מחסור במגנזיום גורם לנזק בריאותי

המגנזיום, "מינרל החיים", הוא המינרל הרביעי בחשיבותו לגוף האדם. הוא משתתף בתהליכי ייצור אנרגיה, שמירה על הקוד הגנטי וחשוב לשמירה על מערכת כלי הדם והלב. מחסור במגנזיום גורם לתופעות בריאותיות שונות:

מעט מגנזיום במים, יותר תחלואת לב

מחקרים אפידמיולוגיים שנערכו במדינות שונות העלו, שתכולת המגנזיום במי השתייה נמצאת ביחס הפוך לשיעור התחלואה ותמותה ממחלות לב. ממצאים אלה תוארו בארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, דרום אפריקה, הולנד ועוד.

אחד המחקרים היה מחקר סטטיסטי אשר בדק את מספר המתים ממחלות לב ל-1,000 תושבים באזורים שונים. המחקר נערך על אוכלוסיות רבות ומגוונות והושווה בו יחס תמותה ממחלות לב (ל-1,000 תושבים) לעומת ריכוז המגנזיום במי השתייה. המחקר פורסם בשנת 1999 וקבע, כי נמצא יחס הפוך בין רמת המגנזיום בנסיוב לתמותה ממחלות לב כלליות לתמותה מכל סיבה. על-פי תוצאות המחקר, חוסר במגנזיום גרם לעלייה של כ-20% בתחלואה ובתמותה ממחלות לב. המחקר עורר הדים רבים וכיום במחלקות קרדיולוגיות רבות, הוספת מגנזיום מהווה פרוטוקול טיפולי רוטיני לחולם.

מגנזיום ולחץ דם

מחקר תצפיתי שנערך בשנת 1995 בחן את ההשפעה של גורמים תזונתיים שונים על שכיחות לחץ דם גבוה ביותר מ-30,000 עובדים במערכת הבריאות, בארה"ב. לאחר ארבע שנים של מעקב, נמצא כי הסיכון ליתר לחץ דם היה קשור בדפוסים תזונתיים שסיפקו יותר מגנזיום. המחקר מסביר כיצד חוסר במגנזיום נקשר עם עלייה בלחץ הדם. מנגנון העלייה בלחץ הדם קשור ביחס בין יוני הסידן ליוני המגנזיום. במצב של חוסר במגנזיום, המצאות יתר של יוני סידן, מביאים לכיווץ יתר של הלב וכלי הדם, עובדה התורמת לעלייה בלחץ הדם.

מגנזיום ותעוקת לב

נטילת מגנזיום משפרת את התעוקה. חולים הסובלים מתעוקת חזה, חשים כאבים בחזה בעת פעולה מאומצת כמו הליכה מהירה או עלייה במדרגות. התעוקה נובעת מליקויים באספקת חמצן לשריר הלב הפוגעת בתפוקת הלב. מחקר שנערך ביפן ב-1988, בדק מתן מגנזיום לחולים מסוג זה בעת מבחן מאמץ. מסקנות המחקר הראו, כי נטילת מגנזיום על-ידי החולים עם תעוקת בית החזה ו-Variant Angina, משפרת את תעוקת בית החזה ואת האזורים האיסכמיים הנצפים בחולים בתסמונת זו בעת מיפוי לב במאמץ. ההשפעה ניכרת במצב קיצון וממחישה את היעילות במתן מגנזיום בשיפור תפוקת הלב ושמירה על איכות החיים.

מתן מגנזיום ללוקים באוטם שריר הלב

בשנת 1993 פורסם מחקר גדול וראשון בנושא טיפול במגנזיום בזמן אוטם חריף של שריר הלב. במחקר זה נמצא, כי מגנזיום הפחית ב-19% את השיעור התמותה באשפוז וב-25% את השיעור ההתפתחות של אי-ספיקת לב. במעקב ארוך טווח שנמשך ארבע, חמש שנים, הודגמה ירידה של 20% בתמותה ממחלת לב בחולים שטופלו במגנזיום לעומת חולים שטופלו באיננו (פלסבו).

