שום דבר לא ישתנה במדיניות הנשק של ארה"ב – מעריך סטיב ישראל, שייצג את לונג איילנד בבית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית בשנים 2017-2001 במאמר בניו-יורק טיימס בעקבות הטבח בלאס וגאס.
הקונגרס עושה את שלו, אומר ישראל בציניות. הדגלים בקפיטול הורדו לחצי התורן ומתישהו בהמשך השבוע ישודר פרק נוסף בסדרה הארוכה ביותר של רשת C-SPAN המכסה את הקונגרס: דקת דומייה. כך הגיבו חברי הקונגרס לאירועי ירי המוניים בקולומביין, הרקימר, טוסקון, סנטה מוניקה, היאלי, טרל, אלטוראס, קילין, איסלה ויסטה, מריזוויל, צ'אפל היל, טיירון, ווקו, צ'רלסטון, צ'טנוגה, לפאייט, בירמינגהם, פורט הוד, אאורורה – וזו רשימה חלקית בלבד.
16 שנותיו של ישראל בקונגרס לימדו אותו שלא קורה שום דבר אחרי אירועים כאלו. את השיעור הראשון קיבל בינואר 2001, זמן קצר לאחר שהושבע. הוא תכנן להציע חוק שיחייב מנעולי ביטחון על כמה סוגים של נשק וביקש את תמיכתו של חבר קונגרס טרי מארקנסו, דמוקרט גם הוא. "אני לא יכול", השיב הלה. "במחוז שלי סוגרים את בתי הספר ביום הראשון של עונת הציד". כל פוליטיקה היא מקומית, למד ישראל, ובנושא הנשק קשה לבנות גשר בין הנטינגטון שבניו-יורק לבין הנטינגטון שבארקנסו.
היו רגעים בהם חשב ישראל שסוף-סוף משהו יזוז. כך הרגיש כאשר ראה את הנשיא
ברק אובמה מבכה, בדמעות ממש, את 26 הילדים שנרצחו בבית ספר בקונטיקט בשנת 2012. הוא היה בטוח שלכל הפחות יהיו בדיקות רקע רחבות יותר לפני מכירת נשק, או שלבעלי בעיות נפשיות יהיה קשה יותר להחזיק רובים. אבל בטחונו התפוגג כאשר שמע את עמיתיו מדברים על הזכות לשאת נשק במקום על זכותם של הילדים לחיות. במעליות, שם חברי הקונגרס מדברים באופן חופשי, הם אמרו בגלוי שכל הצבעה על בטיחות נשק תפגע בהם מול שדולת הנשק (NRA)ותפחית את סיכוייהם להיבחר מחדש.
ביוני 2016 שוב חשב ישראל שמשהו ייעשה, אחרי הטבח במועדון הלילה באורלנדו. עשרות חברי קונגרס דמוקרטים התיישבו באולם בית הנבחרים והודיעו שלא יזוזו ולא יאפשרו שום דיון לפני שהבית יעסוק באלימות הנשק. הם ישבו שם 24 שעות ואלפי צבאו על הקפיטול בהפגנת תמיכה. "זה היה הרגע בו חשבתי שאי-אפשר יהיה להתעלם מאיתנו. צדקתי. בית הנבחרים הודיע שהוא יקנוס חברים שישדרו אודיו או וידאו מהאולם. תודה לאל שלפחות צניעותו של הבית הובטחה", כותב ישראל.
היו גם טכסים שנתיים בוועדת ההקצאות של בית הנבחרים. חברים דמוקרטים מציעים תיקונים לחוקים שונים כדי למנוע ממחבלים מבוקשים לרכוש נשק חם. היגיון פשוט, לו שותפים 80% מהאמריקנים: אם אתה מסוכן מכדי לטוס, אתה מסוכן מכדי לקנות רובה. אבל אז קם היו"ר הרפובליקני של הוועדה, ומכריז שבאמריקה כל אדם הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו – ובזה נגמר הסיפור.
זה גם מה שעלה בגורל מאמציהם של הדמוקרטים לבטל תיקון לחוק, האוסר על הממשלה לבחון את הקשר בין אלימות בנשק לבין בריאות הציבור. התיקון הזה כל כך אבסורדי, עד שאפילו מי שהוא קרוי על שמו – ג'יי דיקי, רפובליקני מארקנסו – סבור שיש לבטלו. הדמוקרטים נכשלו. והתוצאה? הממשלה לא בודקת את ההשלכות של השימוש בנשק, אבל הקציבה 400,000 דולר לבדיקת ההשלכות של עיסוי שבדי על שפנים. נו, לפחות השפנים בטוחים.
אפילו כאשר חברי הקונגרס גבי גיפורדס וסטיב סקאליסה היו קורבנות – עמיתיהם לא עשו דבר. למה? ישראל מונה שלוש סיבות. ראשית, לובי הנשק הפך לקיצוני יותר. פעם תמך NRA באמצעי בטיחות, אבל כעת הוא חייב להתנגד להם משום שיש לו תחרות מצד קבוצות אחרות. שנית, הרפובליקנים נגררו לעבר הימין הקיצוני, כך שאם אינם משרתים לחלוטין את לובי הנשק – הם נתפסים כמי שמתנגדים לו. "שלישית, הבעיה היא אצלך – הקורא. הפכת להיות מחוסן. אתה תקרא את המאמר הזה ודומים לו, ואז תהפוך את הדף או תקליק על משהו אחר. אתה תשמע או תראה את החדשות, תניד את ראשך ואז תעבור לערוץ אחר או לאפליקציה אחרת. האירוע הנורא הזה ידעך לתוך הזיכרון הלאומי שלנו".
על זה בונה הלובי של אנשי הנשק, קובע ישראל. הם רוצים שכולם ישכחו. הם רוצים שמותם של 58 ילדים, הורים, אחים, אחיות וחברות יהיה הנורמלי החדש. הם רוצים שביד אחת תהפוך את הדף הזה, וביד השנייה תצביע בעד חברי קונגרס שיקומו השבוע לדקת דומייה. וגם בשבוע הבא. וגם בעתיד הנראה לעין.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
