מעטים המקומות המדגימים את תפקידו המודרני של צבא ברזיל יותר טוב מאשר טבצ'ינגה, עיר על גבול ברזיל, קולומביה ופרו. הגבול, המוגן על-ידי יערות הגשם של האמזונס, לא זז ממקומו מאז בנו הפורטוגלים מבצר באזור, במאה ה-18. כעת, חוליו נאגי, מפקד מקומי, אומן להתמודד עם איומים לא שגרתיים. בחודשים פברואר-מארס, כוחותיו תפסו 3.7 טון קנביס. בשנה שעברה הם הרסו מסלול המראה, שנבנה על-ידי כורי זהב לא חוקיים.

הפעם האחרונה שבה הותקפה עיר גדולה בברזיל, כותב אקונומיסט, הייתה בשנת 1711, כאשר שודד ים צרפתי כבש לזמן קצר את ריו דה ז'ניירו. דוח ההגנה הרשמי של המדינה קובע, שלברזיל אין היום אויבים. בהעדרם של שכנים תוקפנים, התקוממויות מבית או תיאבון לכיבוש אחרים, אמר שר ההגנה הברזילאי ראול גונגמן, שהצבא הברזילאי אינו בעל תכונות צבאיות קלאסיות.

אולם, בברזיל טוענים, כי המחסור ביריבים צבאיים אינו מצדיק לצמצם את הוצאות ההגנה. כנופיות הפועלות באזורי הגבול יכולות לגבור על כוח המשטרה, ובעתיד ברזיל מקווה להרתיע זרים הרוצים לגנוב את אוצרות הטבע שלה. שמירה על שליטה בשטחים מגוונים אלו, איננה דבר זול. עם זאת, איומים חדשים מחייבים תגובות חדשות. קציני צבא בכירים אמרו בעצמם שמצבו הנוכחי של הצבא, כאשר כוח האדם האיכותי דל, חסר ציוד רב ומופנה בעיקר למשימות שיטור, איננו יכול למלא את מטרות הממשלה.

מה לעשות עם 334,000 חיילים

הצבא הברזילאי התפתח בזמן המלחמה הקרה. בשנת 1964 קציני הצבא ביצעו הפיכה ובשנת שלטונם הראשונה הוצאות הביטחון עלו ב-75%. תקציב הביטחון זינק שוב בשנת 1985, לאחר הפלת החונטה הצבאית. המטרה הייתה להקים צבא מודרני תחת שלטון אזרחי. מאז שנת 1989, הוצאות הביטחון ירדו מ-2.5% מהתמ"ג ל-1.3% בממוצע. למרות זאת, הצבא שמר על מספיק כוח כדי למנוע קיצוץ תקציבים נומינליים.

בצבא הברזילאי משרתים 334,000 חיילים, והממשלה צריכה להחליט כיצד היא פורסת אותם. ברזיל הובילה את משימת האו"ם בהאיטי, כאשר שלחה 1,277 חיילים לשמירה על השלום. אבל התרומה שלה מדורגת רק לפני אורוגוואי, שאוכלוסייתה קטנה יותר מתשע ערים בברזיל. רבים מפעולות אלו נמצאות באחריות הצבא. החוקים הפדרליים מעניקים סמכויות שיטור לצבא בטווח של 150 ק"מ מהגבול היבשתי של ברזיל. הצבא אחראי גם לפעולות ביטחון וסדר, וחיילים הם מחזה נפוץ במהלך אירועים כמו בחירות או האולימפיאדה בשנת 2016.

עם זאת, הניסיון להקל על פעולות ביטחון אלו באמצעות הצבא, יצרו מצב שהצבא אחראי על פעולות שיטור. שנים של בזבוז ומיתון ארוך רוקנו את קופותיהן של המדינות המרכיבות את ברזיל. למרות שרק 20% מבקשותיהן לחיילים בשעת חרום נענו, מדינות אלו עדיין מהוות חלק ניכר מפעילות הצבא. בשנה האחרונה חיילים העבירו קרוב ל-100 ימים בפטרולים ברחובות הערים, כפול ממספר הימים בכל תשע השנים שקדמו לכך ביחד. רוב הברזילאים לא מוטרדים ממגמה זו, כי בניגוד לפוליטיקאים ושוטרים - החיילים נראים ישרים, מוכשרים ואדיבים. למרות ההיסטוריה של דיקטטורה צבאית במדינה, הרי שבדירוגים של אמון הציבור במוסדות, הצבא לרוב צועד בראש.

נחשפים לגז מדמיע ורימוני הלם

החיילים מנסים להסתגל למצבם החדש. במחנה אימונים בקמפינאס שליד סאו פאולו, מספר אקומוניסט, הם נחשפים לגז מדמיע ורימוני הלם, וכך הם יודעים מהי השפעת אמצעים אלו על האוכלוסייה לפני שהם משתמשים בהם בעצמם. תושבים מקומיים בריו מתלוננים על סיום משימה צבאית באזור לפינוי כנופיות. לאחר שהצבא יצא, השוטרים חזרו וכך גם הכנופיות.

עם זאת, טשטוש הקווים בין הצבא לרשויות החוק הוא מסוכן. קודם כל, פריסת חיילים יקרה יותר מפריסת שוטרים. פריסה יומית של כמה אלפי חיילים, יכולה לעלות מיליון ריאל ברזילאי (300,000 דולר) יותר, בנוסף לשכר הרגיל שלהם. נקודה יותר חשובה היא, שהסתמכות על הצבא פוגעת בדמוקרטיה. חיילים מאומנים למקרי חרום, לא כדי לשמור על הסדר היום-יומי. כל שינוי שכזה, עלול לערער את אמון הציבור ברשויות האזרחיות.

הצבא עצמו שואף לתפקיד שונה בהרבה. טיוטה של דוח ההגנה הבא קצרה באיומים ספציפיים, אך ארוכה ביכולות רצויות. מבחינה עקרונית, הדוח אומר שברזיל צריכה לשמור על אוצרות הטבע שלה. אם התחזיות על שינויי האקלים יתממשו, ברזיל תהיה מפתה מאוד עבור כוחות זרים.

מיקוד מחדש של הצבא בהזדמנות היא הזדמנות מרתיעה, סבור אקונומיסט. ברזיל תצטרך לחזק את כוח השיטור שלה. לכן, הועלתה הצעה להקמת כוח משמר לאומי שיורכב תחילה מ-7,000 גברים. מעבר לכך, הצבא הברזילאי בכושר גרוע אם יידרש להדוף פולשים. לכן, ברזיל זקוקה לכוח תגובה מהיר וגמיש שיוכל להתערב בכל רגע. הדבר דורש ציוד מודרני וצוותים קטנים של כוח אדם נייד ומיומן. עם זאת, שני שלישים מכוחות היבשה עובדים לפי חוזים, המגבילים אותם לשמונה שנות שירות ומונעים את התמקצעותם. שלושה רבעים מהתקציב הולכים למשכורות ופנסיה, והשאר הולכים לציוד ותחזוקה. לפני תחילת המיתון, ברזיל אכן התמקדה במטרות אלו. כעת, בתקופת המיתון, גם פעולות שגרתיות נמצאות תחת לחץ.