מגנזיום וכלי הדם

מגנזיום משפר את תפקוד האנדותל. בשנת 2000 פורסם במגזין הרפואי Circulation, מחקר שנערך על-ידי שכטר וחבריו בבית-חולים האוניברסיטאי סידר סיני UCLA (אוניברסיטת לוס אנג'לס) ובו השתתפו 50 צעירים שעברו אטום שריר הלב. המחקר מצא, כי בחולים לאחר אוטם שריר הלב או ניתוח מעקפים, הייתה רמת המגנזיום בתאים ביחס הפוך לתפקוד האנדתול. כמו-כן נמצא, כי מתן טבליות של מגנזיום למשך שישה חודשים, שיפר משמעותית את תפקוד האנדותול יחד עם שיפור יכולת החולים לבצע בדיקות מאמץ, והיה קשור עם פחות תעוקת בית החזה והפרעות קצב במאמץ בהשוואה לאינבו (פלסבו).

האנדותל הוא איבר בעל חשיבות בשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם. תפקודו המרכזי הוא לווסת את טונוס כלי הדם על-ידי איזון בין מתווכים המרחיבים כלי דם לאלה המכווצים. בנוסף, האנדותל שולט בטיב הזרימה ובמידת הקרישיות בכלי הדם באמצעות גורמים המשפיעים על תפקוד טסיות הדם, תהליכי הקרישה והמערכת הממיסה קרישים. קיים קשר בין תפקוד לקוי של שכבת האנדותל ובין התפתחות מחלה טרשתית ובכלי הדם. תפקוד לקוי של האנדותל קשור גם להתפתחות יתר לחץ דם ולכשל של הלב.

הקשר בין מגנזיום וכולסטרול

מחקר שבדק את ההשפעות המגנזיום על שומני הדם, נערך על-ידי ראסמוסן וחבריו בשנת 1989, במרכז רפואי מרכזי בפינלנד. המחקר מצא שמתן מגנזיום לנבדקים למשך שלושה חודשים, מפחית את הריכוז של הכולסטרול הרע (LDL) ושל הטריגליצרידים ב-27% ומעלה את הריכוז של כולסטרול הטוב (HDL). תוצאות דומות התקבלו במחקר שנערך בישראל ופורסם לאחרונה.

הקשר בין מגנזיום, ספורט וכושר גופני

המחקר שבדק את השפעת המאמץ על רמות המגנזיום בגוף, הראה ירידה חדה במגנזיום לאחר ריצת מרטון. המחקר נערך בשנת 1998 על-ידי קבוצת רופאי ספורט בראשות בוכמן מאוניברסיטת טכסס, ארה"ב, מסביר את המנגנונים המתרחשים בגוף ומשפיעים על הביצועים הספורטיביים. חוסר במגנזיום מוביל לחולשה בשרירי השלד המביאה לירידה בכושר גופני. מגנזיום קריטי לחילוף החומרים של אנרגיה על-ידי הפעלת אנזימים המכנים ATPases, אשר נדרשים להפעלת ה-ATP (אדנוזין טריפוספט - מטבע האנרגיה של הגוף).

Magnesium Atpase הינו אחד מהאנזימים האלה והוא מושפע מהמצאות מגנזיום. כאשר ATP צריך להיות מסונתז מהר. לפיכך, חוסר במגנזיום מגביל ייצור אנרגיה, דבר שמוביל לחולשה, עייפות, צריכת אנרגיה מופחתת, עוויתות שרירים או התכווצויות שרירים.

חוסר מגנזיום בפעילות ספורטיבית, עלול להיות קטלני. בעת מאמץ גופני ניכר או מתמשך, תיתכן עלייה ניכרת ברמת הגלוקוז, הכולסטרול והטריגליצרידים בדם, דבר העלול לגרום למחלת לב.

