|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תעשיית השקרים הפלשתינית בפעולה
|
תעשיית השקרים הפלשתינית לא נחה ואינה מסתפקת רק בהפצת השקר העתיק (מיסודו של אל-חוסייני) בדבר "אל-אקצה בסכנה", אלא קוראת להעניק הגנה בינ"ל לפלשתינים. גם אלה שדוקרים לצורך "הגנה עצמית" ● הזועק לעזרה הוא דווקא אבו-מאזן, שרק לאחרונה שפך דלק לתבערה בנאום "הרגליים המטונפות של היהודים"
|
|
שקר על גבי שקר [צילום: Garrett Mills/Flash90]
|
|
|
|
|
תעשיית השקרים הפלשתינית לא נחה אף לרגע. היא אינה מסתפקת רק בשקרים שנועדו למנף אסטרטגיה מדינית רוויה בדם, כמו השקר שאביו מולידו עוד היה המופתי חאג' אמין אל חוסייני בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כאילו "אל-אקצה בסכנה". הפלשתינים התרגלו לשקר גם באירועים יומיומיים. בצדק, מבחינתם. הם גילו מזמן כמה קל לפטם את דעת הקהל הבינלאומית במידע שקרי. לא רק שישראל הפכה מזמן לשק החבטות הגלובאלי. אלא שבעידן המודרני, שבו צרכן התקשורת הממוצע הוא חסר סבלנות ובדרך כלל ניזון רק מכותרות לא תמיד מדויקות או אוביקטיביות, נוח מאוד לשווק אפילו שקרים הזויים – כאמת עובדתית. כנראה שהכי קל להאכיל בלוקשים את הבי.בי.סי. שירות השידור הבריטי המהולל אפילו אינו טורח להתנצל על דיווחיו המגמתיים. אחרי הפיגוע הרצחני בירושלים, דווח שם על "פלשתיני שנורה למוות, לאחר שמתקפה בירושלים הרגה שניים". הבנתם? שלא לדבר על כך שכל מחפשי רעתה של ישראל, ישמחו תמיד להישען על הדיווחים המכפישים שנוהג לפרסם הביטאון הפלשתיני בשפה הערבית, הארץ, בעברית או במהדורה הדיגיטלית שלו. מומלץ מאוד למתעניינים בנושא, לקרוא את ספרו המאלף של העיתונאי היהודי-אמריקני, טוביה טננבום, "תפוס ת'יהודי!". הספר המשעשע מדגים היטב כמה קלה הדרך אל הבדותה. |
|
משה מלכה בן ה-15
[צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
בשנות ה-50 כיכבה על בימותינו להקת "בצל ירוק" הזכורה לטוב, שהורכבה בעיקר מבוגרי להקת הנח"ל. אחד משיריה המפורסמים היה "אדוני השופט" (מילים של חיים חפר, לחן של סשה ארגוב – שניהם ז"ל). אחד מבתי השיר אמר כך: "היה לי שכן נורא ואיום שלא רצה לחיות איתי בשלום, כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן והכניס את ראשו מתחת לגרזן". פזמון חוזר: "אדוני השופט, אדוני השופט, אינני אשם אינני אשם"... נזכרתי במילות השיר הזה בהקשר עצוב והרבה פחות משעשע. בהקשר לדקירתו סמוך לשער שכם אור ליום ראשון של הנער בן ה-15, משה מלכה. למרבה המזל, לא צלח נסיון הרצח. המחבל, פאדי עאלון שנמלט מהמקום כשבידו הסכין, נורה למוות (בלי שקיבל אישור לכך מרשת בי.בי.סי.!) בידי אחד השוטרים. נסיבות פיגוע מוכרות לנו, שאינן מותירות ספק רב באשר למהלכן. אבל כבר למדנו מנסיון העבר, במיוחד כפי שקרה באירועים של פיגועי דריסה, כי משפחות המחבלים הירויים או קרוביהם, נוהגות לספר סיפור שונה לחלוטין. "הוא לא התכוון לדרוס, סתם רצחו אותו". הפעם הפך הדוקר עצמו לקורבן שנרדף בידי מתנחלים... זה היה הנרטיב הפלשתיני שאותו השמיע פרקליט משפחתו של פאדי עאלון. לדברי הפרקליט המלומד, עאלון לא יצא כדי לדקור ורק...התגונן מפני יהודים שתקפו אותו... 40 שנה אחרי חיים חפר, המנגינה חוזרת בגרסה חדשה ל"אינני אשם". הפרקליט מוחמד מחמוד היה אולי משנה את טענתו התמוהה אילו ידע כי לפני שיצא למשימתו, צייץ עאלון בטוויטר, כי ברצונו למות כשאהיד. הבמה האוהדת ביותר לפרסום הגרסה השקרית של פרקליט הדוקר, פורסמה, איך לא, ב הארץ, בדיווח משותף של הכתבים ג'קי חורי וניר חסון על אירועי החג בירושלים וביהודה ושומרון.
