את טורו השבועי במעריב מקדיש
בן כספית למסע ההשתלטות העוינת, והמסוכנת של ביבי (
בנימין נתניהו) על התקשורת הישראלית. אז נכון, כל מוספי סוף-השבוע עוסקים בכך (ראו לדוגמה
יוסי ורטר מהארץ, או
יגאל סרנה מ
ידיעות אחרונות) אבל בן כספית עוסק בכך בלהיטות יתרה (ומוצדקת, יש לומר), ומעלה כמה נקודות עובדתיות אשר לא היינו ערים להן, ואשר מגדישות את הסאה:
כספית מציין שירון דקל, אותו אחד שעלה על המוקד של מי שכספית מכנה "הצווחנית הראשית של חיינו",
מירי רגב, ושל
אביגדור ליברמן, בכלל הזיז את גל"צ ימינה (תוך שייבא לשם את
אראל סג"ל,
עמית סגל,
יועז הנדל, ועוד כהנה וכהנה אנשי ימין) ואף מחה בעבר שהתקשורת היא אנטי-נתניהו, וכל זה לא הציל אותו מן הזימון לשיחה בקומה ה-14 בקריה, רק בגלל תוכנית אקדמית, שולית, אשר דנה בשירתו של
מחמוד דרוויש, משורר שכספית סבור שאנו חייבים להכיר, גם אם אנו לא מסכימים איתו.
רגב, לדעת כספית, ניסתה לרכב - בתקופת מלחמת לבנון השנייה, על מי שהתגלו כסוסים צולעים (או מאושפזים בתרדמת בקומה השביעית של תל השומר) -
דן חלוץ ו
אריאל שרון המנוח, בכדי לפלס את דרכה לכנסת כחברת קדימה; כשזה לא הלך, לדעת כספית, היא החליטה לטפס את דרכה לצמרת דרך הליכוד, ולרכב על שדים, או כדברי כספית:
"משסה ציבור בציבור, מפטמת את השד העדתי, סוגרת תיאטראות ומחסלת סינמטקים, שום דבר לא קטן עליה, אין קווים אדומים, אין שיקולים ממלכתיים, אין אחריות, העיקר שיש כפיים".
כספית מצביע על טורקיה (רג'פ טאיפ
ארדואן השתמש, כמוצא שלל רב, בהפיכה הצבאית, כהזדמנות לנקות את האורוות שמתנגדות לו בתקשורת, באקדמיה, ובחיים הפוליטיים), וטוען שאנו לא רחוקים משם: הוא מזכיר לנו שכשביבי הודח ב - 99', הוא הבטיח "לחזור עם תקשורת משלו" ו"לנטרל את התקשורת הישנה", הבטחה, אשר לדעת כספית, היא היחידה שביבי מקיים.
תאגיד השידור הציבורי, לדעת כספית, הוא בפנטזיה של ביבי גרסה משודרת של
ישראל היום, אבל אחרי שהוא (ביבי) תמך בתאגיד הזה, הוא מנסה לסכלו כעת, משום שהמינויים בתאגיד - הגם שהם ימניים מאוד - אינם בדיוק אומרי ההן שלו. לצורך כך, מדווח כספית, ביבי מצא אידיוט שימוש - יו"ר ההסתדרות אבי ניסקורן, אשר בשם "זכויות העובדים" גיבה אותו בהתנגדות לתאגיד השידור הציבורי, וכשהאחרון הבין ששימש כאידיוט שימושי, זה כבר היה מאוחר מידי, לדברי כספית.
לדעת כספית, זה מרפרר לשימוש ב
מיקי רוזנטל כאידיוט שימושי של ביבי, במסעו להשתקת התקשורת: שהרי, לדברי כספית, רוב התקשורת בישראל ממומנת, בין היתר, על-ידי תוכן שיווקי, וההצעה של רוזנטל תפגע בתקשורת כולה.
כאן אני חייבת לחלוק על כספית. ההצעה של מיקי רוזנטל מצוינת, והעובדה שביבי תומך בה, אינה גורעת מן ההצעה, שהרי לא ייתכן שקורא יקרא כתבה, ולא ידע אם לנגד עיניו פרסומת כתובה או עיתונות אמיתית; האינטרסים הכלכליים שמוצגים בידיעות אחרונות כ"עיתונות" הם נסתרים מן העין, ומן הרצוי לחשוף אותם; תוכן שיווקי במסווה של "עיתונות" הרבה יותר מסוכן ל
חופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת מאשר דיקטאטור מסוג
ולדימיר פוטין אשר יורה בעיתונאים ומעלים אותם.
כקונטרה וכדוגמה חיובית מעלה כספית על נס את
נפתלי בנט, שמבין שהתקשורת לא עושה את זה נגד הימין, ושהיא הייתה גם נגד
אהוד אולמרט ו
אהוד ברק בזמנו: היא פשוט תקשורת, וזה מה שהיא עושה;
את טורו מסיים כספית בהשערה שביבי מאיץ את מסע הכפפת התקשורת לגחמותיו ולרצונותיו, או לקראת הבחירות הבאות, או לקראת הפרשייה הבאה שתיחשף, או לקראת שני האירועים האלו, כאשר הקדמת הבחירות, מבחינת ביבי, היא הקדמת תרופה למכת הפרשייה הבאה, אשר לדעת כספית עלולה להיחשף.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