בהעדר רמה תקינה של מגנזיום, קימת נטייה לכיווץ כלי הדם, אשר עלולה להגביר את שכיחותן של מחלות לב ואף להביא למוות פתאומי עקב עווית העורקים הכליליים או חשיפה לחום. חוסר במגנזיום תוך תאי, יוצר חוסר איזון העשוי לגרום לשינויים תוך תאיים חמורים ולפגיעה בתאי הגוף.

המחקר מהווה ראיה לכך שדרישות מגנזיום גבוהות משמעותית אצל ספורטאים, וכי ניתן להגיע לביצועים טובים יותר על-ידי צריכת מגנזיום מוגברת.

מגנזיום וסוכרת

מגנזיום מפחית תנגודת לאינסולין. מחקר שבוצע באוניברסיטת רומא על-ידי קבוצת חוקרים בראשות ד"ר פאוליסו, בדק הוספת מגנזיום למבוגרים החולים בסוכרת. המחקר הראה שיפור בתגובה לאינסולין ובשיפור יעילותו.

מניתוח תוצאות המחקר עולה, כי המגנזיום ממלא תפקיד חשוב בחילוף החומרים של פחמימות. למגנזיום השפעה על שחרור ופעילות של אינסולין. רמות נמוכות של מגנזיום (hypomagnesemia) אופיינית לחולים בסוכרת. חוסר במגנזיום עלול להחמיר תנגודת לאינסולין, מצב אשר לעיתים קרובות מקדים סוכרת, או עשוי להיות תוצאה של תנגודת לאינסולין.

מה עושה מגנזיום למיגרנה?

מטה-אנליזה, שנערכה על-ידי קבוצת חוקרים אמריקנית המבוססת על עשרות מחקרים שבדקו את קשר בין מיגרנה ומגנזיום, פורסמה בחודש מרס השנה. מסקירת עשרות מחקרים שנערכו בנושא עולה, כי למגנזיום תפקיד חשוב בפתוגנזה של מיגרנה. חוסר במגנזיום משפיע על תפקוד קולטן סרוטונין, ועל סינתזה ושחרור של מגוון רחב של נוירוטרנסמיטרים.

הסובלים ממיגרנות עלולים לפתח חוסר במגנזיום עקב חוסר יכולת גנטית לספוג מגנזיום, תורשה של בזבוז רב של מגנזיום בכליות (שתפקידן לווסת את משק המגנזיום בגוף), הפרשת כמויות עודפות של מגנזיום עקב מתח, צריכת תזונתית נמוכה וסיבות אחרות. יש ראיות חזקה כי חוסר במגנזיום נפוץ הרבה יותר אצל הסובלים ממיגרנות מאשר בקבוצת הביקורת הבריאים.

עובדה היא כי חוסר במגנזיום עלול להיות נוכח אצל עד ממחצית מהלוקים במיגרנה, וכי בדיקות דם שגרתיות אינן מעידות על מצב המגנזיום. בהתחשב בתכונות אלה של מגנזיום, טיפול המתייחס לרמת מגנזיום לקויה בסובלים ממיגרנות יכול להיות יעיל מאוד.

היעילות של נטילת מגנזיום במניעת אוסטיאופורוזיס

מחקר קליני משנת 1999 שבוצע בארה"ב וכלל כ-10,000 עובדים במערכת הבריאות האמריקנית, מצביע על כך שמגנזיום קשור בשמירה על יעילות הספיגה לעצם של יוני הסידן וויסות ההורמונים השומרים על משק הסידן. המחקר מצטט עבודות קודמות שהוכיחו את חשיבות המגנזיום בשמירה על בריאות העצם והראו בצורה מובהקת שהוספת מגנזיום לתזונה משפרת את צפיפות העצם באופן משמעותי יחסית למשתתפי הניסוי שנטלו תוספי סידן בלבד. בריאות העצם תלויה בגורמם רבים. מניעת אוסטאופורוזיס באמצעות נטילת סידן בלבד תוך התעלמות מנטילת מגנזיום, היא כנראה חסרת תועלת.

