שלשום הגישה מחלקת הבג"צים, בפרקליטות המדינה, בקשה לבית המשפט העליון, לדון, בהרכב מורחב, במסגרת של דיון נוסף, בפסק דינו של בית המשפט העליון שפסל שלבי החקיקה של הכנסת - מהשלב של הדיון בוועדת הכספים ואילך בקשר לחיוב בעל 3 דירות ויותר, במס - והורה לבצע מחדש, שלבי החקיקה, בוועדת הכספים של הכנסת, כראוי, כדי שחוק מס ריבוי דירות זה, ייחשב כחוק הראוי להיכלל, בספר החוקים בישראל.
המדינה טוענת בבקשתה לקיום דיון נוסף, כי פסק הדין הנוכחי מהווה סטייה מפסקי דין, בהם לא יתערב בג"ץ בהליך החקיקה, כאשר הטענות יתייחסו לאופן קבלת החוק ולא לתוכנו. המדינה טענה עוד, בבקשתה כי גם כאשר הפגמים היו חמורים יותר בשלבי החקיקה, מאשר הפגמים שנפלו בשלבי חקיקת חוק מס ריבוי דירות לא ביטל בג"ץ חוקים שכאלה ודחה עתירות שמטרתן הייתה להביא לביטול חוקים כאלה.
לטענת מחלקת בג"צים, בפרקליטות המדינה, הרי הפסיקה הקיימת תיצור חוסר ודאות באשר לתוקף החקיקה הקיימת, שכן לא יהיה ברור, האם ומתי יתערב בג"ץ, בחקיקה קיימת שכזו ומאלה נימוקים. בבקשה זו נכתב עוד, כי עד כה ביטל בג"ץ חוקים של הכנסת, אך ורק בהרכבים הכוללים תשעה שופטים כאשר במקרה דידן ביטל בג"ץ חוק מס ריבוי דירות, בהרכב של חמישה שופטים בלבד - עובדה המצדיקה, לטענת מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה, קיום דיון נוסף בפסק הדין של הנ"ל של בג"ץ שביטל, כאמור, חוק זה.
בבקשת המדינה לדיון נוסף מודגש, כי אין המדינה מבקשת לדון בפסיקה לגבי חוק מס ריבוי דירות והיא מסכימה מראש שפסק דינו של בג"ץ בדיון הנוסף (אם יתקיים) יחול ביחס לעתיד בלבד ותכולתו לא תהיה כלפי עבר. בבקשה שהגישה מחלקת הבג"צים, בפרקליטות המדינה, נכתב, כי משרד האוצר מתכוון להגיש לכנסת, בחקיקה מחודשת, חוק מס ריבוי דירות, תוך עריכת שינויים שהזמן גרמם. לכן, טוענת המדינה בבקשתה לקיום דיון נוסף זו - כי לא תהא תכולה מעשית לפסק דינו של בית המשפט העליון בדיון הנוסף כלפי עבר, אלא מטרת הדיון הינה, לקבוע הלכה מחייבת, כלפי עתיד.
בניסוח מצועצע למדי - בכל הכבוד הראוי - טוענת המדינה כי תכלית הבקשה לדיון נוסף הינה להרחיב הדיון בשאלת היקף הביקורת השיפוטית על הליכי החקיקה בכל הנוגע לזיהוי הפגמים בהליכי החקיקה המצדיקים ביטולו של חוק, במסגרת ביקורת שיפוטית זו. המדינה מבקשת לעמת, במסגרת תקוותה שהבקשה לדיון נוסף תתקבל, האחריות המוטלת על הכנסת וחברי הכנסת ועל הממשלה וחבריה להסדיר, כמי שעומדים למשפט ציבורי על התנהלותם את "כללי המשחק", אל מול הבקורת השיפוטית המצדיקהביטול חקיקה שכזו, במקרה של זיהוי פגמים בהליכי החקיקה.
גלגול שלישי
כבר בשלב זה יודגש ויצויין, כי לדידינו אנו בקשתה של המדינה לדיון נוסף אינה ראויה, אינה מוצדקת, מהווה בזבוז זמן שיפוטי יקר על חשבון משאב הזמן המצומצם העומד לרשות שופטי בית המשפט העליון, תוך עיסוק בשאלה תיאורטית ועתידנית, שלא ברור, אם - אי-פעם - תעלה לדיון ולהכרעה שיפוטית על שולחנו של בית המשפט העליון, בשבתו אלי מדיין כבית משפט גבוה לצדק.
כל עורכת-דין ועורך-דין מתחילים יודעים היטב ולאשורם של דברים - ההלכה שיצאה, לפני שנים הרבה, מלפני בית המשפט העליון, שאין הוא דן, בשבתו כערכאת ערעור, "גלגול שלישי", בבקשת רשות ערעור, אלא אם כן מתקיימים בבקשה זו תנאים קומולטיביים של חשיבות ההלכה, חידוש ההלכה, שינוי ההלכה וכל הקשור והכרוך בכך. בכך, חוסך בית המשפט העליון זמן שיפוטי יקר והודף מעליו, כמו גם מלפניו, בקשות רשות ערעור, "בגלגול שלישי", שאינן עומדות בתנאים מצטברים אלה.
