בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קרולין גליק, בטורה במעריב (20.05.16) מזהירה אותנו מפני אירוע זניח לכאורה, אשר עלול להוות את נקודת התפנית של ארצות הברית בישראל ● ולא, משק כנפי הפרפר הזה לא מגיע מכיוון השמאל הרדיקלי, אלא מתוך הימין השמרני
|
קרולין גליק [צילום: לאטמה]
|
|
|
|
|
טראמפ. מסתבר שלא הוא מושך בחוטים
|
|
|
|
|
"השבוע אירעה התפתחות מדאיגה במחנה הרפובליקני, המעידה על אפשרית שגם התמיכה הרפובליקאית בישראל עלולה ליפול קורבן לאנדרלמוסיה החברתית והפוליטית האוחזת בארה"ב בשנה האחרונה של כהונת הנשיא ברק אובמה", מבשרת קרולין גליק את בשורת האיוב. מסתבר, כך לפי גליק, כי האחים קוך, התורמים המרכזיים של ממשל אובמה, וכן של הממשלים השמרניים הקודמים, ואשר מושכים בחוטים בפוליטיקה האמריקנית, החליטו, השבוע, להיכנס למדיניות החוץ, אשר ממנה, עד כה שמרו מרחק. ומהי גישתם למדיניות החוץ? בדלנות: זו אותה בדלנות שבשנות השלושים והארבעים אפשרה לשואה לקרות, כותבת גליק. לשיטתה זו "האסכולה המתבודדת שכרתה ברית עם אנטישמים גלויים", אסכולה אשר למזלנו הרב נסתם עליה הגולל עם המתקפה היפנית על פרל הרבור. פרופ' וויל רוגר, אשר עובד עבור האחים קוך, לפי קליק, זימן כנס הנוגע לבחינה מחדש של מדיניות החוץ של ארה"ב. היו שם מומחים רבים וטובים, לכאורה, קשת של עמדות - בעד ונגד מדיניות חוץ אקטיבית או פאסיבית, מעורבת או מתבדלת של ארצות הברית. למרבה הצער, כל משתתפי הכנס היו תמימי-דעים כשזה נגע לגישה אנטי-ישראלית במדיניות החוץ, בין משום שחלק מן המשתתפים סבורים כי ההתערבות, אם צריכה להיעשות, צריכה להיעשות לטובת הפלשתינים, ובין אם משום שחלקם חושבים שארצות הברית צריכה לשבת בצד ולצפות בנערים מן המזרח התיכון "משחקים לפניה", מבלי לנקוף אצבע. בעוד שמרבית הפרשנים של עיתוני סוף השבוע רואים במינוי ליברמן למשרת שר הביטחון כ-האסון, בהא הידיעה, של המצב הביטחוני העתידי במדינת ישראל, הם עוצמים עיניהם מן האסון האמיתי המתקרב - תפנית חדה במדיניותה חוץ של ארה"ב, כי מי שמושך שם בחוטים הוא לא הנשיא - אלו התורמים שמזרימים חמצן, במנות גדושות, לכל מערכת בחירות שם.
|
תאריך:
|
21/05/16
|
|
|
עודכן:
|
21/05/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מי זו הענבל הזו?
|
21/05/16 15:46
|
|
2
|
|
שמ
|
21/05/16 16:08
|
|
אם אכן יש "תהליכים מעוררי חלחלה", הם מתחילים במקום שבו עיתונאים מאבדים עניין בדמוקרטיה" - מסכם קלמן ליבסקינד את טורו. שכן, לשיטתו, "39 שנה עברו מאז המהפך הפוליטי של 1977 ויש מי שעדיין לא השתחררו מההלם ועדיין לא מוכנים לאפשר לעם לקבוע מה יהיה פה. ואם המחיר זה שלטון צבאי, אז שיהיה".
|
|
|
לפעמים, כדי לבחון את כנות המצקצקים בלשונם, המגלגלים עיניים לשמיים, והמוסרניים בעיני עצמם, צריך ליטול את אותה סיטואציה, בדיוק, אך לשנות נתון אחד במשוואה: דמות בכירה בצבא מביעה עמדה פוליטית. בואו נציב במשוואה את משה יעלון (בוגי). מסיפורי בוגי אפשר ללמוד שזה נפלא ביותר להביע עמדה "ערכית". עכשיו נחליף את הבחור מסיפורי בוגי בוינטר. קצין צבאי שמביע עמדה "ערכית", פוליטית, מוסרית, כזו שקשורה להשקפת עולמו, זה NO NO, קובל גונן גינת בטורו: "וינטר התבטא ונצלב בפומבי. גם על-ידי אביר הסובלנות, יעלון". "כנראה שמי שמשמיע עמדות שלא מוצאות חן בעיני הדרג שמעליו, בהחלט צריך לחשוש מהמחיר שישלם".
|
|
|
הטור של בן כספית ב מעריב (20.05.16) אינו ברור. עד הדקה ה-90' של הטור, זה מרגיש, מתנהג, נשמע ונראה כמו ניתוח חד ומדויק של הכשל אשר הוביל לעסק ביש של הליברמן בקומה ה-14 בקריה. המו"מ עם יצחק הרצוג זגזג, שלי יחימוביץ' עמדה להטביע ולסכל את המו"מ הזה, החקירות של הרצוג במשטרה לא תרמו הרבה. זאב אלקין נלחץ, ולהבדיל מן השמאל המפורר והמפוצל בסוגיית הכניסה לממשלה, הימין פעל באופן מתוזמר ומאורגן (בניצוח אלקין), בכדי לקרב את הכלה ליברמן לחופה.
|
|
|
מסתבר, לשיטת מרדכי גילת, כי מקרים כגון פרשת ענבל אור, פרשת אתי אלון, פרשת "אונבנקרופ" ופרשיית "אדמה" - בכל הפרשיות האלו מישהו איפשר לחברות לקרוס על חשבון הנושים. למעשה, לשיטת גילת, השתיקה אשר מאפשרת את השחיתות היא גרועה מן השחיתות עצמה, שכן בעלי תפקידים שתפקידם לפקח ולהשגיח, נרדמים בשמירה.
|
|
|
בעוד כל פרשני עיתוני סוף השבוע עטים, כמוצאי שלל רב, על כל אספקט בפרשת "העסק ביש" ששמו אביגדור ליברמן, ונחיתת האונס שלו על משרד הביטחון לאחר כשלון המו"מ עם יצחק הרצוג, בועז ביסמוט מתמקד בארצות הברית ומספר לנו על החיים הלא ממש קלים של הילרי קלינטון.
|
|
|
|