המתח ירד לאט

חיכיתי שבוע עם הרבה פחד בהתחלה, קצת ירידה במתח ושוב פחד לקראת יום שישי. אבל עכשיו אני יכול להתרווח בכורסא ולספר מה באמת עובר על עוד ישראלי בימים אלה.

התקשורת הצליחה להכניס אותי לחרדות. נכון, אפשר לחייך ולהזכיר לי שהתקשורת הישראלית תמיד הצליחה לנחש את ההפך מהמציאות, אבל למרות שידעתי זאת, ״נבואות הזעם״ שנחתו עלינו, ללא הפסק, מהטלוויזיה בסלון, מהרדיו בנהיגה ומדפי העתונים עשו את שלהם. אז מה סיפרו לנו: ״ה-14 לחודש זו רק ההתחלה, מחר ביום הנכבה יוכפל או ישלוש מספר הערבים שינסו לחדור לישראל, וזה רק שאלה של זמן עד שיצליחו״; ירושלים תבער״; ״הגדה תעלה בלהבות״; ״החיזבאללה ינסה לפרוץ את הגדר בצפון ובמקביל ישלח טילים על ישראל״. לא, אינני חסין לנבואות שחורות. בלילה הראשון אחרי ה-14 לחודש התקשיתי להרדם. ב-15 יום הנכבה הייתי במתח כל היום ולא האמנתי שיש שקט. אבל מסתבר שבעזה לא יודעים לקרוא עיתונים ישראלים ולהבין מה צריך לעשות.

המתח ירד לאט-לאט, אבל שוב הגיעו ידיעות הכזב לקראת יום שישי ״ערביי עזה לא יאכזבו את התקשורת השיראלית ושוב תהיה פריצה המונית״, אבל כרגיל התקשורת הישראלית דיווחה את משאלות ליבה והמציאות שוב הכתה בפניה, השקט נשמר וערביי עזה למדו את הלקח המר! אז אם נסכם, אפשר לומר בוודאות הצלחה מוחלטת של ממשלת ישראל.

הנחישות בשטח הביאה הצלחה, ערביי עזה למדו לקח שלא ישכח מהר. העובדה שדובר החמאס מיהר לפרסם ש-50 מההרוגים הם אנשי חמאס (לא מאמין לשום מספר מעזה) מוכיחה שהתסיסה בעזה כל כך גדולה שהחמאס מצא צורך ״להתהדר״ במספר נפגעים גדול. איני רוצה להתנבא, אבל לא אופתע אם בפעם הבאה יתקשו המנהיגים הצינים של ערביי עזה לשלוח אותם לגדר עם ההבטחה שהחיילים כבר ברחו מזמן.

גם בתחום המדיני קצרנו הצלחה, אומנם ארדואן הדמוקרט ואוהב האדם האשים אותנו בהשד יודע ומה, גם חטפנו פה ושם גינויים, אבל הרבה הרבה פחות ממה שהיינו רגילים לו בעבר. גם לערבים היו הצלחות. פעילי מרץ התאבלו, בצלאל ושנקר תלו תמונות של השאהידים ושמאלנים עברו הדתה, אחרי שמעולם לא התפללו פתאום אמרו קדיש לזכר אנשי החמאס.

באשר לתקשורת ולשמאל, כבר כתבתי, אם אתם חייבים למצוא אשמים, הסתכלו בראי, אתם קהל המטרה שלהם, ההצגה כולה נועדה לכם ובשבילכם, ללא המשוב החיובי שמנהיגי עזה ציפו וקיבלו מכם לא היה צריך לשלוח אנשים לההרג.