לא השארתם מילים

לפני כשנתיים כשהייתי יושב לבד במשרד שלי כאן בפנמה בשעת בוקר מוקדמת, התגנב למשרד איש אחד (מחופש לשוטר) עם אקדח שלוף, ואיים עלי להרוג אותי ולאחר מכן את כל משפחתי אם לא אשתף פעולה איתו ואמסור לו את כל הכסף שבמשרד. האמת לא ידעתי באותו רגע אם כוונתו שמישהו ממשפחתי מוחזק ממש אצל הכנופיה שלו או שזה רק איום. הם היו שניים מחופשים בבגדי שוטרים: אחד שמר מחוץ למשרד והשני נכנס אלי פנימה למשרד.

אגב, הנוף של מציאת שוטרים ליד המשרד שלנו מדי יום ביומו בערך בשבע בבוקר הוא נוף שגרתי. אני עובד בחברה למכירת זמן אוויר לסלולרים דרך כרטיסים של 2, 3, 5 דולר. כרטיסים אלה נמכרים דווקא באזורים העניים שאין להם כרטיסי אשראי בשביל לעשות תוכנית חודשית לסלולרים שלהם. והאזורים העניים בפנמה מאוד מסוכנים, שם יכולים לרצוח בשביל 100 דולר... לכן כל המוכרים שלנו יוצאים מדי יום בליווי שוטר רשמי עם מדים, יש כאן שרות פרטי כזה שעולה לא מעט כסף.

שוד במשרד

אחזור לאותו יום, השעה כמעט 7, אני לבד במשרד עם השודד שהצמיד כל הזמן את אקדחו בגבי, הוא הזיע ורעד כי ידע שבכל רגע אמורים להגיע למשרד שוטרים אמיתיים, הרגשתי את רעידות אקדחו בגבי וחששתי הכי הרבה דווקא מפליטת כדור. הוא נפל עלי בהפתעה גמורה וכמובן שיתפתי פעולה ומסרתי את כל המזומנים שהיו במשרד. ידו הימנית אחזה באקדח בגבי, ידו השנייה בשקית המזומנים, והוא פקד עלי לצאת איתו אל המדרגות המוליכות אל מחוץ למשרד, כאשר אני משרת אותו כמגן אנושי. התפללתי שהשוטרים שלנו עוד לא הגיעו, כי משמעות הגעתם אחת: קרב יריות מיידי כשהגוף שלי מפריד בינו לבינם.

לא אשאירכם במתח, המזל שיחק לי, חברו שבפתח צעק לו שירד כי הדרך פתוחה, נפרדנו בחיבוקים ונשיקות והשודדים הלכו לדרכם והמזומנים בידם.

את חשבון הנפש הטכני עשיתי וביצעתי עוד באותו יום, אבל חשבון נפש מסוג אחר העסיק אותי הרבה לאחר המקרה. מה היה קורה אילו הגיעו והקדימו השוטרים ב-3 דקות. שלוש דקות הפרידו ביני לבין עולם האמת כי באמת 3 דקות לאחר שהסתלקו הגיע אוטובוס השוטרים למשרד. חשבון הנפש - אם תרצה ההזיות ליוו אותי באסוציאציות שונות ומשונות. מה היה קורה אילו היה אחי שלפעמים מגיע למשרד. מה היה קורה אילו הרג את אחי והשאיר אותי לשמש לו כמגן אנושי.

תגובה נפשית בלתי נשלטת

גם לא פסחו עלי הזיות מטורפות. מה היה קורה אילו הגעתי במפתיע למשרד וראיתי את אחי מתבוסס בשלולית דם כי המנייק ירה בו. איך הייתי מגיב, איך הייתי מפתיע את השודד ומשתלט עליו, איך הייתי מבצע צעד אחר צעד. בכל התירגולים המחשבתיים תמיד ראיתי איך אני משתלט על השודד והורג אותו בכוונה תחילה, ואף מסתכל לו בעיניים לפני שיורה בו. גבורה? לא, נקמה כן, רגש, תגובה נפשית שאי-אפשר לשלוט בה. המנייק פגע באחי ואחי חי או מת נמצא בשלולית דם; מול סיטואציה כזאת אני אדם בוגר ויציב בן 50 פלוס הייתי נוקם.

יש מי שיגיד שאומנם בוגר ויציב אך אינני איש מקצוע, אינני שוטר או חייל שתורגל לנטרל אך לא להרוג, או שתורגל כי לאחר שהשתלט על המצב ינטרל את הרגשות שלו. בולשיט במיץ סופגניות ויש מיץ כזה, אין כפתור בגוף האנושי שניתן ברגע של אמת ללחוץ עליו בשביל לנטרל את הרגשות שלך. גם אם הייתי לוחם יוצא הסיירת- לא הייתי עומד מול שלולית דם של יוסי. או של משה חברי הטוב. אולי מול סתם אדם הייתי מתנהג במקצועיות, לא יודע, אבל מקצועי? בסיטואציה מול יוסי? חפשו לכם רובוט אחר.

עם ישראל למוד מלחמה וחי על חרבו. אם נקח את מערכת צוק איתן האחרונה ונבדוק במצלמה איטית את החיילים שהרגו אויב בצרור בן 20 כדורים, לי אין ספק כי 18 הכדורים האחרונים של הצרור יצאו מתוך נקמה ורגש עז אנושי שאין לשלוט עליו. הם יכלו לנטרל את האויב בשני כדורים ולא עשו זאת.

הם שולחים חיילים בני 18 לתוכניות גיבוש, מגבשים אותם וקושרים את הנשמות הצעירות אחת באחת ומצליחים. ההיסטוריה שלנו מלאה עד אפס מקום בסיטואציות של משחקי חיים-מוות של צעירים מגובשים ומטומטמים שריגשותיהם דחפו להציל את חברם בשדה אש פתוח, הימרו והפסידו כי המטומטמים הימרו באופן בלתי מחושב בעליל.

יא הזויים

במשפט של אזריה איש לא העלה על דל שפתיו את נושא הרגש רחמנא ליצלן. כי המונח האומלל מייצג את האנטי-מקצועי בעליל, גם קו ההגנה התרחק מהמונח המצורע הזה, מה פיתאום רגש, אזריה פעל מתוך המקצועיות לשמה כי המחבל זז ונשקפה סכנה... אין מקום לרגש בנוף הצבאי הוא אנטי מקצועי.

לא רבותי, המציאות הפשוטה מראה כי אזריה פעל מתוך הרגש. שניה או שתיים לאחר שלקח חלק בהכנסת חברו המדמם אל תוך מגן דוד הוא לקח את הנשק וירה. אני חושב שהעריך כי חברו גוסס או מת, והוא ירה בנשק אל עבר מי שנעץ זה עתה את הסכין בחברו. רע לגלות כי לבחור בן 20 מערכת רגשית פעילה? זה לא מוסרי? לא אתי? לא מקצועי? הרי אתם יא הזויים שלחתם אותו לגיבוש ושיכללתם בו את המערכת הזו, הערתם אותה בפול ווליום, קשרתם את נפשו בעוד נפשות, ועתה שופטים אותו כי הרגש פועם בו?