מיום ליום רק הולכים ומתרבים הסימנים לסיום דרכו של
המחנה הציוני במערכה ההפוליטית. כל יום שחולף וכל סקר שעולה לחלל האוויר מחדדים יותר ויותר את ההכרה במפלגת העבודה ובמחנה הציוני שללא טלטלה רצינית, ללא מפץ של ממש, דינם פשוט נחרץ.
הכל, כמובן, בעטיו של
אבי גבאי, שהוכתר לפני חודשים ספורים בלבד כמנהיגו החדש של המחנה הציוני. הייתה זו טעות פאטאלית מצד חברי מפלגת העבודה לתמוך במועמדותו ולשים את המבטח עליו, כאשר כל הסקרים העדכניים מעידים שהוא מפרפר בין העשיריה הראשונה לשנייה, בלא יכולת להתרומם יותר.
מה שברור הוא שהמחנה הציוני לא מהווה עוד איום כלשהו על הליכוד, בדומה לבחירות הקודמות. מסתבר שהבוחרים ינוסו הפעם על נפשם לעבר אלטרנטיבות כמו
יאיר לפיד אורלי לוי-אבקסיס, מרץ, וכמובן למי שנחשב למושיע החדש,
בני גנץ. אלא שמאף אחד מהם לא תבוא, ככל הנראה, הישועה.
מלך חדש
כדי לנסות ולמצוא מוצא מן הסבך הוגים חברי העבודה אפשרות של פילוג והקמת סיעה עצמאית. אלא שהמתים המהלכים במחנה הציוני אינם מסתפקים בגלגול התסריט. מרבית בני הברית שתמכו בגבאי בפריימריז, נטשו אותו, ואחרים משתדלים לתפוס מרחק בטוח ממנו.
כל אלה שנותרו עדיין במפלגה האבודה חייבים לחפש עכשיו לעצמם מלך חדש, שאם לא כן ימצאו את עצמם עירום וערייה, מבלי כל יכולת להרים את ראשם, שלא לדבר על סיכוי לחזור למעמד שתפסו בעבר אל מול הליכוד.
השעון אומנם ממשיך לתקתק ומורה שהשעה כבר מאוחרת מאוד. ובכל זאת, אל לחברי המחנה הציוני להרים ידיים.
אם ירצה - יכניס למעטפה פתק לבן 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
