאמונה בכוחה של אלוהות לנווט מהלכי חיים ולצידי חברי, שהשריש בתוכו את ההכרה במלכות שמים - לשנינו שמור המקום לפעול שכם אל שכם ולתבוע מעצמנו לבחור בחיים ובטוב, להתוודות על כך שכשלנו - משום שאנו בני אדם - ולבטוח בכך שייסלח לנו. בין כסה לעשור. בקשנו כל אחד בדרכו לחדש מבערים רוחניים ערכיים ונקיים.

נתפנה יחדיו לחיים שלאחר בין כסה לעשור, להשתית מציאות חיים של חברה, שאדניה הם אדני צדק חברתי ושוויון חברתי. נתפנה יחדיו לשם מתן מעמד בכורה להון האנושי, ולא להון כערך הגמוני המעלה על שרטון את חייו של ההון האנושי היקר לנו מכל.

לאחר ימי חשבון הנפש שבין כסה לעשור, נחתור להשתית מציאות חיים מכבדת ומוקירה כל אדם באשר הוא אדם, ולא לערוך מסע דמוני כלפי אדם, שהוא בן עם אחר, השכן לנו או שחי איתנו בתוכנו.

ביום הכיפורים כשנצום, נשנן גם היום את זעקת הנביא ישעיהו לעבר השואל בפרק נ"ח - "לָמָּה צַמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ?" תשובת הנביא חייבת להנחות אותנו - "הֲכַזֶּה יִהְיֶה צוֹם אַבְחָרֶהוּ, יוֹם עֲנוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, הֲתָּכֹף כָּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ, שַׁק וָאֵפֶר יַצִּיעַ, הֲלָּזֶה תִּקְרָא צוּם, וְיוֹם רָצוֹן ל-ה'."

תשובת הנביא היא, כי שמורה מנה גדושה של בוז לצום שלא קדמה לו עשיה בחתירה לכינון חברה מושתתת על ערכי צדק ושוויון חברתי - "זֶה צוֹם אַבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַע ... שְׁלַח רְצוּצִים לַחָפְשִׁי... פָּרוֹס לָרָעֵב לַחֲמֵךָ... וּמִבְּשָׁרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם..."

כשנשב אחר יום הכיפורים במבנה הארעי - בסוכה, במהלך השבוע של ישיבה בסוכות יזכור כל אחד מאיתנו את הארעיות שלנו, וחשוב שלאותה ארעיות ניצוק לתוכה את החתירה לחברה שוויונית, לחברה בה ההגמון הוא ההון האנושי ולא ההון. נאחל לעצמנו חיים בחברה שחותרת אך ורק למציאות של שלום.