הסרט נפתח עם תמונת וקריאת העורב, מה שמפנה את הזיכרון הקולקטיבי לפואמה "העורב" שכתב סופר האימים אדגר אלן פו, ואותה תרגם זאב ז'בוטינסקי. כך נכנס הצופה היישר לאווירת המתח והאופל.
גב' ינקלובה היא
ליא קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי. תחת כנפיה נאספות בקביעות קבוצת נשים שמטרתן ללכוד גברים ולחסלם. כל מי שמצליחה להביא לפגישתן גבר, שזוכה לקבל את מנת נקמתן מקבלת זיכוי, ועם 100 נקודות היא מקבלת תואר חברת כבוד בכעין בית לורדים. קלוז אפ אחד מראה את
אביבה מרקס הוותיקה בראש הבית העליון של הנשים הללו.
בסצינה הפותחת נראות שתי נשים מנסות לטפוס טרמפ בלילה חשוך בכביש אי-שם.
קרן מור מנסה לשווא לשכנע נהגים שיקחוה. לעזרתה נחלצת חברתה העומדת בצד,
חנה לסלו, שמשכנעת אותה לחשוף ירך אך גם זה וגם חינה הטבעי לא עוזרים למור. לבסוף, חנה נעמדת לפני מכונית נוסעת, והקטע שלה כיצד היא מצליחה לפתות את הנהג שיסיען - הוא בבחינת מעדן. בי"ס למשחק.
כשהשתיים מגיעות לפגישה של מועדון הנשים הסודי שלהן, וכולן יושבות סביב השולחן, כולל הגבר, מתברר לצופים לשם מה פותה הלז, בקטע אימים חסר פשרות. כך גם מתבהרת ההיארכיה במועדון, ומעמדן של גיבורות הסיפור.
קרן מור בארשת עצובה, המתחבטת כיצד לנהוג, ועם שאיפה לזכות ולעבור לדרג הוותיק,
ואניה בוקשטיין כעוד חברה בחוג, ובראש כולן סגניתה הקשוחה של קניג -
רזיה ישראלי בתפקיד כפול. בכך צלח הבימאי-התסריטאי גלעד שנקר להוסיף ולהעצים את מתח הצופים. רזיה למעשה היא גיבורת הסרט. לאחר קריירה שהחלה בארבעה תפקידים שונים בהצגה המיתולוגית "מאחורי הסורגים", כולל של גבר, הודות למינעד של 4 אוקטבות שלה; המשך בתפקידים ראשיים (הזונה הגדולה מבבל בקאמרי) ובתיאטרון חיפה כמלכה ב"איפגיניה באיאוליס", עד שכלב של חברתה נשך וקרע את לחיה, אז חלה הפסקה בפעילותה התיאטרונית משום שסרבה לעבור ניתוח לשם כך. הקריירה חזרה עם הופעות בסרטים זרים ומקומיים, ועל הבמה בתפקידי איכות בפרינג'. חרף השקע בלחי - היא עדיין - עם גופה החטוב והתמיר (הודות לפעילותה האינטנסיבית כחותרת, בקבוצה שזכתה באליפות ישראל בחתירה) היא כה מרשימה, ונוסכת בסרט הודות להופעתה איכות עילאית.
המצלמה של שנקר, שכתב את התפקיד במיוחד לרזיה, עוברת
חיש קל גם על שחקנים נודעים אחרים - על
טוביה צפיר כמשכונאי, ומתמקדת יותר בגבר העיקרי שבסיפור - יפתח קליין המצוין, במשחק כה טבעי, שקונה את לב הצופים. כך המשחק, הצילומים האפלים, האווירה שהם והמוזיקה עוטפים את היצירה, צילומי התקריב ברגע הנכון, והסוף המפתיע של הסרט, שהוא כמו מהלומה בחזה הצופה - מסכמים את הביקורת במילים אלו:
הסרט "הגברת ינקלובה" הוא סרט מיוחד באיכותו בסגנונו, משהו לא רגיל ובסטייל בינלאומי. סרט אפל במלוא מובן המילה.
