מה היו עושים האו"ם וג'ון קרי אם לא היו התנחלויות? במה הם היו תולים את התמשכותו של הסכסוך הישראלי-ערבי? הם ודאי לא היה מציינים, שיהודים נרצחו בידי פלשתינים כבר בסוף המאה ה-19. הם לא היה מזכירים את רצח יהודי תל אביב ב-1920. הם לא היה מתייחסים לטבח יהודי חברון ב-1929. הם היו שוכחים את המרד הערבי של 1939-1936. הם היו מעלימים עין משיתוף הפעולה של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני עם הנאצים. הם היו מצליחים להתעלם מסירובם של הערבים לקבלת את החלטת החלוקה של האו"ם בה תמכה ארה"ב. הם לא היו שמים לב לפלישה שנועדה להשמיד את ישראל שמונה שעות לאחר הקמתה. הם הין מפנים את גבם לפעולות הטרור של שנות ה-50. הם לא היו קוראים את האמנה הפלשתינית של שנות ה-60. הם היו אוטמים את אוזניהם לקריאות ההשמדה של 1967.

בעצם, זה בדיוק מה שהאו"ם עשה בהחלטת מועצת הביטחון על ההתנחלויות ומה שעשה קרי בנאומו חמישה ימים מאוחר יותר. זה היה שיעור מאלף לא רק בצביעות, עליה נעמוד מיד, אלא גם ובעיקר בהתעלמות מוחלטת מן העבר ומן ההווה, מן המציאות ומן העובדות. זו לא רק פוליטיקה צינית; זו לא רק דיפלומטיה אנוכית; זו רשעות הנובעת משנאת יהודים חסרת מעצורים.

בואו נראה מי המדינות שתמכו בקביעה לפיה ההתנחלויות אינן חוקיות ומהו הרקורד שלהן – לא רק בעבר הרחוק, אלא גם ובעיקר בעבר הקרוב ואפילו בהווה. בריטניה וצרפת הן אלופות הקולוניאליזם הבלתי-מעורערות, ולונדון ממשיכה לשלוט על וולשים וסקוטים ואירים, שרבים מהם אינם רוצים לחיות תחת מרותה. סין מדכאת את המיעוט הנוצרי ורומסת את העם הטיבטי. רוסיה מבצעת רצח עם בסוריה וסיפחה בכוח הזרוע את חצי-האי קרים.

ומה עם החברות הזוטרות יותר במועצה? באנגולה סובלים מיליונים מרעב משום שהעושר מצוי בידי שכבה דקה ומיוחסת. במצרים שולט גנרל שהגיע לנשיאות בכוח הזרוע. ליפן יש רקורד של פשעי מלחמה שעל חלקם טרם כיפרה. הפוליטיקה של מלזיה מבוססת על חלוקה גזעית וחוקי השריעה שולטים במדינה. בניו-זילנד טוענים המאורים שהם מקופחים מול האירופים. סנגל מוגדרת כ"דמוקרטיה למחצה" עם השפעה רבה של האיסלאם. הבסקים והקטלונים דורשים עצמאות מספרד. באוקראינה התחוללה הפיכה בשנת 2014. באורוגוואי הייתה דיקטטורה צבאית עד 1984. ונצואלה סובלת מרעב קשה ומשטרו של הוגו צ'אבס פגע קשות בזכויות האדם.

אלו הן המדינות המעזות להטיף לנו מוסר. אלו הן המדינות הרוצות לקבוע היכן מותר ליהודים להתיישב בארץ אבותיהם. אלו הן המדינות שמדברות גבוהה-גבוהה בעד זכויות אדם ונגד דיכוי מיעוטים. המילה "צביעות" קטנה עליהן.

מדוע התקוממו החשמונאים? התשובה הנפוצה תהיה, שהם התמרדו נגד השלטון היווני משום שרצו עצמאות. תשובה נכונה, אבל חלקית: איזו עצמאות? וכאן תבוא התשובה המלאה: עצמאות דתית. בניגוד למרד נגד הרומאים 200 שנה מאוחר יותר, שאכן היה על-רקע מדיני – לרומאים לא היה אכפת לאיזה אל שמימי עובדים, כל זמן שעל הארץ מצייתים להם – המרד נגד היוונים היה על שמירת הזהות היהודית. לא רק מקורות חז"ל, אלא גם ספרי המכבים מלמדים זאת בבירור.

בישראל החילונית, בה המסורת נתפשת במקרה הטוב כמשהו מיושן וכסוג של מיסיונרית במקרה הגרוע, מעלימים את האמת ההיסטורית הזאת. ובאופן אבסורדי, תמונה הפוכה בדיוק מצטיירת לגבי תשעה באב. המשמעות העיקרית של חורבן בית שני הייתה אובדן העצמאות המדינית והיציאה לגלות, על כל מה שהתגלגל מכך – אבל לציבור מספרים שזהו יום אבל דתי. כך אפשר ליהנות מכל העולמות: להתעלם מהפן הדתי המרכזי של חנוכה ולהתמקד בסופגניות, ולהתעלם מהפן המדיני המרכזי של תשעה באב ולהשאיר את הצום לדתיים.

