דוח
מבקר המדינה, ובעיקר החגיגה הפוליטית והתקשורתית סביבו, מיקדו את הדיון הציבורי השבוע בנושא מנהרות החמאס המובילות מעזה לישראל והמיועדות לשמש לחדירת מחבלים ולפגיעה במתנחלים של אזור חוטף עזה. זה המקום לשוב ולהציע שהנגב הצפון-מערבי ייקרא "אזור חוטף עזה", ולא ייקרא עוד בשם החביב "אזור
עוטף עזה". אין כל רומנטיקה ב"עטיפה" ובחיבוק על-ידי האויב העזתי, אשר מחטיף לאזרחי ישראל בטווחים שונים ובדרכים שונות.
בניגוד לאופן הצגת הדברים כאילו המנהרות הן האויב שבו יש להילחם, מן הראוי להפנים:
המנהרות אינן האויב, אלא החמאס השולט ברצועת עזה והמנצל את טוב ליבה וסבלנותה של ישראל כדי לירות עליה. עם כל חשיבותן של המנהרות אין הן אלא
אחד מן האמצעים, אחד מכלי הנשק של האויב במלחמתו בישראל. עקרונית אין הן שונות מהנשק המדיני והמשפטי שמפעיל עבאס השולט ברמאללה, שאף הם כלי נשק של האויב במלחמתו בישראל.
כמו-כן,
אין הבדל מהותי בין האחים התאומים
עבאס/חמאס. זה וזה חותרים לאותו יעד: חיסולה של מדינת ישראל. על כן אין היגיון בהצגת עבאס כמחבל ""הטוב" ו"המתון", ואין להציע צעדים "
מדיניים", שאינם אלא הקרבת חיילי צה"ל על מזבח כיבוש עזה והפיכתם למגש הכסף של מדינת אויב, כדי למסור אותה אחר כך לאויב מרמאללה.
כשם שהמנהרות הן רק אחד מבין כלי הנשק של האויב במלחמתו בישראל, כך גם
הטרור אינו האויב. גם הטרור הוא סוג של אמצעי לחימה המשרת את צורכי האויב. כשם שרובה או תותח או טיל אינם האויב אלא אמצעי לחימה, כך גם טרור או מנהרה אינם האויב אלא אמצעי לחימה. חיסול אמצעי הלחימה אינו חיסול האויב. כל עוד רצונו ויעדו האמיתי של האויב הם חיסולה של מדינת היהודים, שום "שלום" לא יהיה שלום.
אין כמו ראש הממשלה
בנימין נתניהוגושים".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