|
|
|
אחמד טיבי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| בחדשות ערוץ 2 במוצאי החג, יכולנו לשמוע את האלמנה הפצועה אודל בנט, מספרת כיצד בעלי החנויות במקום, כמו גם עוברים ושבים, לא רק שלא נקפו אצבע כדי להצילה, למרות תחנוניה, אלא גם הגיבו בצחקוקים אחדים, ירקו עליה ואחד מהם גם סטר על פניה. מעניין מה יגיד לנו על העדות הנוראה הזו, פרשן-העל, ד"ר טיבי? | |
|
|
|
אבל עו"ד מחמוד לא נותר בודד. ח"כ אחמד טיבי, מן הרשימה המשותפת ויקיר התקשורת הישראלית, הצטרף אליו. טיבי תהה בפייסבוק מדוע לא פתחה המשטרה באש גם על ישי שליסל, מי שרצח את הנערה שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה. טיבי משוכנע כי עאלון "הוצא להורג בדם קר במצב שלא סיכן חיי איש". לפני כשבועיים התארח ח"כ טיבי באולפן ערוץ 10 על תקן של מומחה בלתי תלוי (כמובן), שהתבקש להסביר למה הר-הבית קדוש רק למוסלמים, וליהודים אין מה לחפש בו. עכשיו מתברר כי הוא גם בלש חובב, המזהה תעלומות רצח, מבלי להיות בכלל בשטח. בחדשות ערוץ 2 במוצאי החג, יכולנו לשמוע את האלמנה הפצועה אודל בנט, מספרת כיצד בעלי החנויות במקום, כמו גם עוברים ושבים, לא רק שלא נקפו אצבע כדי להצילה, למרות תחנוניה, אלא גם הגיבו בצחקוקים אחדים, ירקו עליה ואחד מהם גם סטר על פניה. מעניין מה יגיד לנו על העדות הנוראה הזו, פרשן-העל, ד"ר טיבי?
|
|
|
אבו מאזן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
הדיווח במהדורה האינטרנטית של הארץ על אירועי החג כלל – כנראה לצורך איזון - מה שהובלט בכותרת: "מאות פצועים פלשתינים בעימותים בגדה". מאות פצועים?? סליחה, שכחנו שמדובר בביטאון פלשתיני, שיעשה הכל כדי ליצור את הרושם שצה"ל מבצע בגדה טבח-עם (על מה יכתוב גדעון לוי?). הטקסט של הידיעה עצמה מגלה כיצד "הפיקו" את הכותרת הדרמטית הזו: "מהסהר האדום נמסר כי מהבוקר נפצעו 12 פלשתינים בעימותים עם כוחות צה"ל באזור רמאללה...והיתר נפצעו משאיפת גז". הבנתם רבותי את העוקץ? בדרך כלל מקובל במקרים כאלה לכתוב על "נפגעו משאיפת גז". אבל בהארץ הם הפכו ל"פצועים". "מאות פצועים". מה הפלא, שיו"ר הרשות אבו-מאזן, נזעק לפנות למזכיר האו"ם באן קי מון, בדרישה שהקהילה הבינלאומית תספק הגנה לפלשתינים. נאמנים לסיסמה הפלשתינית הוותיקה ("דרבני ובכה סבקני ושתכה" = "היכני ובכה הקדימני והתלונן") – אותה ציטט בזמנו בנאומו בעצרת האו"ם, שגריר ישראל אבא אבן – מבקשים עתה ברמאללה הגנה על סכינאים, משליכי בקבוקי תבערה, רוצחים מן המארב ושאר גיבורי "המחאה העממית" הלא אלימה. את השלטון קרוב אבו-מאזן לאבד. אבל את הבושה – לא! הרי רק לפני ימים אחדים, האיש שזועק עכשיו "הצילו", שפך אלפי גלונים של דלק על התבערה השקרית סביב "הסכנה לאל-אקצה", כאשר דיבר על "היהודים המטונפים המטמאים את המקום ברגליהם המטונפות" (ומיד קיבל בהארץ "תעודת כשרות" חתומה בידי הרבנית עמירה הס, שהסבירה לעם היושב בציון, כי "מטונף" אינו בהכרח משהו שלילי). לשקר אולי אין רגליים – אבל להסתה יש ויש.
