למרות שנשיאותו של דונלד טראמפ נמצאת רק בתחילתה, ברור שהוא בחר למשול בצורה בלתי מקובלת. במקום להסתמך על בעלי תפקידים רשמיים הנבחרים על-פי כישוריהם ונסיונם, הוא מקיף את עצמו בקבוצה של ידידים, יועצים ובני משפחה – שלרובם, כמו לו-עצמו, אין שום ניסיון בממשל. במקביל, הוא יוצא נגד המגבלות שמטילה החוקה על הנשיא, בדמות עצמאות העיתונות והמערכת המשפטית.

להיסטוריון הבריטי הנודע סר ריצ'רד אוונס, זה מזכיר שליטים אחרים בעבר – ולאו-דווקא לחיוב. "טירופו של המלך דונלד" היא הכותרת שניתנה למאמר שפרסם השבוע (12.6.17) בכתב-העת היוקרתי פוריין פוליסי, בקריצה ברורה לסרט הנפלא "טירופו של המלך ג'ורג'". הבית הלבן של טראמפ, אומר אוונס – מחברם של 18 ספרים ופרופסור בכיר באוניברסיטת קיימברידג' – מזכיר חצר מלוכה. ככלות הכל, זה בדיוק מה שהוא הבטיח והביא לו את הניצחון: לטלטל את וושינגטון ולנסות משהו חדש.

התוצאה, טוען אוונס, היא בלבול, תוהו ובוהו, סתירות ושיתוק. נשיא ארה"ב אינו קורא את התדריכים המוגשים לו, הוא אינו מוכן לקבל את עצותיהם של מומחים אפילו בתחום המודיעין, הוא מפזר הודעות בלי לחשוב האם הן עולות בקנה אחד עם מדיניותו, הוא לא מסוגל לחבר משפט סדור אחד, הוא מוכן למסור סודות מדינה למעצמה זרה, ואין לו שום כבוד לחוקה. ייתכן שהוא לא משוגע, אבל יותר ויותר אנשים טוענים שטראמפ סובל מליקוי נפשי או מהפרעת אישיות.

בעיות נפשיות במשפחות המלוכה

כפי שניתן לצפות מהיסטוריון, אוונס פונה אל העבר כדי למצוא תשובה לשאלה למה ניתן לצפות כאשר השליט אינו מסוגל למלא כראוי את חובותיו. אין לכך מקבילות בהיסטוריה האמריקנית, בה מעולם לא הודח נשיא בידי הקונגרס, ולכן מחפש אוונס את התשובות במקומות אחרים. השאלה המדויקת, אומר אוונס, היא: מה קורה כאשר נקבע שמלך אינו כשיר מבחינה נפשית לשלוט?

בעיות נפשיות כאלו היו נפוצות במשפחות המלוכה של אירופה, בין היתר בשל ריבוי הנישואין בתוך המשפחה. במקרים יוצאי דופן, הן הביאו למעשי רצח מזעזעים, אבל מובן שלא זו נקודת ההשוואה המתאימה. יותר מתאימים הם המקרים בהם נמצא שהמלך סובל מדיכאון הפוגע ביכולתו למלוך. לרוב, הפתרון היה למצוא מישהו שימלא את מקומו – כפי שניסה לעשות בנו של ג'ורג' השלישי, בסרט הנודע שהעניק למאמרו של אוונס את כותרתו.

אבל לא תמיד זה מה שנעשה. בשנת 1848 היה ברור שקיסר אוסטריה, פרדיננד, אינו כשיר – וזה היה ברור מהרגע בו הוכתר, 13 שנים קודם לכן. למשל: כאשר יום אחד נאמר לו שאינו יכול לקבל כיסני אפרסק משום שהעונה הסתיימה, הוא יצא מכליו וצרח: "אני הקיסר ואני רוצה כיסנים!". ראש הממשלה הנודע, קלמנט מטרניך, העביר בשקט את סמכויות הקיסר למועצה בת שלושה אנשים בראשותו. אבל זה לא יכול היה לעבוד במהומות של אביב העמים, ולא הייתה ברירה אלא לשכנע את פרדיננד לוותר על כסאו לטובת אחיינו – הקיסר המפורסם פרנץ יוזף. האימפריה ההבסבורגית הייתה באותה עת במצב נואש שחייב צעדים יוצאי דופן, ולכן הסכים פרדיננד – מאוד בחוסר רצון – להדחתו, מסביר אוונס.

