לנשיאי ארה"ב יש נטייה להתייחס לעמיתיהם הסיניים ביראת כבוד. ריצ'רד ניקסון אמר שכתיבתו של מאו שינתה את העולם. ג'ימי קרטר תיאר את דנג שיאופינג כ"חכם, קשוח, אינטליגנטי, ישיר, אמיץ" ועוד כהנה וכהנה. ביל קלינטון הכריז שג'ינאנג זמין הוא "בעל חזון ואינטלקט יוצא דופן". ואילו דונלד טראמפ אמר ששי ג'ינפינג הוא "כנראה האדם החזק ביותר בסין" במאה האחרונה.

למרות נטייתו של טראמפ להגזמות, ייתכן שהוא צודק – כותב אקונומיסט – ואולי אפילו יש מקום לומר שנשיא סין הוא כיום האדם החזק ביותר בעולם. אומנם מבחינה כלכלית וצבאית סין עדיין נמצאת מאחורי ארה"ב, אך אין זו חזות הכל. ארה"ב היא המעצמה החזקה ביותר בעולם – מה שלא ניתן לומר על נשיאה הנוכחי, שמפגין חולשה מבית ופחות אפקטיביות מקודמיו בחו"ל, בין היתר משום שהוא חותר תחת הערכים והבריתות שעיצבו את השפעתה של ארה"ב.

לעומתו, שי מתהלך ביהירות על הבמה העולמית ושולט בסין בעוצמה שלא נראתה מאז ימיו של מאו – בהבדל חשוב: סין של מאו הייתה ענייה מרודה ושרויה בתוהו ובוהו, ואילו זו של שי שולטת בצמיחה העולמית. ביום רביעי הקרוב (18.10.17) תתכנס ועידת המפלגה הקומוניסטית, לראשונה בראשותו של שי, והוא יפגין בה את שליטתו המוחלטת בארצו.

בביקוריו הרבים בחו"ל מציג שי את עצמו כאיש של שלום וידידות, וכקול של היגיון בעולם מבולבל השקוע בבעיות. כשליו של טראמפ הפכו את משימתו של שי לקלה בהרבה, מעיר אקונומיסט. בוועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בחודש ינואר הבטיח שי שהוא יוביל גלובליזציה, סחר חופשי והתמודדות עם שינויי האקלים – בדיוק ההפך מהצהרותיו של טראמפ.

הבטחותיו נלקחות ברצינות בין היתר משום שהוא שולט במאגר הגדול ביותר בעולם של מטבע חוץ, שיכול לגבות אותן. "יוזמת החגורה והדרך" של שי – לחיבור בין סין לאירופה – אומרת דבר פשוט: מאות מיליארדי דולרים סיניים יושקעו בחו"ל בכבישים, נמלים, תחנות כוח ותשתיות אחרות, ויסייעו לשגשוגו של העולם. ארה"ב לא הפגינה מנהיגות כזאת מאז תוכנית מרשל בשנות ה-40 של המאה הקודמת, שהייתה קטנה בהרבה בהיקפה.

שי גם מפגין עוצמה צבאית חסרת תקדים של סין. השנה הוא חנך בג'יבוטי את הבסיס הראשון שלה מחוץ לגבולותיה. הוא שלח את הצי לבצע תמרונים ברחבי הגלובוס, כולל על סף דלתה של נאטו בים הבלטי לצידו של הצי הרוסי. סין מבטיחה שלעולם לא תפלוש למדינה אחרת כדי לכפות את רצונה ושכל מטרותיה הצבאיות בחו"ל הן לשמור על השלום ולהילחם בשודדי ים. בניגוד לוולדימיר פוטין, שי איננו עושה צרות ואיננו מנסה לפגוע בדמוקרטיה ולערער את המערב. אבל, מדגיש השבועון, שי ממשיך לתת גיבוי לקוריאה הצפונית וחלק מפעולותיו הצבאיות מטרידות את שכנותיו וגם את יפן והודו.

שי כן דומה לפוטין, ואולי אף "מתעלה" עליו, בחוסר הליברליות שלו מבית. הוא מאמין שהחופש הפוליטי הקטן ביותר עלול בסופו של דבר לסכן את המשטר, וגורלה של ברית המועצות ניצב כל העת לנגד עיניו. הוא אינו בוטח במעמד הביניים ההולך וגדל של סין והוא נחוש בדעתו להדק את הפיקוח על החברה הסינית, תוך פגיעה נוספת בזכויות האזרח ושמירת השליטה הכלכלית בידי המפלגה. כל אלו הופכים את סין למדינה הרבה פחות עשירה מכפי שהייתה יכולה להיות, ולמקום שקשה יותר לחיות בו. הפרות זכויות האדם החמירו תחת שלטונו של שי, כמעט ללא תגובה מצד יתר מנהיגי העולם.

יש הסבורים, כי המצב ישתפר לאחר שקונגרס המפלגה יחזק את כוחו של שי, ולאחר שהאחרון יתחיל ברצינות לבצע רפורמות חברתיות וכלכליות בעקבות הצלחתו היחסית במאבק נגד השחיתות. אבל אם שי הוא פלורליסט בסתר, הוא מחביא זאת היטב – סבור אקונומיסט. הוא גם נראה כמי שאינו מתכוון להיענות לדרישה לפרוש בשנת 2022.

יש סיבות לחשוש, קובע השבועון. ריכוז השלטון על 1.4 מיליארד בני אדם בידי אדם אחד הוא מפחיד. אסור שלאיש יהיה כזה כוח. שלטון יחיד הוא מתכון ברור לחוסר יציבות בסין – כפי שקרה בימי מאו ומהפכת התרבות. זהו גם מתכון להתנהגות שרירותית בחו"ל, מצב מדאיג במיוחד כאשר ארה"ב של טראמפ נסוגה ויוצרת חלל ריק. העולם לא רוצה ארה"ב מבודדת וסין דיקטטורית, אבל עלול לקבל את שתיהן.