צחוק טוב הכל טוב

פורים הוא ראש השנה לשמחה. משנכנס אדר מַרבים בשמחה, ומשנכנס אב (החודש שבו חרב בית המקדש) ממַעטים בשמחה, אך כל השנה תמיד בשמחה.

חז"ל: הרוצה להצליח בנכסיו (הגשמיים והרוחניים) ייטע בהם אדר. אדר הפך לסמל השמחה. ואולי אדר לפי זה רומז על "דָּר בַּשִׂמחה". כן כן, לגור בתוך השמחה. מכאן, בניגוד לְמַה שחושבים השמחה היא לא תוצאה (אם אשיג את מה שאני רוצה - דירה, פרנסה, ואולי גם זכייה בפיס - אהיה שמח) אלא סיבה להצלחה. השמחה מעניקה לאדם אמונה ביכולותיו שהעניק לו הבורא, מאתגרת ומעודדת מוטיבציה, משפרת דימוי עצמי וּממלאת את האדם באנרגיה לעשייה. גם אם לא הצלחת הפעם, זכור\י הרווחת את ערך השמחה המרעננת וּמְלֵאַת התחדשות.

אז איך עושים את זה? קַבלו מספר טיפים:

תן חיוך - רבי נחמן הגדול אומר, שעדיפה שִמחה מזויפת על עצבוּת אמיתית. מתאמנים על השִמחה. אימון הוא שֵם המשחק. כל יום כשאתם קמים, עימדו מול הראי ושַׁגְרוּ חיוך לאוויר. זיכרו: מתאמנים בצחוק - מרוויחים ברצינות. תוך כך חישבו על שני דברים חיוביים שקָרוּ לכם לאחרונה.

אפקט המראָה מכירים? מעשה בכפרי אחד שלא הכיר את נפלְאות העיר הגדולה. פעם אחת הזדמן לעיר, והתארח בבית מלון. נכנס האיש ללובי, והנה הוא נתקל בראי גדול, שהיה זָר לו, תלוי על הקיר. אך מיד, למרבה הפלא, הבחין באיש שמעֵבר למראָה המזעיף אליו פנים. כָּעוּס ונזעם רץ האיש למנהל והטיח לעֶברו: האם זוהי קבלת הפנים שלכם לאורחים? המנהל הבין מיד במה מדובר, והציע לו בנימוס וּבאדיבות לחייך אל האיש שמעֵבר למראָה. ואכן, עם חיוכו זכה הכפרי לחיוך חוזר מ'איש המראָה'.

נשמע מצחיק, אולי בדיחה? ועכשיו ברצינות. הכפרי התמים זה אנחנו. חַייכו אל העולם, והעולם יחייך אליכם בחזרה. פטנט בדוּק וּמנוסֶה. בדיוק על כך אמר הֶחכם מכל אדם את הפסוק המופלא במשלי: "כַּמַּים הפָּנים לפָּנים, כן לב האדם לאדם". השתקפות הראי: כשתחייך אל הזולת, הוא ישיב לך חיוך, ואם תזעיף לו פנים, הוא יחזיר לך פנים זעופות. יחס חברך אליך מהווה מַשּׁוֹב ליחסך אליו. מה שתקרין לו, יקרין אליך בחזרה כמו האור.

היום הזה - התמקדו רק במשימות של אותו יום. הדבר יהפוך אותן לִיְשִׂימוֹת וּלאפשריוֹת לביצוע, בכיף וּבהנאה, ללא לחצים מיותרים. כל יום מביא בכנפיו חידוש ורעננות ואנרגיה חדשה. תיהָנו משֶפע מתנות אלה.

מְשַׁל התפוחים (על-פי החפץ חיים) - מעשה במוכרת תפוחים יפים ועסיסיים, שחבורת ביריונים הפילה לה את התפוחים אַרְצָה. עוברים ושבים שראו את התפוחים, אספו אותם אֶל סליהם. פרצה המוכרת בבכי. עבר שם חכם אחד ואמר לה: "במקום לבכות, קומי ואִספי את התפוחים שנשארו". מה לומדים מכך? במקום לשקוע - להשקיע. גם אם לא הלך עד עכשיו, אסוף\י את כוחותיך והתמקד\י בָּאפשרי.

לתת כשאתה אוהב? שר המשורר. אז לרב דסלר יש סקוּפ בשבילכם: הנתינה היא מתכוֹן לאהבה. אין הכוונה רק בממוֹן. עֶזרה, הקשבה לזולת, מילה טובה ימַלאו אתכם בסיפוק אישי, הַעֲצָמָה ושִמחה, ויַטעינו את המַצברים שלכם לעשייה הלאה. ההשקעה העצמית בזולת היא כלי לא רק לאהבת עצמכם, אלא לא פחות לאהבת הזולת שֶׁבּוֹ השקעתם מעצמכם.

ואחרון אחרון: הניגון. הַנעימו את זמנכם במוזיקה שאַתם אוהבים. מוזיקה יהודית-חסידית מומלצת! מוכרחים להיות שמח, ולא רק בפורים!