על-פי הדין הנוהג יש להכיר בשותפות מוחלטת בין בני הזוג בנכסים שהם צוברים במהלך תקופת הנישואין. לפי גישה זו - שהיא ההשקפה המקובלת כיום במשפט הישראלי - אשת מנכ"ל המשתכר בעשרות אלפי שקלים שבחרה לא לפתח קריירה כדי לדאוג לילדים, תזכה בעת פרידה במחצית הנכסים שצבר הזוג בתקופת נישואיהם. נכסים אלה אינם מתמצים בדירה המשותפת; מדובר גם בחסכונות, בנכסי קריירה, בניירות ערך, בכספי פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות.
לכן ברוב המקרים חלוקת הרכוש נעשית באופן שוויוני, 50%-50%. אך לא תמיד. החוק מאפשר סטייה מעקרון השוויון במקרים מיוחדים. בשנת 2014 נפל דבר בישראל, כאשר בית המשפט העליון הכיר בראשונה באפשרות של סטייה מעקרון השוויון בנסיבות שבהן מוכח, כי אחד מבני הזוג נקט אלימות קשה כלפי בן הזוג השני או הילדים. בית המשפט העליון הדגיש בפסק דין חשוב זה, כי סטייה מעקרון השוויון בחלקות הרכוש המשותף היא אומנם חריג וראוי שתיעשה במשורה, ועדיין, במקרים של אלימות קשה ניתן יהיה להחיל חריג זה ותהיה זו הדרך הצודקת לחלק את רכוש בני הזוג.
מדובר בקביעה עקרונית שכלל אינה מובנת מאליה. בדרך זו בית המשפט למעשה מבטא את מורת רוחו ביחס לתופעה המכוערת של אלימות במשפחה, ומפתח מעין אמצעי ענישה והרתעה כנגד אלה שחוטאים באלימות כלפי קרוביהם.
עם זאת, בית המשפט מודע לקשיים שטמונים בהלכה זו, ולכן דעות שלושת שופטי בית המשפט העליון שישבו ודנו באותה פרשה מפורסמת - נחלקו במידה כזו או אחרת. השופט
ניל הנדל הציג גישה מצמצמת, לפיה חייב להיות קשר ישיר בין מעשי האלימות לבין עצמאותו הכלכלית של בן הזוג מושא ההתעללות. השופטת דפנה ברק-ארז סברה שמדובר במבחן קשה וברף גבוה מדי, ולשיטתה במקרים מסוימים ניתן לסטות מעקרון השוויון בחלקות הרכוש גם כאשר מעשי האלימות לא השפיעו על עצמאותו הכלכלית של בן הזוג החלש, מושא האלימות. השופט
חנן מלצר הציג גישת ביניים שמבקשת לגשר בין שתי ההשקפות. אך מכל מקום, פסק הדין בפרשת פלונית עמד רק על העקרונות הכלליים, והשאיר את מלאכת יישום ההלכה החדשה לבתי המשפט למשפחה, לכל מקרה ומקרה בהתחשב בנסיבותיהם.
באחרונה (11.1.16) נדרש בית המשפט למשפחה בירושלים למקרה שבמסגרתו נדונה שאלה של סטייה מעקרון החלוקה השוויונית בגלל מעשי אלימות של בעל כלפי אשתו וילדיהם. באותה פרשה דובר על גבר שהורשע במספר תקיפות בנסיבות מחמירות, היזק בזדון לרכוש וניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות. הוא נדון ל-40 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות ולחצי שנה מאסר על תנאי.
בעקבות כך טענה האישה, במסגרת תביעה למשמורת ילדים ולחלוקת הרכוש המשותף, כי בנסיבות אלה נכון לסטות מעקרון השוויון. בית המשפט קיבל את עמדתה וקבע, כי הבעל האלים יקבל רק 25% מזכויותיה הסוציאליות של גרושתו (במקום 50% כברגיל), בעוד האישה תקבל 50% מזכויותיו הסוציאליות.
