בשבוע שעבר גרם דובר הבית הלבן
שון ספייסר לסערה ציבורית כאשר במהלך התייחסות לשימוש של אסד בנשק כימי נגד אזרחים, אמר כי "אפילו מישהו בזוי כמו היטלר לא הדרדר עד כדי שימוש בנשק כימי במלחמת העולם השנייה". לאחר שנשאל על כך מפי אחד הכתבים בתדרוך, הוסיף ספייסר חטא על פשע כאשר דיבר על כך שהיטלר אכן השתמש בגז ב'מרכזי שואה' אליהם הובאו היהודים. ספייסר זכה לקיתונות של רותחין בעקבות דבריו מצד היסטוריונים, אישי ציבור ומתנגדים פוליטיים. הוא הואשם בהאשמות שונות מהכחשת שואה ועד לדה-יודאיזציה של השואה. התנצלויותיו של ספייסר לא הועילו.
ואכן, צדק ספייסר בדבר אחד, והוא שבמלחמת העולם השנייה, ככלל, לא נעשה שימוש בגז בשדה הקרב לא על-ידי בנות הברית ולא על-ידי הנאצים - אף ששני הצדדים התכוננו לאפשרות כזו וסיימו את המלחמה עם מחסנים מלאים בנשק כימי. הנאצים ייחדו את השימוש בגז להשמדת יהודים וקורבנות אחרים, כמו הצוענים, אך רצחו אותם גם באמצעים אחרים.
דבריו של ספייסר והסערה שגרמו מזמנים לנו מראה שבה נוכל לראות את הדרדרות השיח הישראלי בנושא השואה ואת הדרך לתקן אותו.
ספייסר סך הכל התכוון להצדיק את החלטת הנשיא האמריקני לתקוף את סוריה בעקבות השימוש שעשה אסד בנשק הגז נגד אזרחים חפים מפשע. ומה דרך יותר טובה לעשות זאת מאשר להשוות את אסד לרע האולטימטיבי, להיטלר ולהראות שהוא רע ממנו? אלא שטיעון זה במקרה של סוריה כשל ולו רק בגלל שהיטלר השתמש בגז כנגד מיליוני אזרחים ולא כאירוע חד-פעמי.
אך מדוע היה צריך להשוות את אסד להיטלר? מה שעשה אסד זה מספיק נורא בפני עצמו. התקפה בנשק כימי כנגד אזרחים וילדים חפים מפשע צריכה לזעזע כל אדם שיש לו לב. ואין צורך לשלוף מנבכי ההיסטוריה את כל המפלצות הרצחניות הנמצאות בה.
בשיח הציבורי בישראל יש נכונות רבה לתייג התנהגויות שליליות (בעיני המתבונן) כהתנהגויות נאציות או 'קדם (פרוטו)-נאציות'. השוואות אלו תבואנה מכל קצוות הקשת הפוליטית וגם מאישי ציבור בתפקידים שונים. כך יוכתרו חיילי צה"ל כ'יודו-נאצים', או כנאצים 'סתם'. פעילי השמאל כ'קאפואים' ובהפגנות רבות - השוטרים הם ה'נאצים'. ויש מי שיכתימו את החברה הישראלית כולה בכתם של 'תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה'.
הצורך להשוות תופעות שליליות ל'נאצים', אף שהוא קיים שנים רבות, מתעצם כיום כתוצאה של הרדיקליזציה של השיח בחברה הישראלית. כאשר מנסים להכריע את הוויכוח מול המתנגדים יש טיעון אחד שהוא 'נשק יום הדין': ההשוואה לנאצים או לתופעות 'נאציות'. אפילו מורה קשוח או מפקדת קשוחה יתויגו כנאצים.
אך מה ניתן לעשות? כיצד נשתחרר מהנאצים? המפתח טמון בלימוד רציני יותר של אירועי השואה מחד ובריסון עצמי בכל הקשור לשימוש בשואה מאידך. עמיתי ואני זוכים ללמד מאות סטודנטים צעירים כל שנה במסגרת התוכנית ללימודי השואה של האקדמית גליל מערבי. אנחנו מלמדים לעומק על עליית הנאציזם ועל ההשחתה המוסרית שבאה לידי ביטוי בתקופת השואה ובפתרון הסופי. לא פחות מכך על דרכי ההתמודדות של האוכלוסייה היהודית במצבי קיצון, על תעצומות הנפש שנתגלו כמו גם על הכישלונות. עצם הלימוד המעמיק של השואה מביא לענווה בפני אירוע נורא זה ואני מקווה, גם לריסון בהשוואות ובשימוש בה להכפשת מתנגדים פוליטיים ואידיאולוגיים. זוהי השליחות של דורנו, אם ברצוננו לשמר את זיכרון השואה ואף ללמוד ממנה לקחים לעתיד, עלינו ללמוד אותה לעומק ולהיזהר מלגייסה להכפשת מתנגדינו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
