איש את אחיו חיים מחרישים

קדמונים דיברו. אמרו, בשמם, בקולם, בקולמוסיהם, דברים, בבתי מדרש לפני ספסלי תלמידים ספורים, בתוך כדי שיחה כשהם מהלכים מוקפים בחבורה קטנה של חכמים, במדבריות ובהרים רחוקים הם הניחו מגילה, ועד לעצם היום הזה, עבור מאות רבות של דברי ימים, ושל תהפוכות ושל אין ספור סולמות שעלו לשמים או ירדו לתהומות, אנשים, נשים, בכל מרחבי העולם שומעים, שוקלים, מאמצים, דוחים, מוסיפים, פוחתים, מחדשים, משמרים בקפדנות החוזרת אל אחור בזמן. דיברו בודדים אל בודדים. שמעו ושומעים המונים.

היום בדיבור אחד מדברים אל מיליונים, אולי אל מיליארדים. כל מילה היא קצף על גל שוטף עולם. כל ציוץ מכפיל עצמו רבא רבבות פעמים ברגע אחד, ובכל איי הים ובכל יבשת ויבשת שם הציוץ מגיע כמעט עוד בטרם יצא לסובב עולם, אומרים עליו לא מה שיש בו אלא מה ששמעו בו. לא הדובר בוחר מה הוא אומר, רק השומעים, וכל השומעים שומעים על-פי מה שהם רוצחים לשמוע, והמדברים מדברים על-פי מה ששומעיהם שומעים עוד בטרם יאמר להם דבר.

קדמונים דיברו. העולם הקשיב. עודנו מקשיב.

היום קול המון, והמדבר אליו מקשיב ואומר לו מה ששמע.

אבל המון יש לא אחד. המון זה המונים. המון של אדום. והמון של כחול. והמון אפור. והמון השוגה בתכלת. והמון דורס. והמון דרוס. והמון זועם. והמון מכונס באין אונותו. או ייאושו. ולכל המון קם דובר השומע מה ההמון שלו רוצה לשמוע ואומר להם בבת אחת, בלחיצת כפתור אחת, בהבהק מצלמה אחת, במסרון אחד, בסרטון אחד, או אפילו בהיעלם דבר אחד אותו דבר עצמו שההמון מושבע לצרוך, אבל מה ששמע המון שלו הוא היפך דבר ממה ששמע המון שכנגדו, ואין בעולם שום דבר עוד שנאמר והוא כפי שאמרו אותו אלא כפי שאומרים עליו מה שהוא אמור לומר.

וכל הקקופוניה המרעישה את הדעת והמטמטמת את הלב אין בה אפילו קול של מה שהדובר מבקש לומר אלא רק מה שהוא מבקש לרצות את המונו שלו, ומיד - המון בהמון, המון על המון - ובמקום שקדמונים היו מוקפים תלמידים היום דוברים של היום מוקפים מודדים ושוקלים ושמאים ומעריכים, האומרים לו כמה יש בהמון שרוצים לשמוע אותם אומרים 'הא' וכמה 'דא' ועל 'דא' ידבר ועל 'הא', ולא חלילה על שום דבר שיכול להביא את ההמון לדחות את הכל מפני שזה לא מעניין, או לא מגרה, או לא ממריד, או לא משניא, או לא מלכד, או לא פשוט לבליעה, או מורכב, או מסובך, או אפילו יותר מדי אמת.

קדמונים דיברו. ועדיין אנחנו שומעים.

דוברים של היום, מששומעים מה אומר להם ההמון שלהם היום, מי ישמע מחר מה אמרו? קול קטן הלך מקצה העולם עד קצהו. קול גדול מרעיש רגע ונהייה אלם תמיד. והאלם - בידוע עושה מאזינים לאיש את אחיו חיים מחרישים.