במצבים שגרתיים יותר לא היה צורך בהדחה, ואוונס מגיע כעת למקרה הידוע ביותר: זה של ג'ורג' השלישי. בשנים הראשונות של המאה ה-19 החל המלך המזדקן לדבר לעצים וסתם לנאום שעות באוויר. ברגע נדיר של צלילות, הסכים המלך שהוא אינו כשיר ובשנת 1811 מינה הפרלמנט את בנו – ג'ורג' הרביעי – לעוצר (דהיינו: מלך בפועל). גם הוא לא היה בדיוק מלך לדוגמא: מכור לאופיום, שתיין כבד וזללן בלתי נלאה שמשקלו היה 120 ק"ג. אחיו ויליאם הרביעי, שהחליף אותו ב-1830, המשיך את השושלת: הוא נהג להסתובב לבדו ברחובות ולספר לעוברים ושבים שהוא המלך, וכמה מנאומיו היו כה מגוחכים – עד ששומעיו צחקו והסמיקו ממבוכה בעת ובעונה אחת.

הסיפור המגוחך והמפחיד של בוקאסה

המלוכה הבריטית שרדה את החבורה הזאת רק משום שלמלך אין סמכויות של ממש, מסביר אוונס. ככל שהמלכים נחלשו, נעשה קל יותר לפוליטיקאים לעקוף אותם. כאשר הודיע ב-1936 אדוארד השמיני על כוונתו להתחתן עם הגרושה האמריקנית ויליס סימפסון, כפו עליו הפוליטיקאים להתפטר. במצב הזה, שוב לא היה צורך במינוי עוצר; מלך בלתי כשיר פשוט נשלח הביתה. למשפחות המלוכה יש אינטרס בכך שהממשלה תתנהל כשורה, ולכן הן מוכנות לשתף פעולה בהדחת בניהן הבלתי-ראויים.

אבל מה קורה אם המלך אינו מוכן לשתף פעולה עם האליטה הפוליטית הסבורה שאינו כשיר? במקרים כאלו, הדחה בכוח הפכה לאפשרות; במקרים אחרים היה צורך בהתערבות של מדינה זרה. אוונס מרחיק עד לרפובליקה המרכז-אפריקנית ולקיסר התמהוני שלה, בוקאסה, שעלה לשלטון בעקבות הפיכה צבאית וב-1976 הכתיר עצמו לקיסר תוך סימנים הולכים ומתרבים של שגעון גדלות; טכס ההכתרה עלה שליש מהתקציב השנתי של המדינה הענייה. בוקאסה ביקש להיראות כמו נפוליאון, העניק לעצמו תארים אין-ספור – ובמקביל אסר, עינה ורצח במו ידיו רבים ממתנגדיו ובהם ילדים שיידו אבנים על מכוניתו. את גורלו חרצה הטענה שאכל את גופות מתנגדיו ואף הגיש חלקים מהן לנשיא צרפת, ואלרי ז'יסקאר ד'סטאן. בוקאסה הודח ב-1986.

ככל שלמלך יש יותר כוח, ברור שיותר קשה לשכנעו להתפטר אם מצבו הנפשי מצדיק זאת – ואז גדלים הסיכויים להתערבות זרה או להפיכה בכוח. ההיסטוריה עמוסה במאות דוגמאות של הפיכות, מהפכות, התקוממויות, מרידות, התנקשויות, רציחות ודרכים אחרות של הדחת מונרכים. עם זאת, מציין אוונס, יש לזכור שרובם של אירועים אלו נבעו מסיבות פוליטיות או ממריבות פנים-משפחתיות, ולא מכך שהמלך יצא מדעתו.