מגנזיום והתכווצויות שרירים ליליות בגפיים

תופעת התכווצויות השרירים בלילה הינה תופעה מוכרת. על-פי מחקרים שפורסמו בארה"ב, מדובר בתופעה נפוצה בעיקר בקרב קשישים (50% מעל גיל 80) ובנשים בהריון.

התופעה ידועה כביטוי לחוסר במגנזיום אולם, מחקרים רבים שבדקו את התופעה לא הצליחו להוכיח שהוספת מגנזיום לתזונה היא אכן המרפא לתופעה. מטה-אנליזה שפורסמה בשנת 2011 וסקרה מחקרים שנערכו בתחום בעיקר בנשים בהריון, ממליצה על מגנזיום כטיפול זול ובטוח ונטול סיכון לטיפול בתופעת התכווצויות השרירים הבלתי רצוניות.

מגנזיום ומשפר תנועתיות המעי

מחקר שנערך בפינלנד ופורסם ב-1987, השווה השפעתם של תכשירים משלשלים מבחינת יעילות ותופעות לוואי. המחקר מצא, שמגנזיום הוא התכשיר היעיל, הנוח והבטוח ביותר. החוקרים מסבירים, שלמגנזיום השפעה על התנועתיות של מערכת העיכול ותכשירי מגנזיום רבים משמשים למניעה וטיפול בעצירות. היתרון החשוב של מגנזיום כמשלשל - הוא אינו ממכר. התכשיר המשלשל משמש הן כתוסף מגנזיום השומר על רמה תקינה בגוף ומספק למשתמש את כל היתרונות של תוסף מגנזיום כמו מניעת התכווצויות שרירים הפחתה בלחץ דם וכולסטרול ועוד. מרפה את שרירי המעי וגורם לכך שקצב תנועת המעי מונע עצירות. משמש משלשל אוסמוטי. המגנזיום גורם להפרשת נוזלים מרירית המעי אל חלל המעי. על-ידי כך מרכך את הצואה ומאפשר את תנועתה לעבר החלחולת.

מגנזיום ובריאות האישה - בגיל הפוריות ובהריון

אצל נשים בגיל הפוריות, החוסר במגנזיום בא לידי ביטוי בהחמרה של סימפטומים הקשורים בתסמונת קדם וסתית (Premenstrual Syndrome - PMS), תקופה שלפני ובזמן המחזור וחודשי. המצב מאופיין בתסמינים גופניים ופסיכולוגים שונים. סימפטומים רגשיים נפוצים כוללים עצבנות יתר, לחץ, מתח, חרדה ודיכאון, נדודי שנה, עייפות, מצבי רוח משתנים ותנודות בחשק המיני. בין הסימפטומים הגופניים נמנים כאבי בטן, מיגרנה, עצירות וכאבי שרירים.

נהוג לחשוב כי לתופעות אלה יש קשר בין היתר פעילות של סרוטונין ומלטונין ("הורמון השינה") במוח. מגנזיום דרוש לייצור סרוטונין ומלטונין. מגנזיום גם מרפה שרירים חלקים ובכך מסייע להקלה על כאבים ולשינה שקטה ורגועה. מגנזיום ידוע כ"פרוזאק טבעי" ועשוי להואיל במניעת מתח, לחץ ונדודי שינה. שימוש בתוסף מגנזיום עשוי להקל בצורה משמעותית על כל הסימפטומים של תסמונת קדם ויסתית.

מגנזיום והריון

בטרם ההריון, במקרים של טיפולי פוריות, נוצרים מתחים ולחצים סביב הטיפולים וסיכויי הכניסה להריון. מתן תוסף מגנזיום בעת טיפולי פוריות, תורם להצלחת הטיפול בהיותו מרגיע ומרפה שרירים.

