ה"אביב הערבי" לפי אדוניס

רבות נכתב ונאמר על התופעה המדהימה של "האביב הערבי" שפרץ בינואר 2011 בטוניסיה וסחף את העולם הערבי. איש לא ניבא את התבערה שבאה בעטיו. מעטים הערבים שהתייחסו למשמעויות רעידת האדמה החברתית והמדינית שנגרמו בעטיו. ייתכן שהסיבה לכך נובעת מהיעדר רצון להתמודד עם המציאות הקשה או חשש מפניה.

המשורר והפילוסוף הסורי המפורסם עלי אחמד אסבר, הידוע בכינויו אדוניס, עלאווי ממחוז לטקיה שנולד ב-1930 וגלה לצרפת, מבטא בכתיבתו מחאה על המצב העגום בעולם הערבי. לאחרונה הוא פרסם (27.7.2017) במדורו מדאראת (היקפים) בעיתון אל חיאת הלונדוני סיכום ביניים של משמעויות "האביב הערבי". לדעת אדוניס, התפרצויות "האביב הערבי" הביאו ל"הישגים" הבאים:

- הורחבו גבולותיו, והוא הפך ל "אביב איסלאמי".

- תושבי העולם הערבי שהיו עניים, מחוסרי עבודה ואנאלפביתיים הפכו, בעקבות "האביב הערבי", לעניים יותר, למובטלים יותר וגם לבורים יותר.

- רבים נטו, לפני פרוץ "האביב הערבי", להיאבק למען קידמה וחופש, אך כיום הם נוטים לכניעות ואוחזים במנטליות הנחשלות והפיגור. טורקיה וסודן הן דוגמאות לכך.

- הערבים שלטו יותר בב עצמם ובעושרם, ואילו כיום הם מתבטלים בפני עצמם ואישיותם שייכת לאחרים. הם הפכו לאמצעים וכלים בידי אחרים.

- הנוכחות הטכנולוגית והמדעית הערבית ניכרת בעולם באמצעות בודדים - ישנם רופאים ערבים ידועים, אך אין במדינות ערב מרכזים רפואיים בעלי שם. ישנם חוקרים ערבים דגולים הפזורים ברחבי העולם, אך אין אוניברסיטה בעלת שם בעולם הערבי. כיום הנוכחות הערבית ניכרת באוצרות הטבע, המרחבים האסטרטגיים ומספר התושבים.

- התפרצויות "האביב הערבי" הביאו להרס עצמי ולתלות עיוורת באחרים. העולם הערבי הפסיק להיות נוכח על מפת העולם - "אחד אוכל את השני", אין בו זכויות אדם ואין בו חירויות פרט. הוא מאופיין בזוגיות: הנתין והממונה, העשיר והעני, האדון והעבד.

- ההרס העצמי משתקף בהזנחת הבעיה הפלשתינית, שהפכה לשולית.

- התפרצויות "האביב הערבי" הוכיחו כי העולם הערבי הוא מאגר אנושי עצום ליצירת אנרגיה אנושית. למרות זאת הוכח כי אין סיכוי לחרות אלא בהגירה, כדוגמת הסורים והלבנונים- המחפשים מקלט במדינות המערב.

"האביב הערבי", לפי אדוניס, לא קידם דבר אלא גרם לנזקים חברתיים ומדיניים. אנשים נותרו באומללותם ובנחשלותם: "הם ממלמלים בשפתותיהם ויורים בטיליהם. נשים נמכרות לשפחות, בני אדם נשחטים, שווקים נשדדים, מוזאונים נגנבים ומוצגיהם נמכרים וערים הפכו לעיי חורבות ." ההרס הוא המאפיין הבולט של ערי ערב. דם האדם סולל את הדרכים וההרג קובע את סימניהם וכיווניהם, והמהגרים נסים על נפשם בחיפוש אחר מקלט אצל אומות העולם.

האם זהו "האביב הערבי"? אם כן, מה צופן בחובו העתיד... להיסטוריונים הפתרונים.