חברים יקרים

ועדי עובדים וארגונים יציגים הנותנים הטבות לחבריהם, כגון מתנות לחגים, מלגות, מימון סופי שבוע וטיולים, חייבים לשקול מחדש את צעדיהם מחדש, לאור פסק הדין הקובע, כי הטבות כאלו חייבות במס, אשר עלול להיות מוטל בשומות ניכויים על ועד העובדים או על הארגון היציג. אין חשיבות אם המעביד נתן לעובד את ההטבה באופן ישיר או שהמעביד עשה זאת באמצעות צד ג'. כך נקבע (20.7.16) בעניין הסתדרות המורים (ע"מ 1136/07).

הסתדרות המורים חילקה לחבריה שי לחג, במימון משרד החינוך. סכום השי לעובדי משרד החינוך נזקף בתלוש השכר של עובדים אלה ונוכה ממנו מס כדין. אולם, סכום השי למי שאינם מועסקים על-ידי משרד החינוך אלא על-ידי גופים אחרים, לא נזקף בתלוש השכר של עובדים אלה, אלא הועבר כסכום כולל להסתדרות המורים.

בנוסף, חילקה הסתדרות המורים מלגות לחלק מחבריה מתוך קרן שכספיה הופקדו על-ידי משרד החינוך. ההסתדרות טענה, כי אין במלגות תועלת ניכרת לעובד המקבל אותן, ועל כן אין לראות בהן טובת הנאה למקבל. כל שכן, שהמלגות מחולקות על-ידי הסתדרות המורים ומטעמה על-רקע חברותם של הזכאים להן בהסתדרות, ולא בשל יחסי עובד-מעביד שיש בינם לבין משרד החינוך. על כן, אין לראות את סכום המלגות הכנסת עבודה החייבת במס.

בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה, לפיו מדובר בהטבות שהן חייבות במס בידי העובדים, ואף חבות המס במקור בגינן חלה על הסתדרות המורים.

מי נהנה מלימודי המורים?

בית המשפט נסמך על פסק הדין בעניין בנק יהב (ע"א 3501/05), בו נדונה השאלה האם מימון תואר אקדמי שמעניק בנק לעובדיו הוא בבחינת טובת הנאה חייבת במס, ונקבע כי כך הוא.

לדעת ביהמ"ש, כך גם בעניין זה. הסתדרות המורים טענה, כי המלגה אינה בבחינת טובת הנאה כמשמעותה בסעיף 2(2) לפקודה, אולם היא לא הציגה ראיות שיש בהן כדי ללמד שהמקצועות שלמדו מקבלי המלגות נועדו לאפשר להם לבצע את תפקידם, באופן שהתועלת להם מהלימודים הייתה שולית ביחס לתועלת שנצמחה למעביד.

אין חולק, כי הסתדרות המורים אינה המעסיקה של חבריה, ועל כן, מתעוררת השאלה האם תשלום או טובת הנאה שהיא מחלקת לחבריה, מהווה טובת הנאה הניתנת לעובד ממעבידו.

הסתדרות המורים מחלקת לחבריה הטבות הממומנות מדמי החבר שהיא גובה מחבריה ובכלל זה חלק מהמלגות. לגבי הטבות אלה, אין בפי פקיד השומה טענה כאילו הן באות בגדר סעיף 2(2) לפקודה. לצד זאת, מחלקת הסתדרות המורים מלגות הממומנות על-ידי משרד החינוך, וביחס למלגות אלה נראה, כי מדובר בטובת הנאה בה גלום יתרון מתמיד, שניתנה לעובד ממעבידו - גם אם בעקיפין. סביר להניח שמשרד החינוך לא היה נוטל על עצמו התחייבות כזו ומעביר את המימון הדרוש לחלוקת המלגות, אילולא היו חברי הסתדרות המורים מועסקים על ידו.

המשלם הוא החייב בניכוי

בעניין הד הקריות (ע"א 438/90) נדון עניין ניכוי המס במקור ונקבע, כי במעשה הניכוי ובהעברת הכספים אל קופת האוצר, אין המעביד משמש אלא כמתווך. יש מקרים בהם שכר העבודה או חלקו משולם על-ידי צד ג', ואז אותו צד ג' חייב בניכוי מס במקור. זאת לפי הנוסח של הרישא בסעיף 164, הנוקט בלשון "כל המשלם", והתכלית של הסעיף: ליצור מנגנון יעיל וזול לגביית המס.

טענת הסתדרות המורים באשר לחובת משרד החינוך לנכות מס במקור מסכום המלגות, אינה יכולה להועיל לה, משום שחובת האחד אינה מוציאה את חובת האחר. נוכח כל אלה קבע בית המשפט, כי בדין קבע פקיד השומה, שהיה על הסתדרות המורים לנכות מס במקור מסכום המלגות שחילקה, ואין מקום להתערב בקביעה זו.

בעניין השי לחג שחולק לחברי הסתדרות המורים המועסקים על-ידי גופים אחרים נקבע, כי המשלם חייב בניכוי המס. משהסתדרות המורים שילמה את סכום השי לחג - היה עליה לנכות את המס החל על סכום השי לחג, מהטעמים שפורטו בעניין מלגות.

ראוי שוועדי עובדים וארגונים יציגים המחלקים הטבות לחבריהם ילמדו את ההלכה לפי פסק הדין דנן, ויקחו בחשבון את השלכותיו בדבר חבויות המס הכבדות העלולות להיות מוטלות עליהם עקב חלוקת ההטבות לחבריהם.