|
|
| תאריך:
|
06/10/2015
|
|
|
עודכן:
|
06/10/2015
|
|
ישראל רוזנבלט
|
|
תעשיית השקרים הפלשתינית בפעולה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
קורןנאוה טבריה
|
6/10/15 16:32
|
|
|
|
2
|
|
שמ
|
6/10/15 17:17
|
|
|
|
3
|
|
היהודי הניצחי
|
6/10/15 19:14
|
|
|
|
4
|
|
סניל
|
7/10/15 06:44
|
|
המנהיגות הפלשתינית "מוכרת" את ההווה והעתיד של בני עמה ע"י טיפוח שנאות העבר. המנהיגות הפלשתינית איננה דואגת למצבם של בני העם הפלשתיני בהווה ומוכרת את העתיד בשל חוסר יכולת לקבל החלטות אמיצות. הפלשתינים יכלו לקבל מדינה ב-1936/7 או ב-1947 לצד מדינת היהודים ואז לא הייתה בעיית פליטים וכולנו, יהודים ופלשתינים היינו חוסכים לעצמינו אלפי קורבנות חינם. המנהיגות ממשיכה בקו זה עד היום. המנהיגים הפלשתינים יכולים לקחת דוגמה מישראל שהייתה מסוגלת ליצור יחסים נורמלים עם גרמניה שחיסלה 6 מיליון יהודים, כדי לדאוג להווה ולעתיד.
|
|
|
|
|
במציאות הישראלית, דומה כי סביב כל אירוע משברי מתבצע מעין תהליך של "המצאת הגלגל" הכרוך בכינוסי חרום של הערכות מצב, מתן הנחיות לגורמי הביטחון, זאת לצד הצהרות מאיימות כלפי הצד שכנגד.
|
|
|
|
|
אנחנו מורגלים בגמגום התבוסתני של השמאל המכור, זה שאיבד כל קשר עם הפלנטה המכונה כדור- הארץ, ובכל מצוקה רגעית, זמנית או נצחית מאשים את היהודים (ומוציא עצמו מן הכלל - "לכם ולא לו"); אבל חבריי בשמאל הנורמלי - נפלתם על הראש?
|
|
|
|
|
אנשי הביטחון שלנו קיבלו סוף-סוף היתר לירות בטרוריסטים שפוגעים בנו (או שמנסים לפגוע). לפעמים אנחנו מצליחים להרוג נבל או שניים וחושבים שהעניין מחוסל. אבל לא כך, אנחנו מחזירים את גופת ה"שהיד" למשפחתו, ואז הרשות הפלשתינית דואגת ללווית ענק אלימה ומלאת הסתה והמשפחה מקימה אוהל אבלים להתפאר בדוגמה שנתן בנם ה"שהיד" - זה שלרוב הרג יהודים חפים מפשע...
|
|
|
|
|
בצעירותי למדתי בבית ספר למנהיגים שוטים ו/או שותים. סיסמה מעוטרת באותיות רש"י מעורפלות הייתה מפרכסת תדיר על הקיר בצד הלוח: "מכפלה של 'ראית מציאות צלולה' ו'בצוע מושלם' = קבועה". זו, לדעתי, ראיית העולם המפוקחת ביותר שהיה ביכולתי לאמץ.
|
|
|
|
|
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
