קריאת כותרות החדשות עשויה להוביל למסקנה, כי המלחמה על השליטה בענף הבינה המלאכותית החלה. לא נכון, ואפילו רחוק מכך – טועם ויווק ודהבאה מאוניברסיטת קרנגי-מלון במאמר באתר פורצ'ן. נכון שלטכנולוגיה הזו יש פוטנציאל עצום, אבל היא עודנה בחיתוליה. המרוץ ליישום הבינה המלאכותית בקושי החל, במיוחד במגזר העסקי. כלי הבינה המלאכותית המתקדמים ביותר פתוחים לכל ולכן כולם יכולים להשתמש בהם.
חברות טכנולוגיה יוצרות עניין באמצעות הדגמת כלי בינה מלאכותית, כמו למשל אלפא-גו-זירו של גוגל, שלמד תוך שלושה ימים את אחד ממשחקי הלוח הקשים ביותר בעולם ויכול לנצח בקלות את המובילים בו. כמה חברות טוענות שהשיגו פריצות דרך בתחום הרכב האוטונומי. אבל אל תטעו, מציע ודהאבה: המשחק הוא רק משחק, והרכב האוטונומי נמצא רק בשלבי הניסוי.
בניגוד למשחקים, למערכות עסקיות אין כללים ותוצאות ברורים. הן עובדות עם מעט מאוד נתונים, שלעיתים הם חסרים ומבולגנים. המחשבים אינם מבצעים את הניתוחים הקריטיים; את זה עושים בני אדם, שיכולים להתמודד עם חוסר ודאות וספקות – ובינה מלאכותית איננה יכולה. ואילו המכונית האוטונומית של גוגל אינה מתקרבת לפס הייצור, וזו של טסלה אפילו אינה יודעת לעצור ברמזורים.
מערכות הבינה המלאכותית הקיימות עושות כמיטב יכולתן כדי לשכפל את המערכת הנוירולוגית של המוח האנושי, אבל התפתחותן מוגבלת מאוד. הן משתמשות ב"למידה עמוקה": לאחר שאתה אומר למערכת בדיוק מה רצונך שהיא תלמד ומספק לה דוגמאות ברורות, היא מנתחת את דפוסי הפעולה ומאחסנת אותם ליישום עתידי. הדיוק של דפוסי הפעולה תלוי בהיקף המידע, אך שככל שיש יותר דוגמאות – הידע יותר שימושי. אלא שכאן בדיוק נעוצה הבעיה, מדגיש ודהאבה: הבינה המלאכותית טובה כמו המידע שניתן לה והיא יכולה לנתח אותו רק במגוון צר של הקשרים. היא איננה "מבינה" את מה שהיא מנתחת, ולכן אינה מסוגלת להשתמש בניתוח שלה לתרחישים אחרים.
הסוגיה הרחבה יותר בהקשר של הבינה המלאכותית היא, שהחומר שלמדה נותר בגדר תעלומה: מערכת בלתי ניתנת להגדרה של תגובות למידע. ברגע שמערכת כזו קיבלה הכשרה, אפילו המפתח שלה אינו יודע מה בדיוק היא תעשה. זה מה שמכונה "הקופסה השחורה של הבינה המלאכותית". עסקים אינם יכולים להרשות לעצמם להפעיל מערכות שיקבלו החלטות בלתי מנומקות, שכן השלטונות והציבור מצפים מהם להסביר את מעשיהם ולהוכיח את ההיגיון שעמד מאחוריהם.
נושא נוסף הוא האמינות, ממשיך ודהבאה. חברות תעופה מתקינות מערכות בינה מלאכותית היודעות לזהות פנים, וסין מבססת עליהן את מערך העיקוב הלאומי שלה. הן משמשות להכשרת צוותים רפואיים, לניתוח שווקים ולשליטה בכלי טיס בלתי מאוישים וברובוטים. הבעיה היא שאפשר לשטות בהן. גוגל הוכיחה בשנה שעברה, כי היא יכולה לגרום למערכת שכזאת לזהות בננה כמצנם; מדענים הודים הוכיחו שהם יכולים להטעות בקלות כמעט כל מערכת של בינה מלאכותית.
חברות בינה מלאכותית מובילות מסרו את המפתחות לממלכותיהן בכך שהפכו את הכלים המרכזיים לפתוחים לכל.
מיקרוסופט, גוגל ופייסבוק פרסמו את הקודים למערכות הבינה המלאכותית, כך שכל אדם יוכל לחקור, להפעיל ולשפר. הערך האמיתי של תוכנות טמון ביישום שלהן. כשם שסין בנתה מגזר של שירותי טכנולוגיית מידע בהיקף של 160 מיליארד דולר בהתבסס על טכנולוגיות של עמק הסיליקון, כך יכול כל אחד לעשות עם הטכנולוגיות של הבינה המלאכותית. זהו מגרש משחקים גלובלי ענק, לא שדה קרב.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