בהשכלתי האקדמית אני היסטוריון, בשני העשורים האחרונים אני עוסק במחקר היסטורי נרחב וביליתי מאות ואולי אלפי שעות בעיון במאות תיקים בארכיונים בארץ ובחו"ל. כל אלו לימדו אותי כיצד יש לגשת למסמכים היסטוריים, ובעיקר ממה יש להימנע ולהיזהר – ועל זה אני רוצה להצביע בהקשר של ילדי תימן.

שעות בודדות אחרי פתיחת התיקים, ציטטו באמצעי התקשורת כל מיני משפטים שכביכול מלמדים שילדים אכן נחטפו. אלא שאסור בתכלית האיסור לקרוא מסמכים בצורה כזאת. יש לקרוא את המסמך במלואו ולשים אותו בהקשר של המסמכים הסובבים אותו. חייבים לדעת מי הכותב, מה מעמדו, האם הוא ראה את הדברים או רק שמע עליהם, האם הוא ממליץ או מדווח, האם הוא שואל או קובע – בקיצור: כל מה שאי-אפשר להסיק ממשפט כזה או אחר. כבר יצא לי לראות תיקים שלמים בהם נבנו תילי-תילים של ממצאים על בסיס מה שנחזה להיות עובדות, ואשר הסתיימו בקביעה קצרה: להד"ם.

ההכשרה שלי והניסיון שלי אומרים, שאם הייתה תופעה משמעותית של חטיפת ילדים – היא הייתה נחשפת לפני שנים. לא ניתן להסתיר דברים כאלו לאורך שנים. מישהו היה קם ומספר, מתוודה על ערש דווי, מכה על חטא בפני בני משפחתו, מאן דהוא היה פולט משהו, איזשהו מסמך היה דולף. לחשוב שמדובר בקונספירציה לה שותפים מאות ואלפי אנשים במשך שנים, לאורכה ולרוחבה של הארץ, בלי שאיש מהם יגלה זאת, ולו מטעמים של מצפון, ומבלי שאף מסמך ייצא – זה חסר כל היגיון.

הניסיון מלמד, כי קריסות של עסקים מובילות לגילוי אי-סדרים במקרה הטוב ולחשיפת גניבות במקרה הרע. אין סיבה שסיפורה של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב יהיה שונה.

כבר עכשיו, פחות מחודש אחרי כניסתה של הקבוצה להקפאת הליכים, אנחנו יודעים שבמשך שנים היא לא שילמה מס ניכויים בהיקפים של מיליוני שקלים – וזו עבירה פלילית. אנחנו יודעים שהגרעון שלה זינק בתוך שלוש שנים מ-30 ל-100 מיליון שקל. אנחנו יודעים שחיים רמון, שהיה דירקטור, לא פרע חוב חלוט של 2.5 מיליון שקל. אנחנו יודעים שאמיר כבירי טען שהוא מזרים כספים תמורת הון מניות, אבל עד ערב הקריסה משך כספים כהחזר הלוואת בעלים.

כמה שאלות: מי ומתי קנה שחקנים במיליוני שקלים? מי ומתי חתם על חוזים עם שחקנים ומאמנים במיליונים נוספים? האם החוזים הללו נחתמו כאשר היה די ברור שלא ניתן יהיה לעמוד בהם? האם ספקים של טובין ושירותים נפלו קורבן לניהול בתרמית? האם היו העדפות נושים? האם היו סוכני שחקנים שקיבלו יחס מועדף? אל תתפלאו אם הסיפור הזה יגיע לחקירה פלילית.

את הפיסקה הבאה אני מביא כלשונה מפיו של הפרשן הוותיק אריה מליניאק, שפרסם את הדברים השבוע בידיעות אחרונות. הוא מתייחס למינויו של איינארס בגאצקיס למאמן (הרביעי במספר העונה) של מכבי תל אביב בכדורסל, ונותן לנו שיעור קטן בהיסטוריה:

"לפני שמכבי ת"א החתימה את בגאצקיס, היא פנתה לעודד קטש. למיטב ידיעתי, קטש הוא מאמן הפועל אילת. יש לו חוזה באילת. לא הגיעו להסכמות, החליטו ללכת על מאמן זר. גם בגאצקיס היה תחת חוזה, אז שילמו לטורקים פיצוי על הפרה.

"ממתי הנוהג הזה לפנות למאמנים ושחקנים תחת חוזה? כשחימקי מוסקבה פנתה לטייריס רייס בפגרה, ניצלה סעיף יציאה שלו מהחוזה ושילמה את דמי היציאה בגובה 350,000 דולר, שמעון מזרחי כעס וטען שהכסף מעוור עיני שחקנים. ומה קורה כשמכבי ת"א צריכה מאמן ומשלמת דמי יציאה לטורקים, האם הכסף לא מעוור עיני מאמנים? זה שדייויד בלאט הסכים לוותר על בגאצקיס כדי לא לקלקל יחסים עם מכבי לא אומר שהוא מאושר מהמהלך. זכרו את הכלל הידוע של הלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".