העולם הזעזע למשמע סיפורם של 13 ילדים שהוחזקו למעשה במאסר בידי הוריהם בעיירה קטנה בקליפורניה. אני מבינה אותם – כותבת מאודי ג'וליין באתר טיים – משום שהייתי שם. ב-18 שנות חייה הראשונות החזיק אותה אביה בבידוד ו"חישל" אותה בפעולות כמו החזקת גדר מחושמלת במשך דקה, ישיבה במרתף שורץ עכברים במשך לילה שלם ועוד.

ג'וליין נמלטה בגיל 18 והפכה לתראפיסטית המטפלת בנפגעים של עבירות התעללות. על דייוויד ולואיז טורפין, בני הזוג מקליפורניה, היא אומרת שנראו כאנשים נורמליים שהעדיפו להעניק ילדיהם חינוך ביתי (כפי שאפשר בארה"ב). אולם היא כותבת, בעוד יש טיעונים תקפים בעד חינוך ביתי, צריך להיות ברור שהוצאת ילדים ממסגרת בית-ספרית היא דרך מושלמת להשגת שליטה גופנית ונפשית עליהם בידי הוריהם, ללא כל התערבות חיצונית.

המשפחה עשתה הכל כדי להיראות נורמלית ומאושרת, ואפילו המשטרה בעיירה נדהמה לגלות את האמת. אולם אחת השכנים הודתה שבמשך שנתיים היא ראתה את הילדים רק פעם אחת ורק שלושה מהם. "הם נראו כמו ערפדים, משום שהם היו מאוד מאוד חיוורים ויצאו רק בלילה". אחרים אמרו שחשדו, אבל לא התלוננו כדי שלא להיראות כבעלי דעות קדומות.

אנחנו לא רוצים לחשוב רע על אחרים, כותבת ג'וליין. אולם לרוע המזל, ביותר מדי מקרים יש התעלמות מסימנים להתעללות. אם כשכן אתה חושד שמשהו בלתי רגיל מתרחש – אל תעצום את עיניך; תישאר עירני ואל תהסס לדווח לרשויות. לעיתים קרובות קורבנות ניצלים לאחר שמישהו מפנה את תשומת ליבם של האחראים. התערבות מבחוץ היא האיום הגדול ביותר על המתעלל.

ג'וליין שוב חוזרת לגיהנום שלה: "אחרי שהמורה לפסנתר שם לב לחתכים ולחבורות על ידי, הורי הפסיקו את השיעורים ושוב לא ראיתי אותו. מאוחר יותר, היה זה מורה אחר למוזיקה שעזר לי להימלט. הוא ראה שמשהו לא בסדר, ובניגוד למבוגרים אחרים שהייתי בקשר איתם – החליט לעשות משהו". לעיתים קרובות מדי שומעים על מי שהוחזקו בכפייה במשך שנים מתחת לאפם של שכניהם, שלא היו אדישים אלא שלא תיארו לעצמם שמשהו נורא כל כך עלול להתרחש.

בני הזוג טורפין הזמינו חקיין אלוויס מלאס וגאס כדי לחדש שלוש פעמים את נדרי הנישואין שלהם, הוא ראה את הילדים והגדיר אותם כ"בעלי דיבור רך ומנומסים". בתגובה על הגילויים, אמר: "אני חושב שמשהו השתנה לאחרונה בנסיבות שלהם, במצב הרפואי או בעבודה". לדברי ג'וליין, זוהי שגיאה נפוצה נוספת: אנשים לא יכולים או לא רוצים לראות התנהגות כזאת ולא יכולים להאמין שהם פספסו אותה. האמת היא שהם מתעוורים מהקסם שהמתעללים יודעים להלך על סביבותיהם.

ילדים מטבעם לומדים למרוד ולהשיב מלחמה, אך מי שנתונים לדיכוי מתמשך אינם מפתחים תכונה זו. אין להם קיום משל עצמם ולכן אינם יכולים להשתחרר מכבליהם. הם עשויים להיראות רכי דיבור ומנומסים, בעוד בליבם פנימה הם מעונים. השיקום יימשך כל החיים; הילדים הללו ניצבים בפני שנים ארוכות של שיקום גופני ונפשי. ג'וליין מספרת, שבעשורים שחלפו מאז הימלטותה היא למדה לסמוך על טוב ליבם של בני אדם עליהם היא סומכת. "אנחנו חייבים לעשות כמיטב יכולתנו כדי שהילדים הללו ימצאו קהילה תומכת שתעזור להם לבנות מחדש את זהותם ולהגן על הדומים להם".