לאזרחי רוסיה קשה להשלים עם חוסר האונים של מרגליהם, הנתפסים ברחבי העולם כאשר הם מנהלים בשלומיאליות מבצעים מיותרים. המרגלים הללו אמורים להיות מומחים מאומנים היטב ולא כלים בידיו של
ולדימיר פוטין. אבל בהחלט ייתכן ש-18 שנות שלטונו של קצין הקג"ב לשעבר עשו לשירותי הביון את מה שעשו ליתר התחומים בחייה של רוסיה: הפכו אותם לפחות חכמים ורוקנו אותם ממיטב המקצוענים – כותב ליאוניד ברשידצקי באתר בלומברג.
אפילו אינטלקטואלים רוסים שאינם חוזרים כתוכי אחרי ההכחשות הרשמיות, מנסים למצוא היגיון בכשלונות GRU - המודיעין הצבאי – בפריצות למחשבי הסוכנויות הבינלאומיות שבדקו את סימום הספורטאים הרוסים ובריגול אחרי המעבדות שחקרו את הרעלת המרגל לשעבר בבריטניה. הדיפלומט לשעבר ולדימיר פרולוב טען שמבחינה מודיעינית המבצעים הצליחו ושאין זה עניינו של ה-GRU מה היו ההשלכות הדיפלומטיות. סגן שר החינוך לשעבר, איגור פדיוקין, הסביר שהמערב למד להכיר את השיטות הרוסיות ושעד השנה שעברה המבצעים עלו יפה.
לדעת ברשידצקי, שני ההסברים הללו אינם מחזיקים מים: המבצעים לא הניבו תועלת מודיעינית וקשה להאמין שהמערב אפשר ל-GRU לפעול בחופשיות שנים רבות כל כך. הוא גם מצביע על כשלים בסיסיים של הסוכנים: הם השתמשו בדרכונים בעלי מספרים עוקבים, לא קיבלו סיפורי כיסוי אמינים, אחד מהם שמר את הקבלה של נסיעתו במונית ממשרדו ב-GRU לנמל התעופה במוסקבה, 305 מכוניות ששימשו את אנשי הביון נרשמו בכתובת של מפקדת ה-GRU. היקף הרשלנות הוא בלתי יאמן, קובע ברשידצקי.
אבל, ככלל, קשה כיום למצוא ברוסיה מקצוענים – במיוחד במגזר הממשלתי, למעט כמה טכנוקרטים העוסקים במדיניות כלכלית סבוכה. בולט במיוחד האופן בו פוטין ממנה מושלים מקומיים. בחודש שעבר הוא מינה את אחד משומרי ראשו לשעבר לנהל את מחוז אסטרחאן, לו אין לאיש שום קשר; זהו המינוי הרביעי מסוגו בשנתיים האחרונות.
לפוטין אין מאגר ממשי ממנו הוא יכול למנות פקידים, דיפלומטים ואוכפי חוק בעלי כישורים. ההוכחה הברורה ביותר לכך מצויה בבדיקה שערך אתר רוסי במאות עבודות דוקטור של פקידים בכירים: חלק ניכר מהן, כולל כאלו הנושאות את החותמות של מוסדות יוקרה רוסיים, הן מועתקות בעליל. במקביל, רוסיה מאבדת את המוכשרים שבבניה: 2.7 מיליון רוסים חיים בחו"ל, ורמת ההשכלה הממוצעת שלהם עולה על זו של מי שנותרו במולדתם. רובם עזבו בשל ההתדרדות הכלכלית מאז 2014 (הפלישה לאוקראינה והעיצומים המערביים) ובשל מדיניותו של פוטין.
פוטין עצמו נושא באחריות למצב, משום שכחלק מפעילותו למחוץ את מתנגדיו, הוא הפעיל את כל עוצמת מנגנון הדיכוי שלו נגד מערכת הביטחון, בתי המשפט, הפרקליטות, התקשורת, מערכת החינוך, התרבות והכנסייה. שנים של דיכוי המחשבה וקידום על בסיס נאמנות במקום על בסיס כישורים, גובות את מחירן מהשירות הציבורי הרוסי – ובכלל זה מקהילת המודיעין, קובע ברשידצקי.
פוטין אינו מגיב לכשלונות המודיעין, משום שהוא לא יכול לעשות כמעט דבר כדי להפסיק אותם. בצוותו אין איש שהוא גם מספיק נאמן וגם מספיק חזק כדי לבצע את מלאכת מזעור הנזקים. ככלות הכל, אנשי ה-GRU נתפסו בעת מבצעים שהם עצמם נועדו למזער נזקים, וכנראה לא היו אנשים כשירים מהם לבצע אותם.
