אתם קונים מכונית יד שנייה ומדגישים בפני המוכר, שמאוד חשוב לכם לוודא שהיא לא עברה אף תאונה. המוכר מצהיר על כך בכתב ובעל-פה ואפילו מוכן להישבע על ספר תורה. חודש אחרי שהמכונית עוברת לרשותכם, אתם מגלים שאמנם כרגע היא נוסעת היטב - אבל היא עברה שש תאונות ומחצית מהחלקים בה הם חלפים. ברור שתבטלו מיד את העסקה ותדרשו בחזרה את כספכם, ועוד יותר ברור שבעתיד לא תקנו מהאיש הזה אפילו צמיג.

עכשיו קחו את הסיפורון הזה, תכפילו אותו פי טריליון - ועדיין לא תגיעו למשמעות של חשיפת ארכיון הגרעין האירני. כל הסכם הגרעין איתה התבסס על הצהרתה לפיה אין, לא הייתה ולא תהיה לה כוונה לפתח נשק גרעיני. כעת מתברר, שהצהרת היסוד הזאת הייתה שקרית מראשיתה ועד סופה. איזה אדם שפוי יטען שההסכם הזה תקף, ואיזה אדם חצי שפוי ימשיך להאמין לחצי מילה של האייתולות?

מה עוד, שהארכיון מלמד שגם ההסכם עצמו הופר. נכון, אין בו ראיות לפיתוח נוכחי של נשק גרעיני, וגם לא סביר שיהיו; ראיות אלו אינן נמצאות בארכיון אלא בתיקים הקיימים של המשטר בטהרן. אבל כחלק מן ההסכם, היה על אירן למסור בדצמבר 2015 מידע מלא וכן על התוכנית הגרעינית שלה. הארכיון מוכיח, שאותו מידע היה גם הוא שקרי מיסודו, שכן אירן הכחישה שאי פעם פעלה לפתח נשק גרעיני. לכן, הארכיון אינו רק סיפור של העבר המלמד על ההווה, אלא גם סיפור של ההווה המלמד על העתיד. כל מי שטוען את ההפך, הוא או שוגה בהזיות או אינטרסנט שהאמת חשובה בעיניו כקליפת השום.