את
אריה אבנרי ז"ל זכיתי להכיר ולהוקיר במסגרת פעילותנו ב"אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל", ומאז ראשית ההיכרות נוצרה בינינו חברות הדוקה, תוך ראייה משותפת של מכלול נושאים מרכזיים בתחומי "הון-שלטון/ריקבון".
אריה היה מבין התומכים והמעודדים אותי אישית, שנתן לי תמיד "רוח גבית" בכתיבת ובפרסום שיריי הנוקבים ב"
בלוג" שירי הסאטירה הרלוונטית שייסדתי: "באלה האח"מ ננוחם?!" באתר זה, News1, ואף העניק לי כ"חומר לימוד מתקדם" את ספרו החדש "אומץ לב - 25 שנות מאבק בשחיתות השלטונית".
לפני מספר חודשים אריה קישר אישית ביני לבין
דורון אלמוג, המייסד והיו"ר הפעיל של הכפר השיקומי "עלה נגב - נחלת ערן", לצורך תמיכתי הצנועה בהענקת ספרים מפרי עטי למטופלים הנפלאים בכפר השיקומי, מוסד ייעודי המתרכז בנתינה למאות חסרי הישע בארצנו במסע ל"תיקון עולם".
ביום שישי האחרון (15.4.2016) עוד זכיתי לברכו, כמו כמעט בכל שבוע במהלך החודשים האחרונים בהתכתבות במסרונים בינינו, כלהלן: "שבת שלום, בריאות ושלווה! בברכת חברים, אשר וינשטיין", ואף זכיתי לקבל כתמיד את תשובתו החברית המנומסת: "תודה רבה ושבת שלום חבר" (בשעה 20:26)...
וכעת לא נותר לי אלא לנחם ולהשתתף בצער בני המשפחה האבלים על מות יקירם, יקירנו, ז"ל, כל זאת תוך ביטחון רב ש"הלפיד הבוער" שאריה הדליק ונשא במהלך פעילותו העיקשת ורבת השנים, בניקוי האורוות בממסד הציבורי והעסקי, ימשיך לדלוק ולבער את רוב עוולות השחיתות השלטונית בארצנו, כאשר ראשי ארגון אומ"ץ, אשר אריה היה מייסדו והיושב-ראש הפעיל עד למותו, ימשיכו בנחישות את מורשת חייו.
- מרכין ראשי בכאב לב, אשר וינשטיין, משורר עברי ויזם חברתי
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