בתקופת ההריון, הגוף מנצל את המגנזיום של האם לבניית העצמות, החלבונים וחומצות השומן אצל העובר. כמו-כן, המגנזיום מרפה את השרירים ומסייע לדם להיקרש כראוי. ההשפעה הטובה על השרירים מסייעת במניעת צירים מוקדמים על-ידי הרפיית שרירי הרחם. מחקרים הראו, כי אצל נשים שעברו לידה מוקדמת, רמות המגנזיום היו נמוכות.

בעקבות מידע זה, מדענים חקרו את ההשפעה של מתן מגנזיום במהלך ההריון ומצאו, כי אצל נשים שנטלו תוספי מגנזיום בזמן ההריון, אירעו פחות מקרים של משקל לידה נמוך, הופחתה מאוד כמות לידת פגים ולתינוקות שלהן היה ציון אפגר טוב יותר.

העובר המתפתח, מקבל את המגנזיום ממאגרי המגנזיום שבגוף האם, ועשוי להביא את האם לחוסר מגנזיום המתבטא בשלב ראשון בהתכווצויות שרירים בלתי רצוניות בגפיים (שריר התאומים) ועשוי להקצין עד לגרימת הריון בסיכון המתבטא בעלייה בלחץ הדם, הופעת בצקות ואף לרעלת הריון והפלה הכרוכה בסיכון חיים של האם. חוסר במגנזיום עלול לגרום גם לפגיעה מוחית בעובר. הפרוטוקול הטיפולי בהריון בסיכון - מתן תוך ורידי (אינפוזיה) של מגנזיום.

מגנזיום ותופעות גיל המעבר בקרב נשים

נשים בגיל המעבר מועדות לשורה של תופעות בריאותיות כמו ירידה בצפיפות העצם, עודף שומנים בדם, הפרעות בקצב הלב ותסמינים נוספים כמו גלי חום, עייפות, מתח, חולשה, התכווצויות שרירים ועוד. אחת הדרכים להתמודד עם תופעות אלה היא השלמת מגנזיום ("מינרל החיים"), שהוכח כיעיל בהפחתת סימפטומים אלו ובתופעות נוספות רבות האופייניות לגיל המעבר, כולל עלייה במשקל הקשורה באגירת נוזלים ועצבנות.

חוסר במגנזיום מחריף עם הגיל: חשוב להבין: ריכוז המגנזיום במזון במדינות המערב נמצא במגמת ירידה מתמדת, והצריכה היומית המומלצת של מגנזיום היא 420 מ"ג ליום. בבדיקה שנערכה בישראל בקרב צעירים וצעירות (בממוצע בני 30) נמצא חוסר במגנזיום אצל 60% מהנבדקים. חוסר זה מחמיר עם הגיל עקב שינוי בהרגלי התזונה ושינוי בכושר הספיגה דרך המעי.

כמות יון המגנזיום בגוף אדם בוגר היא כ-24-20 גרם, כאשר רוב המגנזיום שבגופנו מצוי בתאים ובעצמות, לכן בדיקת דם אינה אינדיקציה למצב המגנזיום בגוף. לאחרונה התברר, כי חוסר במגנזיום הינו תופעה נפוצה מאוד בעולם המערבי והוא קשור בשכיחות יתר של תופעות גיל המעבר ותופעות נוספות כמו עייפות, חולשה, התכווצויות שרירים ובחילה.

בעבודות קליניות שונות הודגמה תוספת מגנזיום כמשפרת תופעות גיל המעבר. מגנזיום בשילוב עם מינרלים נוספים כמו אבץ, נמצא חיוני למטבוליזם התקין של העצמות, בעוד שחוסר במגנזיום ובמינרלים אחרים נמצא כרוך בירידה בצפיפות העצם.

בנוסף, נמצאים בספרות הרפואית תיאורי מקרה ומחקרים קליניים המדווחים על השפעה מיטיבה ומהירה של תוספת מגנזיום על תכיפות גלי החום בגיל המעבר ועוצמתם.