דברים שכתבתי לאחד מתלמידיי שסיים חוק לימודיו בתשכ"ח

"הארץ הזאת היא כתונת פסים. שמור אותה על פסיה. כולם. פסי התכלת של צהרי חיינו. הפסים הירוקים של עטרות הרינו. פסי האדמונית בים המודה על היום שעבר והולך אל מנוחתו הסגולה. גם פסים כהים וקודרים. שמור אותם כולם.

הם ארוגים על צמר מילאת. אין כמוה. אל תתנכר לגוונים שאינם גוונים כלבבך. אל תקרע חלילה ולו קרע זעיר בכתונת פסינו, כי הפסים כולם ייקרעו בהיקרע מהם פס אחד. אל יטעה אותך ליבך כי עזי הנפש אינם מתפשרים על גוונים שאינם יפים בעיניהם לטליתותיהם. עזי הנפש הם אלה שמתעטפים בטליתותיהם וזוכרים שלכל הטליתות אותם ארבע פתילים על-כנפיהם לדורותם וכל העדה כולה קדושים לאלוהיה".

עד כאן.