נֶסֶה גנצ'וק נהנתה מקריירה מוצלחת כמנהלת מכירות בחברת בנייה טורקית, אבל אשתקד התפטרה לפני שילדה את בנה הבכור. חופשת הלידה במדינה היא בת ארבעה חודשים בלבד, היא לא סמכה על מעון יום, ובכל מקרה – עלותו הייתה אוכלת את כל משכורתה.

המקרה של גנצ'וק – כותב פייננשל טיימס – מדגים את מצבן של מיליוני טורקיות, שנאלצו לצאת משוק העבודה לאחר שילדו. התוצאה היא ששיעור השתתפות הנשים בכוח העבודה בטורקיה הוא 36% בלבד, הנמוך ביותר ב-OECD; בבריטניה הוא 73% ובשבדיה – 80%. הפער המגדרי העצום הזה פוגע קשות במאמצי ממשלתו של רג'פ טאיפ ארדואן להחזיר את טורקיה למסלול הצמיחה ממנה נהנתה באמצע העשור הקודם. "הפוטנציאל הבלתי-מנוצל הוא עצום", קובע ראוף גוננק, ראש הדסק הטורקי בארגון.

יש סיבות רבות לתופעה זו, מסביר העיתון. חלק משמעותי מן הנשים העובדות נאלצות להסתפק במשרות שאינן מצריכות הכשרה וממילא גם השכר בהן נמוך, בענפים כמו סחר, מלונאות, טקסטיל וחקלאות. רמת ההשכלה של נשות טורקיה עדיין מצוי הרחק מאחור בקני מידה בינלאומיים, למרות השיפור המשמעותי שנרשם בה בשנים האחרונות. מעונות היום מעטים, יקרים ולא מפוקחים כיאות.

הגורם החשוב ביותר הוא העומס המוטל על הטורקיות העובדות. חלק גדול מנשות טורקיה מתחילות לעבוד בגיל צעיר, אך נושרות כאשר הן הופכות לאימהות. פחות משליש האימהות לילדים עד גיל 14 עובדות; בשבדיה, השיאנית בתחום, השיעור הוא 83%. "רוב הגברים בטורקיה סבורים שמן הראוי שנשים יעבדו, אבל הם גם מצפים מהן למלא את המשימות הביתיות", אומר החוקר אסלי מֶרְט. "הגברים לא תורמים די הצורך למלאכת הבית".

אנקרה מודעת לכך ששיעור ההשתתפות הנמוך של נשים בעבודה הוא מכשלה כלכלית ברמת המקרו. שרת העבודה החדשה, ג'ולידה סאריירוגולו, אומרת שזוהי אחת המשימות המרכזיות שלה. אבל גם בתוך מפלגת הצדק והפיתוח השלטת לא כולם מסכימים איתה: שר לשעבר טען לפני שנתיים, כי המוקד היחיד של נשות טורקיה צריך להיות האימהות. ארדואן קרא לאחרונה לסטודנטיות שלא לדחות את נישואיהן ולהוליד לפחות שלושה ילדים, כדי להתמודד עם הבעיות שיוצרת הזדקנות האוכלוסייה הטורקית. בשנה שעברה ירד שיעור הפריון ל-2.1 ילדים – מספיק רק כדי לשמור את אוכלוסיית המדינה בגודלה הנוכחי (80 מיליון).

פעילות פמיניסטיות טוענות שמפלגתו האיסלאמיסטית של ארדואן רוצה להותיר את הנשים בבית. אחת מהן, סאנֶם אוקטר, טוענת שיש צורך בשינוי בסיסי של הגישה לפיה גידול הילדים הוא משימה נשית. "להיות הורה זה להיות גם אבא וגם אמא, והאחריות צריכה להתחלק ביניהם בשווה", היא אומרת.

פייננשל טיימס מצביע על כמה סימנים מעודדים. מספר הטורקיות העובדות היה בשפל בשנות ה-80 של המאה הקודמת ובעשור הראשון של המאה הנוכחית, בעקבות הגירה מסיבית מן הכפרים לערים – כאשר הנשים התקשו להסתגל לחיים החדשים. אולם בעשור האחרון הוא נמצא בעלייה מתמדת, ומספר הבנות שרכשו חינוך גבוה הוכפל כמעט פי חמישה תחת שלטונו של ארדואן.

בוגרות אוניברסיטה חוזרות לעבודה אחרי לידה בשיעורים גבוהים יותר, והסטודנטיות הטורקיות לומדים מקצועות מכניסים – כמו מדעים, הנדסה ומיחשוב – בשיעורים גבוהים מן הממוצע באירופה. הטורקיות הצעירות גם יכולות כבר להסתכל על נשים שהגיעו לעמדות בכירות בגופים גדולים, כמו תאגיד סבאנצ'י וגלריית היוקרה איסטנבול מודם. עם זאת, קצב השינוי בטורקיה איטי ביחס למדינות אחרות, ומשמעות הדבר היא שהפער הולך ומתרחב.