בין גושים לבין מפלגות

בין אם נאהב את הסקרים בין אם לאו, התמונה המצטיירת היא שיש מגמות מעניינות שכדאי להכיר אותן לפני שאנחנו משלשלים את הפתק לקלפי.

יש שתי מפלגות גדולות, יחסית לישראל, כחול לבן והליכוד. בעוד הליכוד מסמל את הגוש הימני וכחול לבן את השמאלי, מכתירים הסוקרים והעיתונאים הפרשנים את הגוש המנצח. זאת אומרת שלא די להיות מפלגה גדולה, עליה גם להיות מסוגלת להרכיב ממשלה לאחר הניצחון. לשם ההמחשה יכול להיות שהליכוד יקבל 25 מנדטים וכחול לבן 35 מנדטים ובגוש הימין המחויב לליכוד יהיו בסך-הכל 65 מנדטים. אני מגזים במספרים רק כדי להמחיש את הבעייתיות בשיטת הבחירות הישראלית. אל כל אל חייבים לציין שאף מפלגה לא מחויבת לדווח לציבור, לאיזה גוש היא משייכת את עצמה וזאת כדי לשמור על כושר התמרון. ובנקודה זו בואו ונשוב אל הדוגמה המספרית ועל פיה יכול זה שזכה במספר המנדטים הנמוך יותר, אך לו יש יכולת להרכיב ממשלה, לבוא למפלגה הגדולה יותר ולהציע לה להיכנס לממשלה ולקבל תפקידים משמעותיים ואפילו רוטציה ברשות הממשלה.

זו תמונת מצב דמיונית במעט אבל אפשרית, בפרט כשאנחנו מכירים את תופעת המתנדנדים בכלל ובכל גוש בפרט ותופעה שכעת הוכחה מדעית על-ידי חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון והטכניון, ועל פיה, זה שמוביל בסקרים יקבל עוד כוח ממצביעים רבים, גם אם הם לא בטוחים שזה מה שנם רוצים. אפשר להגדיר זאת כחוק העדר. כן. גם אנחנו, בני האדם נוהים אחרי אלה שמצליחים ומצטרפים אליהם, זו תכונה טבעית ואפילו יש בה מין הסבירות. קחו למשל שתי מסעדות הסמוכות זו לזו ובאחת תור ממתינים והאחרת כמעט ריקה. הניסיון מלמד שנעדיף להמתין בתור מתוך אמונה שאנשים לא סתם מחכים בתור.

נשוב אל הגושים והמפלגות וננסה לבחון את הסוגיה מנקודת מבט אחרת. למשל בחור ליכוד, שנאמן למפלגה שנים, בוחר בה כי הוא מאמין בדרכה ולא בדרך של מפלגה ימנית אחרת. כך גם מי שבוחר במפלגה בעלת אופי ימני כמו הימין החדש וכו'. מכאן נאמר שכל מי שבוחר במפלגה שאין לה סיכוי להגיע למספר של שתי המפלגות הגדולות, בוחר המפלגה שתהיה בגוש, השפעתה תהיה מוגבלת ותזכה בדרך כלל לגנאי ציבורי, שכן המילה השפעה תוחלף לפעולת סחיטה, פעולה שתחייב את ראש המפלגה ל"תשלום ציבורי" נכבד. תמונה דומה תהיה כאשר זה יקרה בצד השמאלי של המפה. הרי כל מי שיזכה לקבל את אמון הנשיא להרכיב ממשלה יעשה זאת. בדרך כלכלית, לא יעילה ומתגמלת, על חשבון הציבור.

הסחת דעת

אם נבחן את כל הסוגיה בצורה מתכללת, אפשר לומר שגישת ההצבעה להרבה מפלגות כשההבדל ביניהן לפעמים לא מובן, מולידה את התוצאות של ריבוי מפלגות שצובאות על פתח המפלגה שקיבלה את הדרוג הגבוה יותר. מהניסיון שצברנו השיטה הזאת מולידה ממשלות סחיטות ולא יציבות שמתפרקות. כל מפלגה חברה בממשלה מושכת את העגלה לכיוון שלה. המודל הזה כשל וגרם לבזבוז מאות מיליארדי שקלים במהלך השנים. המודל הגושי שכעת פועל הלכה ולמעשה הוא אותה הגברת בשינוי אדרת. יש בו הסחת דעת, כי בגוש חברות מפלגות בחיבור אד הוק שלא יחזיק מעמד הרבה זמן ועולה לציבור בהחלטות לא סבירות ובהוצאות ציבוריות אדירות.

מכאן אני מגיע למסקנה, שהמצב הקיים יוביל לפתרון סביר יותר. אני מתכוון לכך שיש כעת שתי מפלגות גדולות - הליכוד וכחול לבן, ובעלי זכות הבחירה יכולים לומר שבזו הפעם יש הלכה למעשה שני "מוצרים" ויש לבחור באחד מהם. ברור שבמצב כזה אנחנו לא יודעים בבירור מי יהיה חבר הכנסת מספר 50 בכל אחת מהמפלגות הגדולות. כמו-כן, היום אנחנו לא מכירים את כולם ובוודאי שלא בטוחים שהם עובדים עבורנו. אבל מה שבטוח שבמקרה זה התשלום עבור תפקידים בממשלה ובכנסת יהיה מזערי ואולי כך תהינה ממשלה וכנסת יציבות, ומספר החוקים ההזויים והמיותרים ירד.

במקביל יאפשר המצב הזה להפריד כמעט לחלוטין בין חברי כנסת לשרים כך שישמר עקרון הרשות המבצעת העצמאית והרשות המחוקקת העצמאית ולצידן ירד גם הלחץ על הרשות השופטת ואלה גם אלה יתכנסו לתחומי התפקוד החשובים שלהם. הפרדת הרשויות מסייעת לכל אחד מהשותפים לעשות את תפקידו טוב יותר תוך מתן משוב הדדי. אל אלה נוסיף שבמצב כזה על האזרחים להיות פעילים בארגונים ולשמש צלע משמעותית בתרומה להכנסת רעיונות ומודלים ראויים יותר. האזרחים עובדים ביעילות כשהם מאוגדים, בארגונים, במסגרת החברה האזרחית. הפסקה הזאת היא כמובן משאלת לב ולא יותר מכך.

לסיכום מצביעים לאחת משתי המפלגות המובילות ומשנים את כללי המשחק מכאן ואילך. בפעם הראשונה במדינת ישראל אפשר להוביל שינוי שיבוא מאתנו האזרחים, שינוי שבידינו להוביל על-ידי פתק ההצבעה, לא עוד מפלגות קטנות ובינוניות, הפעם הולכים על שתיים, זו שתזכה תרכיב את הממשלה הבאה וביחד שתי המפלגות יהיו מחויבות לנו האזרחים.