לכן, יש לקוות שנשיאת בית משפט העליון או שופט שתמנה היא, לדון בעניין זה, ידחה בקשה לדיון נוסף זו, על פניה ו"יעיף בקשה זו מלפניו" בכל הכבוד הראוי תוך שימתח ביקורת על המדינה שהעזה להגיש בקשה שכזו המהווה בקשה טורדנית ומיותרת שיש בה משום בזבוז זמנו המצומצם, ממילא, של בית משפט העליון.
סעיף 30(ג9 לחוק בתי המשפט, הקובע מתי יחליט בית המשפט עליון על דיון נוסף ומתי לאו קובע לעניין זה דברים, כהאי לישנא:
"לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף".
בכל הכבוד הראוי מקריאת נוסח סעיף 30(ב) לחוק בית המשפט עולה, כי דיון נוסף יוענק, בבקשה לדיון נוסף שאינה עוסקת בשאלה תיאורטית או בהיפוטזה אלא בבעיה אמיתית, בוערת ודחופה המונחת נגד עיניו של בית המשפט העליון. אם רוצה המדינה באמצעות מחלקת בג"צים, בפרקליטות המדינה - כי בית המשפט העליון יוציא מלפניו הלכה מחייבת וחד-משמעית, באשר לביטול חקיקה, בשל פגמים שנפלו בהליכי החקיקה, הרי תתקבל היא ותמתין בעתיד למקרה אמיתי שבו תתעורר שאלה שכזו ולא תביא שאלה היפוטתית בפני בית המשפט העליון, כמו במקרה דנא. עצם העובדה שהמדינה מודיעה, בבקשתה לדיון נוסף, כי היא מסכימה מראש שפסק דינו של בג"ץ בדיון הנוסף (אם נתקיים) יחול, כלפי התיק בלבד, משמיטה זכאותה של המדינה להגשת בקשה לדיון נוסף, כמו במקרה דידן.
בקשת סרק
כפי שבג"ץ יודע להטיל חיתתו על עותרים המטריחים אותו, שלא לצורך, ומבזבזים זמן שיפוטי יקר בהטלת הוצאות עליהם לטובת אוצר המדינה, כך יש גם לנהוג - הדדית - כלפי המדינה במצב דברים דומה. נראה כי הפעם גדשה המדינה סאה ועברה כל גבול מותר, בכל הכבוג הראוי בהגשת בקשה מיותרת זו - בכל הכבודהראוי - לדיון נוסף, מהנימוקים שפורטו לעיל - דבר המצדיק הטלת הוצאות עליה, כפי שנוהג בג"ץ לעשות, דבר שבשגרה, לגבי כל עותר טרדן שהוא ואפילו - אפילו מדובר במדינה עצמה.
אם חושבים אתם שדברים אלה הינם חמורים - חמורים יתר על המידה - בהתייחסותינו הביקורתית כלפי המדינה לעניין הגשת בקשת סרק זו לדיון נוסף, הרי נפנה שימת לבכם לנקודה חשובה ומעניינת, שלא הייתה - לכאורה - נגד עיניי המדינה, בהחליטה להגיש בקשת סרק זו - בכל הכבוד הראוי - לדיון נוסף.
סעיף 30(א) לחוק בתי המשפט קובע, כי בעניין פסק בית המשפט העליון, בשלושה, רשאי הוא עם מתן פסק דינו לדון בו, דיון נוסף, בהרכב של חמישה שופטים או יותר. נשיאת בית משפט העליון, כב' השופטת,
מרים נאור - בכוונת מכוון - מתוך ראיית פני הדברים, בציפיית פני עתיד מתוך ידיעת חשיבותו של הפסק הדין שיינתן בידי המותב שידון בו, גרמה לכך כי המותב שנקבע לדון בעתירות שהוגשו לביטול של חוק מס ריבוי דירות היה הרכב - שהורכב כולו - ומלכתחילה! - בהרכב של חמישה שופטים. בכך נמנעת כל אפשרות מלבקש דיון נוסף בפסק דין שניתן בידי הרכב של חמישה שופטים, יהיו הנימוקים טובים לבקשת דיון נוסף שעזה, ככל שיהיו. אם לא די בכך הגשת בקשה לדיון נוסף, בפסק דין שניתן בידי הרכב של חמישה שופטים, בשאלה אקדמית, ערטילאית וצופה פני עתיד - אם בכלל - מהווה טורדנות לשמה של בית המשפט העליון בזבוז משאב ציבורי יקר, בדמות בזבוז זמן שיפוטי ומחייבת הטלת סנקציה של ממש על המדינה, במצב דברים זה.
אין ספק כי בית המשפט העליון - בין בשבתו כערכאת ערעור, בין בשבתו, אליי מדיין, כבית משפט גבוה לצדק והן בשבתו לדין בכל עניין אחר - חייב לרסן יצר ההתדיינות הבלתי פוסקת והטרדתו שלא לצורך, אם, בין אם מדובר במדינה עצמה ובין אם מדובר ביחידי הציבור. אם שקטה המדינה והגישה בקשת רשות לדיון נוסף, שלא היה כל מקום - בכל הכבוד הראוי - להגישה, בנסיבות העניין, הרי תתכבד המדינה, תישא בתוצאות מחדלה זה ותפצההציבור על בזבוז המשאב הציבורי של בית משפט העליון, קרי בזבוז זמנו היקר, בכל דרך ראויה שתראה נשיאת בית משפט העליון או השופט ימונה על ידה לדון בבקשת רשות לדיון נסוף זו, בדחותו בקשת סרק שכזו, על הסף.
