אשתי מבקשת באופן קבוע שולחן שונה מזה שמכוונים אותנו אליו, לרוב – שדרוג כמו חלון. זה מרגיז אותי, אבל אם חושבים על זה – אז למה לא לבקש משהו שונה?

אין כל פסול בבקשת שולחן אחר אם אתה לא מרוצה מזה שנתנו לך. יש מצבים בהם לא ניתן להיענות לבקשה – כאשר המסעדה עמוסה או כאשר סועד קבוע הזמין שולחן מראש – אבל בגדול, מסעדות רוצות שהלקוחות ירגישו בנוח ויהיו מרוצים.

אם חשוך מכדי לקרוא את התפריט, אני מדליק את הפנס בטלפון הנייד שלי ומוודא שהאור יפגע במלצר לפחות פעם אחת. אני מכבה אותו, ומדליק אותו שוב כאשר הוא בא לקבל את ההזמנה. ואני רק קצת מגזים.

אני מזדהה עם כל מי שנאלץ להזמין בחשיכה, אבל אני לא בטוח שזו הדרך להביע את חוסר שביעות רצונך. מה קרה ל"אולי אתה יכול להדליק את האור או להביא לי פנס? אני לא יכול לקרוא את התפריט"? עדיף שתבקש לדבר עם המנהל ושתעלה את הסוגיה בפני מישהו שיכול לשפוך אור על הבעיה, תרתי משמע.

מה אתה חושב על הבאת ילדים קטנים למסעדה? בעלי ואני היינו במסעדה נחמדה, והיו שם כמה משפחות עם ילדים, במיוחד שניים שצרחו וזרקו אוכל, כאשר האימא כל הזמן אספה אותו והאבא נתן מבט של "מה אפשר לעשות". אכלנו ב-200 דולר, האוכל והשירות היו טובים, אבל החלטנו לא לחזור לשם, כי זה היה יותר כמו קפיטריה.

אני אוהב לראות במסעדות ילדים מחונכים – בדגש על המילה "מחונכים". אסור לאפשר לילדים לזרוק דברים ולהתרוצץ במסעדה, וההורים חייבים להגיב מיד כאשר זה קורה: לקחת את השובב לסיבוב, להרים את האוכל שזרק וכדומה. הילדים אינם זהים; אכלתי פעמים רבות בדיינרים מצוינים. אבל הורים שמכירים הכי טובים את החבר'ה שלהם, צריכים לדעת היכן לאכול; אכילת יוקרה אינה מתאימה לכל אחד.

הגעתי לארוחת ערב מוקדמת בה אני אוכל פעם-פעמיים בשבוע מאז 1985 ונותן טיפ של 20%. המסעדה לא הייתה עמוסה. מלצרית מספר 1 לקחה את ההזמנה שלי. חלף זמן רב; חשבתי שאולי השף יצא להפסקה קצרה. בעבר, מלצרית מספר 1 תמיד הייתה אמינה. מלצרית מספר 2 חלפה ליד ושאלה האם קיבלו ממני הזמנה. אמרתי שמספר 1 לקחה אותה. מספר 2 בדקה; היא אפילו לא הועברה לשף. מלצרית 1 הייתה כל הזמן בשטח וראתה אותי. לבסוף מספר 2 הביאה לי את הארוחה. לאחר מכן שתיהן התנצלו ואמרו שהארוחה בחינם. בניגוד להרגלי לא השארתי טיפ, אבל אחרי שבוע נתתי למספר 2 את חלקה. למסעדה הזאת אין מנהל ברור שאפשר לפנות אליו. האם נהגתי כשורה?

אני חושב שנהגת כשורה כאשר נתת את הטיפ למלצרית השנייה, אפילו בדיעבד. תסמוך עלי: היא תזכור אותך. סועדים אינם צריכים לחוש מחויבים לתת טיפ כאשר השירות הוא כזה, שהארוחה ניתנת בחינם כדי לכפר עליו.

בעלי ואני (אנחנו בשנות ה-70 לחיינו) הלכנו למסעדה שהגישה אוכל מצוין במחיר טוב ובשירות יעיל וידידותי. אבל לעולם לא נחזור לשם, כי הכסאות היו מאוד לא נוחים – עץ פשוט בלי ריפוד במושב או בגב. שלחתי להם דוא"ל ולא קיבלתי תשובה. זה ממש מעצבן, כי הייתי שמחה לחזור לשם אם זה רק היה יותר נוח.

לכמה מסעדות יש כריות או מושבים. אני משער שלזו אין.

חברים ואני הלכנו למסעדה נהדרת בנשוויל. השירות היה מצוין, האוכל היה מהטובים ביותר שאכלנו מזה זמן רב. כאשר הגיע החשבון, המלצר הציע באדיבותו לחלק אותו בינינו. השתמשנו בשני כרטיסים ושילמנו את היתרה במזומן. מאחר שהיה נהדר, נתנו טיפ של הרבה מעבר ל-20%.

זמן קצר לאחר שעזבנו את המסעדה, קיבלנו שיחה מהמנהל. הוא אמר שלא השארנו מזומן ושאנחנו עדיין חייבים חלק מהחשבון. החברה ששילמה במזומן בדקה וחזרה ובדקה את הארנק שלה, וכולנו זכרנו שספרנו את המזומן ששמנו. הסברנו את זה למנהל, אבל הוא נשאר איתן בדעתו שגנבנו מהמסעדה שלו ושלא השארנו טיפ. חזרנו למסעדה וניסינו ליישר את ההדורים. המנהל סירב להכיר באפשרות שמישהו לקח את המזומן. ודאי שלא רצינו שהמלצר יפסיד, ולכן כולנו תרמנו סכום נוסף. לאורך כל הדרך, המנהל המשיך להיות גס רוח. מה אתה היית עושה?

מוסר ההשכל מהסיפור: כאשר אתה משלם במזומן, תוודא שעובד לוקח את זה לפני שאתה עוזב. אני יודע שלפעמים אתה רק רוצה לצאת, אבל הסיפור שלך חייב להכתיב זהירות. העובדה שחזרתם אחרי שהמנהל התקשר הייתה חייבת להוות ראיה לתום ליבכם, וכך גם העובדה ששניים מכם שילמו באשראי.