פעם אחת ניתן לפטור בטענה שזהו מקרה. על פעמיים אפשר לומר שזהו צירוף מקרים. אבל כאשר מגיעים לפעם השלישית, זוהי כבר שיטה. או בלשון ההלכה: זו חזקה. וזו בדיוק המשמעות של חשיפת News1 בדבר הטענות להלבנת הון ושוחד בנציגות בנק לאומי בברזיל.

למה פעם שלישית? נזכיר: לאומי הסתבך עד צוואר בפרשת הלבנות הון בארה"ב, שעלתה לו בקנס חסר תקדים של 400 מיליון דולר. התנהלו נגדו חקירות בחשד למעורבות בהלבנת הון בצרפת: האחת הסתיימה בקנס של 500,000 פרנק והשנייה הסתיימה בסגירת התיק לאחר שהתקבלה טענתו לפיו מעשיו היו טכניים בלבד. ועכשיו מגיע סיפור ריו דה-ז'נירו.

ומה משותף לכל המקרים הללו? - גליה מאור. המנכ"לית המיתולוגית של לאומי, ששלטה בו ביד רמה במשך 17 שנים. יתרה מזאת: מאור הייתה יו"ר לאומי צרפת ודירקטורית בלאומי ניו-יורק. כלומר: המעורבות שלה, לפחות בשתיים מהפרשות, איננה רק מיניסטריאלית אלא גם ישירה. וכפי שנראה מיד, אלו לא המקרים היחידים בהם מאור הייתה אמורה לשאת באחריות - אך יצאה בלא פגע.

"בהתאם לדין" ו"ביושר"

הפרשה הבולטת בין השלוש היא כמובן לאומי ניו-יורק. בנק ישראל קבע במפורש את אחריותה של מאור לפרשה, אבל הגברת - שקיבלה מהבנק עשרות מיליוני שקלים לאורך כהונתה - לא מסכימה. לטענתה, הבנק המרכזי ידע על פעילותו של לאומי ולא אמר דבר. ואת זה אמרה מי שהייתה המפקחת על הבנקים בזמן המשבר של 1983, וגלגלה אז את האחריות על... הבנקים.

וזה לא הכל. מאור ושני בכירים נוספים (היו"ר לשעבר איתן רף ומי שהיה ראש החטיבה לבנקאות פרטית ובינלאומית, צבי איצקוביץ') הסכימו ברוב נדיבותם להחזיר לבנק 5.1 מיליון שקל - 22% מהמענקים שקיבלו בזמן שלאומי הלבין הון עבור לקוחותיו. ואחרי הפשרה המגוחכת הזאת, הייתה למאור החוצפה לבוא ולומר, שהיא פעלה "בהתאם לדין ולנורמות בנקאיות שהיו מקובלות בכל המערכת הבנקאית בארץ ובעולם, ביושר ובמיטב מרצם". הבנתם? לדעת מאור, הפרות שיטתיות של החוק האמריקני שעלו לבנק כמעט 1.5 מיליארד שקל, הן "בהתאם לדין" וב"יושר".

נחזור לפרשת לאומי ברזיל. בשונה מפרשות לאומי ניו-יורק ולאומי צרפת, כאן מדובר בטענות של עובדים לשעבר שאינן בגדר ממצאים חלוטים ומחייבים. יתרה מזאת: בנק לאומי מכחיש אותן. אלא שהניסיון לימד אותי לא להאמין יותר מדי להכחשות של בנק לאומי - במיוחד כאשר מדובר בעידן מאור.

המספר האמיתי הסתתר בדוחות

בשנת 2001 חשף גילעד נס בגלובס מעילת ענק שהתחוללה בלאומי שווייץ. רוצים לנחש מי היה היו"ר שלו? - נכון, גליה מאור. הייתי אז עורך החדשות של גלובס והפרשה זכורה לי היטב. תגובתו של בנק לאומי הייתה, שלא הייתה מעילה, ושאם כן הייתה - מדובר במשהו זניח. אחרי כמה שבועות הודיע לאומי רשמית, שהייתה מעילה ולא ממש זניחה - 10 מיליון דולר. את הסכום האמיתי חשף הח"מ מסתתר בביאורים לדוחות השנתיים של הבנק: 100 מיליון דולר. שוב: 100 מיליון דולר. זה כמעט כפליים מפרשת הבנק למסחר.

אז מה היה לנו? תגובה שהכחישה לחלוטין או כמעט לחלוטין, הודעה רשמית שחשפה 10% מהאמת, והאמת במלואה שהתחבאה בין מאות עמודי הדוח השנתי. למעילה היה אחראי ארנסט אימפלד, מנהל הבנקאות הפרטית בלאומי שווייץ, והיא נמשכה לא פחות מעשר שנים. ואגב: בשל שיטת הפעולה של אימפלד, אשר ביצע מסחר ספקולטיבי באופציות, רשם לאומי שווייץ רווחי עמלות נאים ממעילתו.

לא נטריח אתכם בשאלה הרטורית מה עלה בגורלה של מאור, יו"ר לאומי שווייץ, בעקבות המעילה - משום שהתשובה תדהים אתכם. לא רק שהיא לא התפטרה, לא רק שהיא לא פוטרה, אלא שתשע שנים לאחר גילוי המעילה ושלוש שנים לאחר שאינפלד נשלח לשמונה שנות מאסר, כהונתה הוארכה. כן, מאור קיבלה פרס בדמות המשך התפקיד המפנק בציריך, שלצידו 33,000 שקל בחודש ועוד 6,000 שקל לכל ישיבת דירקטוריון, בתוספת החזר הוצאות - וכל זה לאחר שסיימה את תפקידה כמנכ"ל בנק לאומי. תודו שזה משאיר אתכם חסרי מילים.

אולי כדאי גם להזכיר, שעל שמה של מאור רשומים עוד אי-אלו סיפורים מביכים, בלשון המעטה. בתקופתה איבד בנק לאומי את השליטה בחברת ויזה כאל, נאלץ להקים את לאומי קארד ודחף לחברה לקוחות בניגוד לנוהלי בנק ישראל. בתקופתה התחוללה הפארסה של חשבונות קורבנות השואה, שנוהלה בצורה שחצנית וגרמה לבנק נזק תדמיתי אדיר. היא גם ניסתה להתמנות ליו"ר לאחר סיום כהונתה ונאלצה לוותר לנוכח סערה ציבורית.

אז נכון, מאור החזירה את בנק לאומי למקום הראשון במגזר הבנקאות הישראלי - הישג שאסור לשלול ממנה. אלא שלנוכח ריבוי הפרשות והגילויים, כולל כאלו הכוללים התנהגות פלילית בעליל של הבנק, נשאלת השאלה האם ההישג הזה הושג ביושר, או שמא בתעלולים ונכלולים. וכאשר מגלים בפעם השלישית התנהלות פסולה בשלוחות לאומי בחו"ל, מותר גם לתהות האם בתקופת מאור לא התנהג לאומי כארגון פשיעה, המצפצף על החוק והרומס את ההוראות, והכל במטרה להעצים את רווחיו - ולהעשיר את כיסיהם של מנהליו.