זה עתה שב ראש הממשלה מארצות אפריקה ונפגש שם עם ראשי תשע מדינות, וכן נפגש בארצן עם ארבע מדינות, וקיים שיחת טלפון עם מדינה מוסלמית, כנראה צאד, וסוכם על פגישה בין שני המנהיגים.
עם שובו חיכה לו שר החוץ של מצרים, אחת המדינות החשובות ביותר באזור, בעלת השפעה נרחבת, שלה ולנו יש כיום אינטרסים משותפים. מזה תשע שנים לא ביקרה אישיות ברמה זו ממצרים בארץ. זכורה התבטאותו של
אביגדור ליברמן על מובארק שסירב לבוא ארצה ואיווט איים להפציץ את סכר אסואן.
לא עושות רושם
והעיתונות בארץ נותרה אדישה כאילו זה מחזה של יום יום. כאילו הפריצה לאפריקה, וזו בהחלט פריצה, היא ענין של מה בכך. הדיווח על כך הלך לדפים הפנימיים של העיתונים הנחשבים בעיני עצמם כמו הארץ ו
ידיעות אחרונות. אומנם
ישראל היום דווח על כך בריש גליי אולם הוא לא נחשב בעיני האליטה המלומדת כי הוא
עיתון של ביבי.
כל זאת על-רקע התחזיות השחורות משחור על קשרינו ההולכים ומתמוטטים עם מדינות העולם, על-רקע הכרזת הקוורטט ובעקבותיו גוש היורו, על אימוץ התוכנית הצרפתית. גם פגישותיו התכופות של ראש הממשלה עם
ולדימיר פוטין לא עושות רושם על העיתונות שלנו.
הגורמים הפוליטיים הקרואים השמאל והמרכז, שכחו פתאום לדבר ודממה ירדה עליהם, ובצר להם פנו לשמועות על בדיקת המשטרה, כאשר הקיצוני מבינהם כבר ממהר לשלוח אותנו לבחירות.
העיתונות שלנו התגלתה במלוא ערוותה כעיתונות זרה לכל דבר וענין, היא לא יכולה לסבול את חידוש הקשרים עם אפריקה, טורקיה ורוסיה. היא הייתה רוצה לדווח על משברים ולא על דברים מאירי עיניים. במקום לשמוח ולראות כי משהו דרמטי נגלה לעינינו (היא מבכה את מר גורלה), ויכל להיות שיווצר ציר אזורי כפי שצריך להיות, ומדינות ערב המתונות יקיימו איתנו קשרים, ויחדלו לממן את ארגוני הטרור, דבר שגם יגרום לפלשתינים לרוץ ולעשות שלום ובא לציון גואל.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
