תשומת הלב המרכזית בפגישת הפסגה בין דונלד טראמפ לבין קים ג'ונג-און (יום ג', 12.6.18) תהיה על תוכניות הגרעין והטילים של קוריאה הצפונית, אך ברוס בכטול טוען ב-Foreign Affairs שיש עוד נושא חשוב מאוד: מכירות הנשק של הצפון ברחבי העולם. במשך עשרות שנים מוכרת המדינה טילים, ידע כימי ועוד למדינות כמו סוריה ואירן – ומהן הוא מגיע לשלוחות הטרור של מדינות אלו – ובכך מסייעת להן לעקוף את העיצומים הבינלאומיים ומספקת להן את הידע הדרוש לייצר בעצמן נשק מתקדם.

הדוגמה הבולטת ביותר היא הקשרים בין קוריאה הצפונית לבין סוריה, בה משטרו של בשאר אסד רכש – במימון אירני – נשק צפון-קוריאני אותו הפעיל נגד בני עמו במלחמת האזרחים. הקשר בין המדינות החל בשנות ה-60 של המאה שעברה, ובעשורים האחרונים הוא כולל מכירת טילים בליסטיים וידע לייצורם (סקאד C וסקאד D), מעורבות עמוקה בייצור הנשק הכימי במדינה, ומעל הכל – את הידע לייצור הגרעיני שחיסלה ישראל בשנת 2007; אירן מימנה את הקמתו בתקציב של 2 מיליארד דולר.

לדברי בכטול, פיונגיאנג הפעילה שורה של תרגילים על-מנת לעקוף את העיצומים הבינלאומיים על סוריה. היא השתמשה בשקי דואר דיפלומטי חתומים ובחברות קש הרשומות במדינות אחרות. לפחות 39 משלוחי נשק הגיעו מקוריאה הצפונית לסוריה בשנים 2017-2012, כולל נשק כימי – וככל הנראה מדובר רק בקצה הקרחון.

הלקוח הטוב ביותר של קוריאה הצפונית הוא אירן, שהיחסים איתה התהדקו בזמן מלחמת אירן-עירק בשנות ה-80, במהלכה שיגר הצפון לאירן 300 יועצים ומכר נשק במיליארד דולר. בכטול מציין לדוגמה, כי הצוללות האירניות מסדרת "גדיר" נראות כהעתק מדויק של הצוללות הקוריאניות מסדרת "יאונו". האירנים גם מממנים רכישת נשק צפון-קוריאני בידי שלוחיהם ובהם חיזבאללה, החמאס, ממשל אסד והמורדים החות'ים בתימן. ההערכה היא, שהאירנים משלמים לקוריאנים 3-2 מיליארד דולר בשנה – סכום חיוני למדינה החנוקה בידי העיצומים הבינלאומיים.

ההיבט החשוב ביותר ביחסי פיונגיאנג-טהרן הוא תוכנית הטילים הבליסטיים. באמצע שנות ה-80 החלה אירן לרכוש מקוריאה הצפונית טילי סקאד B, ולאחר מכן רכשה טילי סקאד C – ואז גם החל הצפון להקים מתקני ייצור והרכבה באירן עצמה. באמצע שנות ה-90 רכשה אירן טילי "נודונג" במזומן וכנראה גם תמורת נפט. באוקטובר 2015 ניסתה אירן את הטילים "עמאד", שהוא למעשה "נודונג" משופר – 1,700 ק"מ לעומת 1,500 ק"מ עם מערכת הנחיה מתקדמת יותר; קרוב לוודאי שהקוריאנים תרמו לו גם חלקים וגם ידע. בשנת 2005 הם מכרו לאירן את הטיל "מוסודן", המתקדם עוד יותר מאשר ה"נודונג" ואשר הטווח שלו הוא 4,000 ק"מ.

בשנת 2013 התגלה ששתי המדינות משתפות פעולה בפיתוח מאיץ רב עוצמה לטילים בליסטיים בין-יבשתיים. שנתיים מאוחר יותר נחשף, שהקוריאנים מכרו לאירנים חלקי טילים בעיצומן של שיחות הגרעין עם ארה"ב. בשנת 2016 הטילה ארה"ב עיצומים על אישים אירניים ששיתפו פעולה עם אחת החברות הקוריאניות העיקריות העוסקות במכירת נשק.

הקשרים בין שתי המדינות בתחום הגרעין הם אפלים יותר וידוע עליהם הרבה פחות, כותב בכטול. בשנת 2003 פורסם, כי קוריאה הצפונית היא בין המדינות עימן פועלת אירן לקידום תוכניתה הגרעינית; לפי אותו פרסום, יש באירן כל כך הרבה צפון קוריאנים העוסקים בגרעין ובטילים, עד שמארחיהם העמידו לרשותם אתר נופש בלעדי על שפת הים הכספי. בשנת 2006 דווח, כי קוריאה הצפונית בנתה למעלה מ-10 ק"מ של מתקני גרעין תת-קרקעיים באירן. כעבור חמש שנים פורסם, שהקוריאנים סיפקו לאירן תוכנת מחשב המדמה פעילות של ניוטרונים, כמו גם נוסחאות מתימטיות וקודים תיאורטיים לפיתוח נשק גרעיני.

כיצד יכולה ארה"ב להגיב? בתור התחלה, מציע בכטול, היא יכולה להשתמש ביוזמה למניעת הפצת נשק של הנשיא ג'ורג' בוש הבן כדי לאסוף את המידע הדרוש. לאחר מכן יש לאכוף בצורה יעילה יותר את העיצומים הקיימים שהטילו האו"ם וארה"ב עצמה, תוך שימוש ברשויות אכיפת החוק נגד בנקים וחברות המפרים אותן. האכיפה אכן חוזקה בסתיו שעבר, כחלק ממדיניותו של טראמפ להגביר את הלחץ על קוריאה הצפונית. אם ניתן יהיה להצביע על אישים ומוסדות שמשתפים פעולה עם פיונגיאנג, ניתן יהיה למנוע מהם גישה לבנקים ולמוסדות פיננסיים בארה"ב – ובכך לפגוע בצורה קשה בהפצת הנשק שלה.

ממשל טראמפ כבר נקט צעדים חשובים בכיוון הנכון. בספטמבר שעבר הסמיך טראמפ את משרד האוצר לנתק לחלוטין את גישתה של קוריאה הצפונית לדולר ולהטיל עיצומים על כל מה שיעשה איתה עסקים כלשהם. קרוב לוודאי שארה"ב תצא כנגד בנקים וחברות קש בסין, ותרדוף אותם גם במקומות כמו סינגפור, מלזיה וכמה מדינות באפריקה.

במשך שנים רבות יכלה קוריאה הצפונית להשתמש בהכנסותיה ממכירת נשק למימון תוכניות הגרעין והטילים, הצבא הענק וחיי המותרות של האליטה המבטיחה את שלטונו של קים. כדאי שטראמפ ילמד מהשגיאות של קודמיו, שאיש מהם לא הצליח לפרוק את שושלת קים מהנשק הגרעיני ומהטילים. הפעלת לחץ כבד על מכירות הנשק שלה ועל הרשת הפיננסית המאפשרת אותן, הן לא רק הדבר הנכון אלא גם הדרך להעניק לוושינגטון מנוף ללחץ אמיתי על קים, מסכם בכטול.