בין פסטיבלי החקירות, האשמות הדדיות, בין דיווחים לבין תגובות מטופשות של פוליטיקאים ויחצ"נים חדי לשון או מניפולטורים לא קטנים, בין העומס הבלתי מוסבר של הופעות ביטן, אמסלם, רגב ועוד כמה ח"כים או שרים הזויים בערוצי הטלוויזיה השונים, הרדיו והעיתונות, מתברר שישנן התפתחויות מדאיגות למדי בתחום הביטחון. הגזרה הדרומית חמה עד כדי שישראל החליטה להציב סוללות "כיפת "ברזל" שמא המטורפים מעזה ימטירו עלינו טילים בעקבות חיסול המנהרה לפני תקופת מה.
האם ראש ה
ממשלה מסוגל לקבל את ההחלטות הנכונות ומחויבות המציאות תוך כדי מלחמת עולם שהוא מנהל נגד התקשורת, המפכ"ל, היועמ"ש וכל דרדק המבטא בענייניו? אין לי מושג איך הוא מתפקד, אך לפי המבחן של "האדם הסביר" אני משוכנע שאין בן אנוש שיכול לעשות זאת. מה שנותר הוא ששר הביטחון יטפל במתרחש. בכל הכבוד לשר הביטחון, אינני חושב שהוא צריך להיות המחליט האחרון בנושאי הביטחון. למזלנו הגדול הרמטכ"ל מתפקד בצורה מצוינת אלא שעל הדרג המדיני, ובראשו ראש הממשלה, לתת את הדירקטיבה. לא יהיה זה מופרך לטעון שאין לממשלה ולא לקבינט זמן להתעסק בנושאים הביטחוניים. המסקנה היא שהסכנה מעזה מוחשית מאוד וישראל המדינית אינה ערוכה לתרחיש של מלחמה.
התסבוכת הגדולה ביותר היא בגבול הצפוני. הסכנה להיווצרות "מדינה אירנית" בזעיר-אנפין כמה קילומטרים מישראל ממשית. כל מי שעיניו בראשו מבין שההסכם בין ארה"ב לבין רוסיה לבין ירדן מהווה מכה קשה מאוד עבור ישראל. ה"ידיד" מוושינגטון לא ממש מראה סימני חיבה מיוחדים כלפי ישראל. כל הבטחותיו לפני הבחירות לגבי ישראל נותרו ריקן. ממש כך. העיסוק בקשריו עם רוסיה לפני הבחירות ובמהלכן, אם היו כאלה בכלל, חשוב, אך הוא מחוויר אל מול העובדה שטראמפ משתף פעולה עם פוטין לגבי הנעשה בסוריה. ההצהרה המשותפת טראמפ-פוטין לפיה אין פתרון צבאי לסכסוך בסוריה היא קרדינאלית. משמעותה אחת: לרוסיה מרחב מדיני בתוך סוריה, גם אם בחלקה, בשיתוף פעולה אירן.
דיבורים וציוצים
רוסיה עומדת לצדה של אירן וכל הניסיונות הישראלים להסתיר זאת לא יועילו. לרוסיה אינטרס אסטרטגי ברור באזור. טראמפ יודע לצייץ אלא שכל ציוציו אינם עושים רושם על פוטין. טראמפ וממשלו משותקים במישור המדיני. ראו לדוגמה מה שקרה עד עתה בקוריאה הצפונית למרות כל ההתלהמות של הנשיא האמריקני. כלום. דיבורים וציוצים. אל מול כל אלה ישראל נותרה לבדה בזירה. ניסיונותיו של נתניהו לשכנע את פוטין והרושם ששני המנהיגים ממש ידידים הם אחיזת עיניים. שלא לטובתה של ישראל נוצר מצב ששני מנהיגי המעצמות פשוט משתינים עלינו מהמקפצה. זהו מצב מסוכן מאוד. בעת כתיבת שורות אלה חשיפה של ערוץ 13 (רשת): "לפי ההסכמות אליהן הגיעו המעצמות ואושרו בידי שני מנהיגיהן, אזורי החיץ יהיו מרוחקים 5 ק"מ בלבד מהגבול עם ישראל. על-פי ההסכם, באותם אזורים "תימנע נוכחות של כוחות זרים בעתיד", אך מלבד אמירה עמומה זו אין הגדרה מפורשת של הכוחות שיורשו להימצא באותם שטחים ועל מי ייאסר לחלוטין לשהות שם. עוד הוסכם כי המורדים יישארו באזורים הממוקמים אחרי אזורי החיץ, אך עדיין סמוכים יחסית לגבול עם ישראל, בצדה הסורי של רמת הגולן.
המשמעות היא שאירן וחיזבאללה יוכלו להתבסס, באישור המעצמות, במרחק של 7-8 ק"מ מהגבול עם ישראל, זאת לאחר שנדחקו אל מחוץ לאזורים שנמצאים בשליטת המורדים. כך אירן תוכל להתבסס גם סמוך לגבול עם ירדן, תוך שכוחותיה יידרשו לשמור על מרחק של לפחות 20 ק"מ מהגבול עם ישראל". ההסכם רע מאוד מבחינתה של ישראל. ואיפה ראש הממשלה? מדוע קולו אינו נשמע בצורה נחרצת כפי שעשה בעבר? מדוע הוא אינו מדלג בין הבירות כל יום כדי להבטיח שביטחונה של ישראל לא ייפגע? התשובה היחידה היא חששו של נתניהו מטראמפ, כלומר אותו האיש שנתניהו וחברותו כה שמחו כשנבחר לנשיא ארה"ב. נתניהו ומשרתיו טענו שלא היה נשיא אמריקני כה ידידותי לישראל. אותו נשיא מכניס את ישראל אל תוך הבוץ הסורי-אירני כפי שלא עשה אף לא נשיא לפניו. נתניהו אינו מסוגל לתפקד גם בסוגיה זו כי זמנו אינו בידו.
גם בסוגיה הפלשתינית עלולות לצוץ הפתעות בלתי נעימות עבור נתניהו ולהקת הלאומנים המלווה אותו. ההסדר בין חמאס לבין פתח לא נוצר יש מאין. האמריקנים ודאי לחצו על המצרים להטיל את מלוא כובד משקלם כדי להשיג הסדר. וההסדר הושג למרות הצהרותיה של ישראל הרשמית. לא מן הנמנע שנתעורר בקרוב כאשר טראמפ ידרוש מנתניהו ומהפיונים ההזויים שמסביבו להסכים להקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות שאף אחד עד עתה לא הציע, במובן הרע של המילה. ומה נעשה אז? אם זה יקרה תהיה זו הוכחה נוספת לכך שטראמפ משתין עלינו מאותה מקפצה שהוזכרה לעיל.
את כל אלה הביאו עלינו נתניהו ממשלתו הלאומנית-קיצונית המודרכת על-ידי דמויות משיחיות שטופות מוח המאמינות שכל העולם יכרע ברך בפנינו ויעמוד דום לכל פקודה מירושלים. במקום שישראל תהיה זו שתיזום שיחות לקראת הסדרים שיובילו להיפרדות מן הפלשתינים למען לא יקרה כאן אסון של מדינה דו-לאומית, ממשלת ישראל ממתינה למשיח. בינתיים "ידידינו הטובים" מוכרים אותנו בזול.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