למערכות חוקתיות יש יתרון גדול בכך שהן מתעלות את היריבויות הללו לבסיס משפטי מוכן מראש, המאפשר להדיח פוליטיקאים או להעמידם לדין. במקרה של ארה"ב, התיקון ה-25 לחוקה מאפשר להעביר מתפקידו נשיא שאינו מסוגל למלא את תפקידו – ומומחים לחוקה אומרים שההגדרה הזאת כוללת גם אי-כשירות נפשית. אבל, חוזר אוונס לשנת 2017, טראמפ הפגין עד כה חוסר נכונות לשחק לפי הכללים או לכבד את חוקתה של המדינה שבחרה בו. זה כמובן לא מוכיח שהוא אינו שפוי, אלא רק את מחויבותו לפופוליזם הכולל הפגנה מכוונת של חוסר כבוד להתנהגות המקובלת.

בדרך לעוצר/ים בפועל?

הבוז שמפגינים פופוליסטים כלפי הכללים של הפוליטיקה, בדרך כלל מסבך אותם בצרות – מציין אוונס. מקרה בולט הוא של רונלד שיל, שמפלגתו הימנית זכתה ב-20% מן הקולות בבחירות לפרלמנט של מדינת המבורג ב-2001 ונכנסה לקואליציה עם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. שיל הבטיח לקצץ את הפשע ה-50%, קרא ללגליזציה של המריחואנה, דרש לסרס עברייני מין, אמר שיש לכלוא הורים שנכשלו בגידול ילדיהם והציע להשתמש בגז נגד מי שתפסו בני ערובה (ולא צריך לומר כמה הצעה כזאת רגישה בגרמניה). כל זה היה יותר מדי, שיל נאלץ להתפטר, ברח לדרום אמריקה ותועד שם מסניף קוקאין.

שיל לא היה מטורף, אלא רק לא היה מסוגל למלא את הכללים של הפוליטיקה הגרמנית. הוא זכה לתמיכה משום שהבטיח שלא לשחק לפי הכללים, אבל יש סיבה טובה לקיומם של הכללים: למנוע נפוטיזם, למנוע שחיתות, להבטיח אחריות בביצוע מדיניות. "אם ממשלה מנוהלת בידי מישהו שמתעלם מהחוקים האלה, היא מאבדת את העקביות וההשפעה שלה – בבית ובחו"ל", מזהיר אוונס. "במצבים כאלו, בלתי נמנע שאחרים בממשלה ישאלו את עצמם מה ביכולתם לעשות כדי להגן עליה".

הדרך החוקית היחידה להדיח את טראמפ ולהשיב על-כנה ממשלה חזקה ויציבה, היא העמדתו לדין בפני הקונגרס. כמו היבטים רבים אחרים בחוקתה בת ה-250 של ארה"ב, זהו הליך ארוך, מסובך וקשה. אבל יש עוד אפשרויות, טוען אוונס. אם טראמפ ישלוט באמצעות מקבילה אמריקנית מודרנית לחצר מלוכה – ייתכן שיהיה על מקורביו ובני משפחתו לשכנע אותו להתפטר או לפחות לנטרל אותו. חוסר העקביות של ציוציו ונאומיו מלמדת, שייתכן שמשהו מזה כבר התרחש.

שבועות אחדים לאחר ההשבעה תואר סטיב בנון, האסטרטג הבכיר של טראמפ, כנשיא האמיתי. כעת הורחק בנון ממוקדי קבלת ההחלטות, ולכן סבור אוונס שג'ארד קושניר ואיוונקה טראמפ מתחילים להשתלט על הזירה. אם האמריקנים לא מסוגלים להדיח את נשיאם המוחלש, ייתכן שהם יקבלו לפחות הקלה מסוימת בדמות עוצר/ים בפועל.